אהרן מאיר מזי"א
 | |
| לידה | 1858 |
|---|---|
| פטירה | 1930 (בגיל 72 בערך) |
| ענף מדעי | בלשנות, רפואה |
| מקום מגורים | האימפריה הרוסית, האימפריה הגרמנית, שווייץ, צרפת, ארץ ישראל המנדטורית |
| הערות | ונשיא ועד הלשון העברית בשנים 1926–1930 |
| תרומות עיקריות | |
| ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית | |
אהרן מאיר מַזְיֶ"א[1] (פלך מוהילב, האימפריה הרוסית י"א באלול תרי"ח 1858 (כעת בלרוס) - ירושלים, המנדט הבריטי ד' בטבת תר"ץ 1930 (כעת ישראל)), רופא, בלשן, איש ציבור, רב מוסמך, מהנדס ופרדסן. היה רופא מושבות הברון, ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית.
שנים ראשונות
נולד בפלך מוהילב והתייתם מהוריו בגיל צעיר. בגיל 15 למד בישיבת מיר וכונה "העילוי ממוהילב" בשל ידענותו המופלגת. עבר לברלין על מנת ללמוד בבית המדרש לרבנים של עזריאל הילדסהיימר (שם הוסמך לרבנות אף שמעולם לא כיהן כרב) והתקרב לתנועת ההשכלה היהודית. בנוסף למד בברלין לימודי חול ולאחר שנתיים בברלין עבר לציריך והתקבל שם ללימודים בפוליטכניקום (האוניברסיטה ההנדסית-הטכנית) אך עבר ללימודי רפואה אותם סיים ב-1887. לאחר שסיים את לימודי הרפואה עבר לפריז כדי להתמחות ברפואת עיניים. באותה תקופה התקרב לציונות והכין עצמו לעלייה לארץ ישראל.
בפריז הוצג בפני הברון רוטשילד ועקב הרקע שלו ברפואת עיניים הוצעה לו משרת "רופא המושבות ביהודה" (ראשון לציון, פתח תקווה, עקרון וגדרה), שאחת הבעיות הגדולות בהן הייתה מחלת הגרענת.
בארץ ישראל
מזי"א עלה לארץ ישראל ב-1889, התיישב בראשון לציון ונוסף על עבודתו כרופא חידש מילים בעברית, בפרט חידש מילים רבות מן המילון הרפואי ולמעשה המציא את השפה הרפואית העברית. הוא הכיר והתיידד עם אליעזר בן יהודה אשר העיד: "מנהגי בקביעת שמות למושגים מדעיים, בפרט בענייני המחלות והרפואות, להתייעץ עם ידידי ד"ר מזי"א שהוא בן-סמך לדבר הן מבחינת המדע והן מבחינת הלשון".
הוא שהציע להשתמש במשקל םַםֶּםֶת כמשקל המחלות, לפי פרשת תזריע-מצורע. "וכך המחלה שגורמת לאדמומיות העור נקראת מעתה אַדֶּמֶת (Rubella), המחלה שגורמת לגוון צהבהב בעיניים נקראה צַהֶבֶת (Hepatitis), מצב רפואי הגורם להצטברות לא תקינה של נוזלים בגוף כונה מעתה בַּצֶּקֶת (Edema) והמחלה הנגיפית שתוקפת כלבים משוטטים, נקראה מעתה כַּלֶּבֶת (Rabies)."[2]
נוסף על עיסוקו ברפואה ובבלשנות עסק מזי"א גם בפרדסנות. בין היתר נטע את הפרדס הראשון בפתח תקווה, שיכלל מתקנים חקלאיים ונמנה עם מייסדי אגודת הפרדסנים "פרדס". הלך בדרכו, חתנו, צבי איזקסון, לימים נשיא התאחדות האיכרים.
במשך שנים אחדות שימש רופא ראשי בבית החולים שער ציון ביפו.
בשנת 1902 עבר מזי"א לירושלים והחל במפעל כתיבת המילון לרפואה ולמדעי הטבע, עבודת מחקר רחבת היקף שלא תמה בחייו ונשלמה על ידי ד"ר שאול טשרניחובסקי. בביתו התארחו באופן קבוע חיים נחמן ביאליק, הרב קוק, אליעזר בן יהודה ואחרים. בירושלים (1908 בקירוב) הקים עם הכומר והזואולוג הגרמני, ארנסט שמיץ, את החוג הראשון בארץ ישראל של דוברי השפה הבינלאומית אספרנטו.
היה בין מייסדיה של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ב-1913[3].
