איוב
ערך זה עוסק באישיות מהתנ"ך. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| ציור של איוב ושלושת רעיו | |
| גיל פטירה | 210 |
|---|---|
| פטירה | ארץ כנען |
| אב | מנכדי נחור אחי אברהם |
| בת זוג | אשת איוב או דינה |
| צאצאים | ימימה, קציעה, וקרן הפוך. |
| תקופה | מצוי במחלוקת |
| עיסוק | נביא אומות העולם |
| בתנ"ך | ספר איוב |
איוב הוא אישיות מהתנ"ך, שסיפור חייו נכתב בספר איוב. מתואר צדיק וירא אלוקים ועשיר מופלג, איוב הוא היחיד בתנך שמוגדר תם וישר וירא אלהים וסר מרע. בהיותו בן שבעים, הועמד בנסיון משמיים לבחון את אמונתו. ניתכו עליו אסונות כבדים; הוא הפסיד את כל רכושו, בניו מתו, והוא עצמו חלה בשחין כבד. איוב קיבל את הדין באהבה. חבריו באו להשתתף בצערו ולנחמו. לאחר שבוע דומייה, החל איוב לפרוק את צערו ולהתאונן על גורלו. בשיחתם החל ויכוח אודות צדקת ההשגחה העליונה. איוב התרעם על הרעה שבאה עליו, וטען שאין צדק במעשי ה', בעוד שלושת הרעים מנסים להאשימו ולתלות את אסונו בחטאיו. לבסוף, בעקבות התגלות אלוקים המראה לו את חוסר יכולתו להשיג את דרכיו, חזר בו איוב מטרוניותיו כלפי ה', הוא זכה לחזור לעושרו וכבודו ונפטר בשיבה טובה.
תקופת חייו ושמו
- תקופת חייו
לפי רוב הדעות בחז"ל תקופת חייו של איוב היה בימי משה רבינו, ומשה הוא שכתב את ספר איוב. בברייתא נאמר שתקופת חייו חפפה לתקופת גלות מצרים[1]. רבי לוי בר לחמא הביא לכך סמך[2] מן הפסוק "מי יתן אפוא ויכתבון מלי"[3] - איוב שאל מי יתן ואיפה הוא מי שיכתוב את קורותיו, וכוונתו הייתה שכותב דבריו היה משה רבינו שהשתמש במילה 'איפה' כמו שכתוב בתורה "ובמה יודע אפוא"[4]. לפי רבא כשציווה משה למרגלים לבחון "היש בה עץ"[5] כוונתו היתה אם עדיין חי איוב שהאריך ימים כעץ והגין על דורו כעץ. כשנכנסו המרגלים נוכחו לראות שמת וכל תושבי הארץ עסוקים בקבורתו[6]. רבי סימאי אמר שאיוב שימש כאחד מיועצי פרעה - בעת שהציע פרעה לשעבד את בני ישראל. כאשר חיוו היועצים את דעתם שתק איוב, ועל כך נענש ביסורים[7]. אך בדברי חז"ל[8] ישנן עוד דעות חלוקות אודות זמנו של איוב, הלומדות זאת מפסוקי איוב בדרך דרוש:
- דעת ריש לקיש בשם בר קפרא שהיה בזמנו של אברהם. לפי הבנת בר קפרא, איוב הוא עוץ עצמו, בנו של נחור אחי אברהם[9].
- דעת "יש אומרים", רבי לוי ורבי אבא בר כהנא שהיה בימי יעקב אבינו – ויש מוסיפים שהיה נשוי לבתו דינה; הם מוכיחים זאת מכך שאיוב אמר שהבנים לא הסתירו את עוונם - וספרו אותו לאביהם[10] שהכוונה על ראובן ויהודה, שהתוודו את עוונם לאביהם יעקב. וכן הביאו ראיה ממה אמר איוב לאשתו "כדבר אחת הנבלות תדברי"[11] וכינה אותה 'ה'נבלה הידועה - כי בה (-דינה) נעשתה נבלה בישראל, וכמו שכתוב "כי נבלה עשה בישראל"[12].
- דעת רבי אליעזר שהיה בתקופת השופטים. הרמז לכך בדברי איוב: "הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו"[13] ודור השופטים נקרא דור שכולו הבל, מכיוון שלא היה מלך בישראל וכל אחד איש הישר בעיניו יעשה.
