אגודות סתר ציוניות בישיבת וולוז'ין
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 פעלו בישיבת וולוז'ין אגודות סתר ציוניות, על פי יוזמת תלמידים מסוימים, אך נגד רצון ראשי הישיבה.[1] עוד לפני כן נעשו ניסיונות שונים להקים אגודות דומות, אך מסיבות אישיות, ובעקבות התערבות ההנהלה הן לא צלחו, למעט שתיים או שלוש; אגודת "נס ציונה" ואגודת "נצח ישראל" הידועות בשמן, ואגודה נוספת שהוקמה בשנת 1889.[2]
אף אחת מהאגודות לא הובילה לתוצאות או לפיתוח של ממש בארץ ישראל, ופעילותן נשארה בגדר תעמולה תאורטית בלבד.
רקע היסטורי
ישיבת וולוז'ין כונתה "אם הישיבות"; היא הייתה הראשונה מסוגה והייתה לישיבה המשפיעה ביותר. השפעתה חרגה מתחומי אירופה, וכמעט כל ישיבה שהוקמה מאז, הושפעה ממנה באופן זה או אחר. עם זאת, ולמרות הרצון לחנך את התלמידים חינוך מסורתי על מנת שיהפכו לתלמידי חכמים בעלי השקפת עולם מסורתית, היו כמה ניסיונות מצד התלמידים להקים אגודות סתר ציוניות, שהושפעו מתנועות נוער וארגונים ציוניים שפעלו באותה העת בליטא וברוסיה דאז.
ראשי ישיבת וולוז'ין התנגדו לפעילותן של אגודות אלה בעיקר מטעמים של ביטול תורה והסחת דעת תלמידי הישיבה מהלימוד, וכן הם פחדו מהשלטונות הרוסיים שיסגרו את הישיבה אם יגלו בה ארגונים ציוניים.[3]
נס ציונה
אגודת "נס ציונה" נוסדה בשנת תרמ"ה בידי יוסף רוטשטיין, חובב ציון נלהב, ונמנו עמה בתחילה כחמישים חברים. מזכיר האגודה היה פסח פרידלנד, ואחד מראשיה היה הרב משה מרדכי אפשטיין שעמד אחר כך בראש ישיבת חברון. חבר מפורסם נוסף היה הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין.
מטרותיה היו:[4] ”ליסד חברה נסתרה בלתי מוגבלת בזמן ובמקום שלתוכה יכנסו רק יחידי סגולה מן הטובים והמעולים שביהדות הנאמנה ושכל חבריה יהיו מחויבים להשבע שבועה חמורה להיות נאמנים בבריתה ולשמור על סודה”, ובתקנותיה נכתב כי: ”שלשת רבעי הכסף תוציאו על ספרים ומחברות ומכ"ע (כתבי עת) המדברים בשבח ישא"י (ישוב ארץ ישראל) ותפיצם בין בני עמנו”.[5]
חברי האגודה תכננו להוציא לאור ספר שיכלול מכתבים מרבנים למען עלייה לארץ ישראל וישובה, ותוכנן גם לשלוח תלמידים ללמוד בקושטא ללימודים,[6] אך התוכניות לא יצאו אל הפועל. בין חברי "נס ציונה" לבין חברי אגודת "בני ציון" הסטודנטיאלית מרוסיה הייתה חלופת מכתבים,[7] שנחשפה בחורף של שנת 1889. המשטרה החשאית הצארית גילתה את קיומה של האגודה,[8] יוסף רוטשטיין נעצר וארכיון האגודה הוחרם. ראש הישיבה – הנצי"ב – קרא לחברי האגודה, התיר להם את שבועת הסודיות לאגודה וקנס אותם בסכום מזערי, ומכאן והלאה, בהיעדר מנהיג[9], הידרדרה פעילות האגודה. גם לבסוף כאשר שוחרר רוטשטיין והצליח לחלץ את הארכיון מידי המשטרה, לא התאוששה האגודה ונסגרה סופית בשנת תר"ן.