במלחמת העולם הראשונה נעצר בנו אליהו רוניא (רנה) בבית אביו בירושלים בחשד לחברות במחתרת ניל"י. הוא סבל כשנה וחצי בכלא הטורקי בדמשק, עד שהצליח לברוח בהמולת סוף המלחמה וניסה להגיע לארץ ישראל, בדרכו חלה אנושות ונפטר זמן קצר לאחר הגיעו ליפו, למרות מאמצי אביו להצילו.
בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[4].
בין השנים 1926 עד מותו בשנת 1930 כיהן כנשיא ועד הלשון העברית.
בחג יום הולדתו השבעים חיים אמר עליו חיים נחמן ביאליק:
זכה לחמש עטרות... עטרת חכמת הרפואה, עטרת הבלשנות, עטרת מהנדס, עטרת מעשים טובים בעבודתו הצבורית ועטרת ההוראה. עתה זכה לעטרה נוספה וחשובה, עטרת תפארת שיבה. אני כשלעצמי חושב את עטרת הבלשנות ליותר חשובה, כי "החיים והמות ביד הלשון", בלי לשון אין חכמה, אין תורה ואין רפואה.
— דברי ח"נ ביאליק ביובל ד"ר מזי"א[5]
ד"ר מזי"א נפטר בן 72 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. הותיר אחריו את רעייתו איגניה (אז'ני לפי מקור אחר[6], ייתכן אַגְנִייָה במקור) לבית גוטמן ובתו מרגלית, שנישאה לצבי איזקסון.
לאחר מותו
לעריכת המילון לרפואה ולמדעי הטבע הוזמן להמשיך הרופא והמשורר שאול טשרניחובסקי והמילון יצא לאור עם הקדמה מאת ביאליק.
באקדמיה ללשון העברית נפתח ב-1994 המכון לתולדות תחיית הלשון העברית על שם מזי"א (נסגר ב-2006) אשר עסק בחקר תולדות תחיית הלשון העברית בארץ ובתפוצות למן תקופת התחייה ולפניה ועד לייסוד מדינת ישראל על פי תעודות של ועד הלשון והעביר הרצאות וימי עיון לחוקרים, למורים ולציבור הרחב.
ביתו בירושלים משמש כיום שלוש קבוצות תיאטרון: תיאטרון פסיק, קבוצת התיאטרון הירושלמי ותיאטרון האינקובטור.
נינו של מזי"א הוא המשורר מירון ח. איזקסון.
כתביו
- ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע: רומי-אנגלי-עברי בעריכת שאול טשרניחובסקי, מוציא לאור : מרגלית, ירושלים, תרצ"ד.
- מדרש הרפואה: כולל כל תורת הרפואה ושמירת הבריאות בתלמוד בבלי וירושלמי, מכילתא, ספרא, ספרי ותוספת, מדרשים וזוהר, דביר תרפ"ו-תרפ"ט
לקריאה נוספת
- נחום סלושץ, ד"ר אהרן מאיר מזי"א, פרשת חייו ופעולותיו, החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תרצ"ה
- סמדר ברק, חמש עטרות – ד"ר אהרון מאיר מזיא 'רופא הלשון העברית', יד בן צבי, 2013
קישורים חיצוניים
- מירון ח. איזקסון, רופא השפה העברית הצופה
- מכון מזי"א
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אהרן מאיר מזי"א", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 805
- כרטיס הקבר של אהרן מאיר מזיא, באתר הר הזיתים
- חמש עטרות
- אהרן מאיר מזי"א, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ מ זרע ישראל איסרלין
- ^ דליה מרקס, הישן יתחדש והחדש יתקדש
- ^
ניר חסון, עתיקות, זה כבר לא מה שהיה פעם, באתר הארץ, 30 במרץ 2013
- ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
- ^ איתמר לוי - על סופרים ועל רופאים
- ^ בלוג "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850"
| נשיאי ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית | ||
|---|---|---|
| ועד הלשון העברית | אליעזר בן-יהודה • דוד ילין • אהרן מאיר מזי"א • חיים נחמן ביאליק • נפתלי הרץ טור-סיני • יוסף קלוזנר | |
| האקדמיה ללשון העברית | נפתלי הרץ טור-סיני • זאב בן-חיים • יהושע בלאו • משה בר-אשר • אהרן ממן | |
- ילידי 1858
- אנשי העלייה הראשונה
- בוגרי בית המדרש לרבנים בברלין
- ירושלים: אישים
- בלשנים יהודים
- חוקרי השפה העברית
- יהודים בלארוסים
- אופתלמולוגים
- מחיי הלשון העברית
- מילונאים כותבי עברית
- פרדסנים
- רופאים ביישוב
- נשיאי ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הקדושים
- משפחת איזקסון-מזי"א
- נפטרים ב-1930