- דעת רבי נתן שהיה בימי מלכות שבא, וכמוזכר בספר איוב שצבא שבא לקח את בשבי את הבקר של איוב ("ותפל שבא ותקחם"[14]).
- דעת חכמים ורבי שמואל בר נחמן: שהיה בימי הכשדים וכמוזכר בספר איוב שצבא כשדים לקח את הגמלים של איוב (כשדים שמו שלשה ראשים[15]).
- דעת רבי יהושע בן קרחה: שהיה בימי אחשוורוש כי בימי אחשוורוש חפשו נשים יפות[16] ובאיוב נאמר "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ"[17].
- דעת רבי יוחנן ורבי אלעזר: שהיה בימי שיבת ציון[א].
- יש אומרים שאיוב לא היה כלל במציאות ודמותו היא רק משל[18], או שהיה אדם כזה במציאות[19], אך הסיפור שסופר עליו הוא רק משל – להודיע את צדקתו שאף אם היה מקבל יסורים אלו היה עומד בהם[20]. לדעה זו נטה הרמב"ם[21].
- משמעות שמו
במשמעות שמו של איוב נאמרו פירושים רבים[ב]. יש שפרשו שמשמעות השם היא לגנאי - כמו אויב[ג], אך יש שהסבירו שהדבר מוזכר לשבח, שעל אף שמו המורה על נטייה לרוע - הוא התחזק ועבד את ה'[24]. כן היו שפרשו שהכוונה מלשון יועץ או אב[25]. ייתכן גם כי שמו הוא קיצורו של השם, (Ayya-abu) שמשמעו: איה האב? שזהו צורה של שם תאופורי[26]. יש האומרים שאי הזכרת טעם השם במקרא מלמדת שלא היתה בו כוונה מיוחדת[27], כי השם 'איוב' היה שכיח בתקופה ההוא במרכזים השמיים[ד].
חייו
איוב חי בארץ עוץ שבארם נהריים[31], שבו התישבו נכדי עוץ בנו של נחור[32], או נכדו של שם[33]. בגמרא נחלקו אם איוב היה יהודי[ה] . לפי האבן עזרא היה מצאצאי נחור אחי אברהם[35], במדרש רבה נאמר שאשתו היתה דינה[36], ובספר דברי איוב מוסיף שהיה לו אשה ראשונה בשם סיטיס, ורק אחרי שמתה כחלק מהנסיונות שבהם הוא הועמד, נשא את דינה[37]. היה לו שבעה בנים ושלש בנות, והוא היה עשיר מופלג[ו] ומכובד בעיני כל בני קדם[38], עד שבכל מקום שהיה מגיע, היו חולקים לו כבוד וקמים מפניו[39].
בתיאור עושרו של איוב נאמר בחז"ל, שאיוב זכה לברכה ופריון בלתי טבעיים "מעין עולם הבא" בנכסיו[ז].
- אישיותו
איוב מתואר בספר כ"איש תם וישר, ירֵא אלוקים וסר מרע"[40]. חז"ל ראו בכך שבח גדול יותר מזה שנאמר על אברהם, שעליו נאמר רק "ירא אלוקים"[34], וכן אמרו שאיוב נולד מהול[41]. איוב גם נמנה בין שבעה נביאים שעמדו לאומות העולם[34]. הוא היה מרבה במעשי חסד וצדקה לעניים[42][23]. על זהירותו בכבוד שמים מסופר, שלאחר שהיו עורכים בניו שבעה ימי משתה כל יום בבית אחד מהם, היה איוב מטהרם ומקריב עליהם עולות לכפרה, שמא חטאו מתוך שכרות המשתה בדברי גידוף כלפי ה' בליבם[43].
הנסיון
- הנסיון הראשון
כשהיה איוב בן שבעים, ביום ראש השנה[44] באו המלאכים המכונים 'בני הא-לוהים' וביניהם השטן לפני ה'[ח], למעמד הדין על כל באי עולם. אמר ה' לשטן: ”הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב: כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע”. אולם השטן השיב כי איוב עובד אלוקים רק כתוצאה מהעושר והשפע בהם ניחן ”הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ” אולם אם ילקח ממנו את העושר - יקלל את ה'. אחרי שאמר זאת, אישר לו ה' לפגוע בממונו של איוב כדי לראות אם יעבוד אותו בכל זאת, אך בתנאי שלא יפגע בגופו.