נצח ישראל
אגודת "נצח ישראל" פעלה ככל הנראה בין השנים 1890–1892 (שנת סגירת הישיבה) ומעט לאחר מכן. בין מקימיה היו ביאליק ותלמיד נוסף בשם אבלסון, ובתחילתה נמנו עמה שמונה חברים. שלושה מחברי "נס ציונה" המפורקת פעלו מאחורי הקלעים באגודת "נצח ישראל", אך לא נמנו באופן פורמלי על חבריה, שכן התחייבו לפרק את אגודתם, ופעילותם באגודה החדשה יכולה הייתה להיחשב המשך לה.
עם פתיחת האגודה הוטל על ביאליק לכתוב מאמר לעיתון "המליץ", אשר יציג את עמדת האגודה בנוגע ליישוב ארץ ישראל. המאמר נקרא "רעיון היישוב", ולאחר משא ומתן עם מו"ל העיתון הוא התפרסם בקיצור רב בחתימת ראשי תיבות – "ח.נ.ב."; היה זה המאמר הראשון שפרסם ביאליק.[10] מאמר זה הכיל מקורות חז"ליים רבים ופסוקים מהתנ"ך – שלא כהרגלו של ביאליק – וזאת בלחץ חברי האגודה.
"נצח ישראל" נשאה אופי מסורתי-אורתודוקסי מאוד, ומטרותיה היו: ”להפיץ בין ההמונים ספרות הכתובה ברוחה של יהדות התורה, חדווה ואהבת הארץ”. נראה כי הזרם המרכזי של החברים ב"נצח ישראל" לא נטה להשכלה אלא רק לציונות, תוך ניסיון לפעול למען התנועה הציונית בדרכים מסורתיות.
אישוש לכך שהיא הייתה דתית מאוד באופיה, ניתן למצוא בעדותו של הרב יהודה ליב דון יחיא, חבר האגודה. לדבריו, התלמידים שהיו מתקבלים לשורות האגודה היו: ”חברים שהצטיינו בלימוד התורה, יראת שמים, כשרונות ספרותיים ועשירות. כלומר: כל אלה אשר הבטיחו גדולות בעתיד או יכלו להשפיע על סביבתם ברוחה של האגודה”. כמו כן הוא מספר כי התנאי שהוא הציב לחברותו באגודה היה: ”שהחברה תטפל ברעיון של חיבת ציון על טהרת הקודש, היינו כפי שהרעיון קבל את דמותו בדורות הראשונים, כעין דרגה לביאת גואל צדק. גם התניתי שהיא תטפח בין חבריה את הרגשת היהדות הפנימית – כי לא ישמרו את המצוות המעשיות בצורה מלאכותית, אלא ישאפו להכרת תורה וזהרה של כל מצווה ומצווה, לפי רוח זאת צריכה האגודה להשפיע על תנועת חיבת ציון ועל היישוב העברי בארץ”.
מספר החברים באגודה לא ידוע במדויק, אך היא "הצליחה לרכוש חברים מרובים מבין התלמידים החשובים והמעולים שבישיבה".[11] בין חבריה הבולטים ניתן למצוא את חיים נחמן ביאליק (מייסד) "אבלסון" (מייסד. שמו הפרטי לא ידוע) הרב אברהם דוב כהנא שפירא, הרב יצחק ניסנבוים והרב יהודה ליב דון יחיא.
מאפיינים
מאפיין שהיה קיים גם ב"נצח ישראל" וגם ב"נס ציונה" היה שבועה, שאותה נשבע כל תלמיד שביקש להצטרף כחבר לאגודה. יוזם הרעיון היה אליהו רוזנקרנץ, תלמיד חכם משכיל, ועשיר. ההלכה מייחסת חשיבות רבה לשבועה, והעובדה שתלמידי וולוז'ין נשבעו אמונים לאגודה מוכיחה כי מדובר בהתחייבות משמעותית. באגודות התנהלו מחלוקות בנוגע לשבועת הכניסה, אך למרות זאת לבסוף התקבלה השבועה על דעת כולם.
