אונייה מחופת שריון
אונייה מחופת שריון (אנגלית: Ironclad) הוא שם כללי לאוניית מערכה משוריינת מונעת קיטור. האוניות מחופות השריון נבנו במחצית השנייה של המאה ה-19, והיו בבסיסן אוניות עץ בעלות לוחות שריון חיצוניים מברזל או מפלדה.
המניע המרכזי לפיתוחן של האוניות מחופות השריון היה פגיעותן הרבה של אוניות המערכה הקודמות עשויות העץ לפגזים דליקים או נפיצים, חיסרון שהלך והתברר עם התפתחות החימוש והתותחנות הימית במחצית הראשונה של המאה ה-19.
האונייה מחופת שריון הראשונה שנבנתה הייתה לה גלואר (La Gloire) הצרפתית בהדחק 5,360 טון, שהושקה על ידי הצי הצרפתי בנובמבר 1859. השקתה עוררה את הצי האנגלי המלכותי לפתח אוניות מחופות שריון משלו, והווריור (Warrior) הגדולה והמהירה בהדחק 9,360 טון הושקה בדצמבר 1860, והוכנסה לשרות ב-1861.
מלחמת האזרחים האמריקנית, במהלכה אירעו מספר קרבות ימיים בין אוניות מחופות שריון משני הצדדים הלוחמים, הביאה להכרה כי האוניות מחופות השריון החליפו למעשה את אוניות המערכה שקדמו להן, ככלי השיט הצבאיים בעלי העוצמה הרבה ביותר בקרב.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אניה מחופת שריון |