כשישבו כל בניו ובנותיו לאכול בבית אחיהם הגדול. בא שליח אל איוב ובישר שכל בקרו נגנב. בעוד השליח מבשר את הבשורה, הגיע שליח נוסף ומבשר שכל צאנו נשרף. בעוד השליח השני מבשר את הבשורה - הגיע שליח נוסף המבשר שכל גמליו נגנבו. ובעוד השליח מספר - הגיע שליח נוסף המבשר שהבית בו אכלו בניו התמוטט עליהם ומתו כולם. כששמע איוב את כל הבשורות קרע את בגדיו - ואמר ”ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ”[45].
- הנסיון השני
כשהתכנסו 'בני הא-לוהים' שנית, אמר ה' לשטן: ראה כי איוב לא עזבני - על אף הצרות שהבאת עליו: ”וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם”. ענה השטן לה' שכל זמן שלא נגעו בנפשו, אין זו הוכחה לשלמות עבודתו, כי ”כֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ” - אך אם תגע בנפשו הוא לא יחזיק באמונתו. ה' נתן לו רשות לפגוע בגופו של איוב, אך בתנאי שישמור על חייו[ט].
הלך השטן והלקה את איוב בשחין בכל גופו, עד שנאלץ לשבת ולהתגרד עם פיסת חרס בתוך האפר. אמרה לו אשתו: עדיין אתה מתנהג בתמימותך? ברך את ה' (לשון סגי נהור על קללה) ויהרגך, ולא תסבול את צרותיך. ענה לה איוב: ”כדבר אחת הנבלות תדברי - את הטוב נקבל מאת ה' – ואת הרע לא נקבל?”[י][46].
הויכוח
שלושת רעי איוב שמעו את מה שאירע לו[י"א] ובאו אצלו להיות עמו בעת צרתו, אך לא יכלו לדבר אתו מרוב צער. אחרי שישבו שבעה ימים בשתיקה, התחיל איוב לקונן ולקלל את יום לידתו. אליפז רעו ניסה לומר לאיוב, שעד היום הוא (- איוב) היה מחזק אחרים, ולמה כשפגעה בו הרעה הוא מתלונן. אז התחילו איוב וחבריו בויכוח. איוב תיאר את מעשיו הטובים, וטען שהגורל העיוור שולט בעולם ואין הבחנה בין צדיק לרשע. חבריו השיבו לו שהכל מושגח מאת ה', ועליו לפשפש במעשיו כי בוודאי חטא, ולא להאשים את ה'. את האפשרות כי היה כאן נסיון לא העלו בדעתם. אחרי טענותיו של כל אחד מהם, השיב איוב חזרה, כשבהמשך איוב התחיל לטעון כנגדם על שבאו לנחמו ובמקום זאת מטיפים לו מוסר. כל אחד טען שלש פעמים לפי הסדר, כשבינתיים הצטרף גם אליהוא בן ברכאל לחבריו[47].
חטא איוב
במשך הוויכוח התבטא איוב במילים קשות נגד הנהגת ה'. חז"ל[23] מתחו ביקורת רבה על דיבוריו של איוב:
- אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! חברותא כלפי שמיא?! "לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו".
- אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! כלום יש עבד שמוכיח את רבו?
- "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב! איהו באחרניתא (-הוא לא הסתכל בנשים אחרות), אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, (אברהם אפילו באשתו לא הסתכל), דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.
- מן הפסוק "כלה ענן וילך - כן יורד שאול לא יעלה" למד רבא, שכפר איוב בתחיית המתים.
בכל זאת אמרו חז"ל שלא הואשם איוב על דבריו, מפני ש"אין אדם נתפס על צערו"[48]. המלבי"ם[49] מוסיף שכל הטענות שלו, לא היה טענות אמיתיות, והוא שאל אותם רק כדי שיבורר העניין.