מכנה משותף לכל האגודות כולן הייתה העובדה כי אף אחת מהן לא הצליחה ליישם אף תוכנית מעשית. הדבר נבע ככל הנראה מהאמצעים המוגבלים שעמדו לרשות הבחורים העניים ומן העובדה שהיו צריכים להסתיר כל העת את פעילותם. מצטרפת לאלה גם הסיבה שעיקר מאמציהם של תלמידי ישיבת וולוז'ין התמקדו בלימוד גמרא ופחות בפעילות ציונית, וזאת על אף חברות חלק מהם באגודות הסתר הציוניות.[12] לעומת זאת, חלק מיוצאי אגודות אלה היו שותפים בשנים שלאחר מכן בפעולות שונות שתאמו את מטרות האגודות. כך למשל הרב משה מרדכי אפשטיין שמונה בהמשך לראש ישיבת סלבודקה העביר את ישיבתו לארץ ישראל, וכן נמנה עם מנהיגי הציבור שגאל את אדמות העיר חדרה והתיישב בה.
לקריאה נוספת
- שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2005
- פסח פרידלנד, "חיבת ציון בוולוז'ין", התור (גיליון מ' עמ' 11) ה'תרפ"ד
- יהודה ליב דון יחיא, "בישיבת וולוז'ין". מתוך: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), ישיבות ליטא - פרקי זכרונות (עמ' 152 - 163), מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004
- ישראל קלויזנר, תולדות האגודה נס ציונה בוולוז`ין, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ד.
- מנחם מנדל זלוטקין, 'החברה החשאית "נצח ישראל" וח. נ. ביאליק', מולד (כרך ה' חוברת ז') יוני, 1950
קישורים חיצוניים
ישראל שפירא, "אגודת הסתרים של אם הישיבות", כיכר השבת, 2021.4.19.
הערות שוליים
- ^ יש לציין שרוב תלמידי הישיבה כלל לא ידעו על קיומן של האגודות השונות. מקור: שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה (עמ' 192), הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2005.
- ^ על אגודה זו לא ידועים פרטים רבים למעט שנת הקמתה (1889, כאמור) ומטרותיה: "(כדי לייסד) מושבה בארצנו הקדושה להיות כורמים ויוגבים על הררי ישראל". לדברי יוזמיה היא מנתה כמאה חברים.
- ^ אנטי-ציונות ככל הנראה לא הייתה אחת מהסיבות המרכזיות שבעטיין התנגדו ראשי הישיבה לקיומן של האגודות, בייחוד לאור העובדה שהנצי"ב (ראש הישיבה המרכזי) עצמו נמנה עם חובבי ציון. ראו על כך בערך על הנצי"ב.
- ^ מתוך: פסח פרידלנד, 'חיבת ציון בוולוז'ין', התור (גיליון מ' עמ' 11) ה'תרפ"ד.
- ^ על פי: קלויזנר, נס ציונה (עמ' כ"ט), סימן א', סעיף 5 בתקנון.
- ^ לא ידוע באלו לימודים מדובר.
- ^ אפרים ראובן מושביצקי, 'מזכרונותי מהישיבה בוולוז'ין', בתוך: עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים) ישיבות ליטא - פרקי זכרונות (עמ' 127), מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, ירושלים, 2004.
- ^ המשטרה חשבה שמרכז האגודה במינסק, ובוולוז'ין שוכן רק סניף שלה.
- ^ שכן רוטשטיין היה במעצר.
- ^ "המליץ", גיליון 80, 1891. על פי יהודה ליב דון יחיא, ומנחם מנדל זלוטקין, 'החברה החשאית "נצח ישראל" וח. נ. ביאליק', מולד (כרך ה' חוברת ז') יוני, 1950.
- ^ מ. זלטקין, חברה חשאית (עמ' 181).
- ^ שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה (עמ' 188–189)