התשובה
לבסוף התגלה אליו ה', והוכיח לאיוב באריכות, שאין בידו להבין את דרכי ה' ואת בריאתו והנהגתו את היקום המורכב: ”אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי אָרֶץ - הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה”, והוא מנהלו עד לפרטים הקטנים שבו, ואין האדם יכול להבין את חכמת הבריאה. על פי הסבר המלבי"ם, איוב גם חווה לראשונה[50] את החוויה האלוקית על ידי נבואה, ”לְשֵׁמַע־אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ” וכשחווה באופן בלתי אמצעי את טובו של ה', התייתר הצורך שלו להוכחה שכלית על טובו של ה’, וחש בעצמו כי כל מעשיו של ה' אך לטובה הם, אף אם אין ביכולתו להבין זאת. כך שמטה החוויה את הבסיס לטענותיו[51], מה שגרם לו להתחרט על דבריו באמרו: ”עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר”. אחר כך אמר ה' אל רעי איוב כי גם הם לא פעלו נכון כשקטרגו על איוב, ועליהם להקריב עולות לכפרה, ולפייס את איוב שיתפלל בעדם. הרעים אכן עשו כך ומחל להם ה'. לאחר מכן החזיר ה' לאיוב את עושרו בכפליים ממה שהיה לו[י"ב], ונולדו לו עוד שבעה בנים ושלש בנות - ימימה, קציעה, וקרן הפוך. הוא הוסיף לחיות אחר כך עוד עוד 140 שנה[י"ג], ומת בגיל 210.[י"ד][52].
ראו גם
לקריאה נוספת
- תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א' והלאה.
- תנ"ך עם פירוש דעת מקרא - כא (איוב), באתר אוצר החכמה.
קישורים חיצוניים
איוב, באתר שיתופתא
- משה גרינברג, איוב היה או לא היה: סוגיה בפרשנות ימי הביניים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ספר איוב, באתר התנ"ך
איוב (דמות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית- איוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
- ^ והם מוסיפים שבית המדרש שלו היה בטבריה
- ^ בתרגום השבעים[22] וכן בספר החיצוני דברי איוב זוהה שמו של איוב כיובב. אך האבן עזרא, איוב א, א כתב שזוהי השערה שאין לה על מה שתסמוך
- ^ לפי חז"ל אחת מטענות איוב כלפי ה' היתה שמא התחלף לפניו בין אוהב לאויב[23]
- ^ כמו באזור אללח'. השם גם נזכר במכתבי אל-עמארנה כשמו הפרטי של מלך העיר פִּחִלִם (piḫilim) (שבנימין מייזלר זיהה אותה כעיר הקדומה פחל, שמופיעה כבר ברשימתו של תחותמס השלישי ובאסטלת פרעה סתי הראשון מבית שאן). גם בכתבי המארות השם מופיע בלשון: "אַיָב" והשם "איבן" נזכר שם כשמות אחד מראשי העיר או השבט "סותו". מכך נראה שהשם 'איב' היה ידוע לשבטי השמיים המערביים בסוריה ובכללם שבטי ישראל עוד לפני התנחלות השבטים בארץ ישראל.[28][29][30]
- ^ לדעות שחי בזמן יעקב או המרגלים לא היה יהודי, ולדעות אחרות היה יהודי[34] ובתוספת שם.
- ^ פירוט רכושו מופיע בספר איוב: 7.000 צאן, 3.000 גמלים, אלף פרים, וחמש מאות אתונות.
- ^ שמיד אחרי החרישה יצאו הזרעים (רבנו גרשום), או שההריון והלידה (של צאנו) היו ביום אחד (רש"י)
- ^ יש אומרים (רב סעדיה גאון) שהכוונה שהתאספו אנשים חכמים ודברו בשבח איוב, ואחד מהם קינא וקטרג עליו. וכן כתב רבינו חננאל, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד א' שהשטן היה אדם.
- ^ חז"ל מבארים שזה תנאי קשה מאוד עבור השטן, כמו אדון שציווה לעבדו: שבור את החבית - אך שמור את היין, שלא יצא החוצה[23]
- ^ חז"ל מבארים כי כבר היה לו בלבו תרעומת על ה' אלא שלא ביטא אותה
- ^ חז"ל מבארים שהיה להם אמצעי סגולי שיידע אותם אם חברם בטוב או לא, וכשראו הסימן נודע להם הדבר (מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב')
- ^ פירוט הרכוש החדש: 14.000 צאן, 6.000 גמלים, אלפיים פרים, ואלף אתונות
- ^ איוב היה צריך למות כבר אז, אך נוספו לו 140 שנות חיים (בראשית רבה, פרשה ס"א, פסקה ד')
- ^ וכשאמרו המרגלים "ארץ אוכלת יושביה" התכוונו על איוב שמת בזמן ביקורם בארץ, וכל יושבי הארץ התעסקו בקבורתו, וכן כתב מדרש אגדה (בובר) במדבר י, כ שעליו התכוון משה בשאלו "היש בה עץ - אם אין"
הערות שוליים
- ^ מכילתא דרשב"י שמות י"ב מ, תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'
- ^ על פי ביאור המהרש"א
- ^ ספר איוב, פרק י"ט, פסוק כ"ג
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק ט"ז
- ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ה', הלכה ו'; תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'; ילקוט שמעוני, שמות, רמז ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א' בראשית רבה, פרשה נ"ז, פסקה ד'
- ^ "את עוץ בכרו"ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק כ"א
- ^ אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם ספר איוב, פרק ט"ו, פסוק י"ח
- ^ ספר איוב, פרק ב', פסוק י'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ז'
- ^ ספר איוב, פרק כ"ז, פסוק י"ב
- ^ ספר איוב, פרק א', פסוק ט"ו
- ^ ספר איוב, פרק א', פסוק י"ז
- ^ מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ג'
- ^ ספר איוב, פרק מ"ב, פסוק ט"ו
- ^ דעת ההוא מרבנן.
- ^ כמוזכר ביחזקאל, י"ד, י"ד
- ^ ירושלמי סוטה פ"ה סוף הלכה ו', "אלא הוא היה וייסורין לא היו, ולמה נכתבו עליו אלא לומר שאילולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן". וראה אורח ישרים - ב (נשים, נזיקין, קדשים, טהרות), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ במורה נבוכים ח"ג פרק כ"ב
- ^ יעקב קליין (ע), תרגום השבעים לספר איוב, עולם התנ"ך: איוב, תל אביב: הוצאת דברי הימים, 2002, עמ' 21
- ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד א'
- ^ אהלי יאודה, באתר אוצר החכמה
- ^ כתב הנשתון - משלי, איוב, דניאל, עזרא, נחמיה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ פרופ' רן צדוק ופרופ' יעקב קליין, עולם התנ"ך איוב, דודזון-עתי, 1996, עמ' 25
- ^ תנ"ך ע"פ דעת סופרים <מהדורה ישנה> - יז איוב א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ מנשה הראל, רן צדוק, יעקב קליין, עולם התנ"ך: איוב, דוידזון-עתי, תל אביב, 1996, עמ' 25
- ^ ב. מייזלר (מזר), על השם איוב. תרביץ, כרך י"ג, חוברת א' (תשרי תש"ב), עמ':72; ציון, כרך י"א, 'יחוס בני נחור.
- ^ אולברייט, תרגום: י"מ גרינץ, מתקופת האבן, 1962, עמ' 196
- ^ מצודות דוד איוב א', א'.
- ^ רש"י, מצודת דוד
- ^ ר"מ קמחי איוב א', א'.
- ^ 34.0 34.1 34.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד ב'
- ^ אבן עזרא איוב א', א'.
- ^ בראשית רבה, פרשה י"ט, פסקה י"ב
- ^ אברהם כהנא, כרך ראשון, הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים ושאר ספרים חיצוניים, ספר שני: לנביאים ולכתובים, תל אביב: הוצאת מקורות, תרצ"ז, עמ' תקכ
- ^ איוב, א', ג'
- ^ איוב, כ"ט, ח'
- ^ חז"ל נחלקו אם עבד את ה' רק מיראה או גם מאהבה (משנה, מסכת סוטה, פרק ה', משנה ה')
- ^ ילקוט שמעוני על ירמיהו רמז רס"א , חופת אליהו יא
- ^ איוב, ל"א
- ^ איוב, א', ה'
- ^ רש"י על ספר איוב, פרק א', פסוק ו'
- ^ ספר איוב, פרק א'
- ^ ספר איוב, פרק ב'
- ^ ספר איוב פרקים ב-לח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ מלבי"ם, איוב מב, ב
- ^ ראו פרוש הרמב"ן ורבי אברהם אבן עזרא לפרק מ"ב, פסוק ה'
- ^ מלבי"ם על ספר איוב, פרק מ"ב, פסוק ה'
- ^ ספר איוב פרקים, לח-סוף