אינטרנט בקוריאה הצפונית
הגישה לאינטרנט אפשרית בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק עם אישור מיוחד והאינטרנט משמש בעיקר עבור מטרות ממשלתיות ועל ידי זרים. במדינה קיימות תשתיות פס רחב מסוימות, כולל סיבים אופטיים המקשרים בין המוסדות הגדולים.[1] עם זאת, שירותים מקוונים עבור רוב האנשים והמוסדות מסופקים בחינם באמצעות רשת אינטראנט המכונה Kwangmyong (אנ'), כאשר הגישה לאינטרנט העולמי מוגבלת רק חלק קטן מאוד מהמשתמשים.[2]
ספקי שירות
יש רק ספק שירותי אינטרנט אחד המספק חיבור לאינטרנט בקוריאה הצפונית: Star Joint Venture Co, מיזם משותף בין תאגיד הדואר וטלקומוניקציה של ממשלת קוריאה הצפונית וחברת Loxley Pacific הממוקמת בתאילנד. הספק לקח שליטה על הקצאת כתובות האינטרנט ב-21 בדצמבר 2009.[3] טרם הקמת הספק הגישה לאינטרנט התאפשרה רק באמצעות קישור לוויני לגרמניה, או עבור חלק משימושי הממשלה באמצעות חיבור ישיר עם צ'יינה יוניקום.[4] כמעט כל תעבורת האינטרנט של קוריאה הצפונית מנותבת דרך סין באמצעות צ'יינה יוניקום.[5]
החל מפברואר 2013, זרים מסוגלים להתחבר לאינטרנט באמצעות רשתות 3G דרך Koryolink.[6][7][8]
הרשאת גישה לאינטרנט נשארת מוגבלת מאוד. עם זאת, יש גידול הדרגתי בתעשיית ה-IT וגידול בגישה לאינטרנט בתוך קוריאה הצפונית.[9] בחודש אוקטובר 2010, עלה אתר האינטרנט של סוכנות הידיעות הקוריאנית המרכזית באמצעות שרת הנמצא בקוריאה הצפונית וניתן לגישה מכל העולם באמצעות כתובת IP צפון קוריאנית, וסימן בכך את החיבור הישיר הראשון הידוע של המדינה לאינטרנט.[10] בערך באותו הזמן, ב-9 באוקטובר, לעיתונאים שביקרו בפיונגיאנג עבור מסיבות חגיגות ה-65 שנים למפלגת הפועלים של קוריאה ניתנה גישה לחדר עיתונאים עם קישוריות מלאה לאינטרנט.[11][12] נכון לדצמבר 2014 ישנם 1,024 כתובות אינטרנט רשמיות בקוריאה הצפונית, על אף שעיתונאי הניו יורק טיימס מאמינים כי המספר גבוה יותר.[13] מספר משתמשי האינטרנט מוערך בלא יותר מכמה אלפים בלבד.[14] נטען כי אלה היכולים לקבל גישה לאינטרנט ללא מגבלות כוללים פקידים בכירים, חברי ארגונים לא-ממשלתיים, ושגרירי המדינה.[5][15] קים ג'ונג-איל אמר כי אהב "לגלוש ברשת".[16] לפי חוקר האבטחה עופר גייר, סך תעבורת האינטרנט של המדינה נמוך מזה של איי פוקלנד.[17][18] עריק מקוריאה הצפונית טוען כי משנת 2014 רשת האינטרנט משמשת במטרה להגביל את השימוש של הציבור באינטרנט עולמי, בעיקר במלונות. על אף שהוא זמין ברוב הקמפוסים, הממשלה מפעילה "פיקוח הדוק על השימוש באינטרנט."[15] ייתכן ואזרחים רבים של קוריאה הצפונית כלל אינם מודעים לקיומו של האינטרנט.[5]
מכיוון שסוני, אפל ומיקרוסופט אינן מורשות להפיץ את המוצרים שלהן לקוריאה הצפונית, חברות צד שלישי קונות את המוצרים שלהן, מוכרות אותם כשלהם ללקוחות. מעט מאוד ידוע על תעשיית האלקטרוניקה בקוריאה הצפונית עקב מדיניות הבידוד הממשלתית.[5]
מאפריל 2016, קוריאה הצפונית החלה לחסום את פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ואתרי אינטרנט של קוריאה הדרומית בשל "החשש שלה עם התפשטות המידע המקוון".[19]
ב-19 בספטמבר 2016, שרת השמות של קוריאה הצפונית – שמכיל מידע על כל האתרים בעלי סיומת ".kp" – הוגדר באופן שגוי, ואפשר בכך לחוקרים לגשת ולפרסם[20] שמות המתחם וחלק מקובץ המידע בנוגע לאתר, ובכך נחשף כי לקוריאה הצפונית יש רק 28 אתרי אינטרנט.[21][22]
תקנות האינטרנט של קוריאה הדרומית
משתמשי אינטרנט בקוריאה הדרומית חייבים לציית לחוקי הסחר עם קוריאה הצפונית (סעיף 9 חלק 2) שעל פיהם יש לקבל את אישור משרד האיחוד של קוריאה הדרומית להתחברות לאתרים צפון קוריאנים.[23]
טווחי כתובות IP
נכון ל-2014 לקוריאה הצפונית יש טווח כתובות אחד ידוע של 1,024 כתובות IPv4:[13]
- 175.45.176.0 – 175.45.179.255[24]
למרות הגבלת הגישה לאינטרנט בקוריאה הצפונית, מאגר כתובות ה-IP הקטן הוביל להקצאה שמרנית מאוד של כתובות. כך למשל, לאוניברסיטת פיונגיאנג למדע ולטכנולוגיה, הייתה בשנת 2012 רק כתובות IP אחת לאינטרנט העולמי.[25]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דונלד קירק, לפרוץ את המחסומים: האם האינטרנט מסמן ניצוץ של שינוי בצפון קוריאה?, באתר פורבס, 22 בנובמבר 2015
הערות שוליים
- ^ North Korea (Korea, Democratic People's Republic of) – Asia Internet History Projects.
- ^ North Korea moves quietly onto the Internet.
- ^ Whois lookup for IP netblock 175.45.176.0/22
- ^ He.net. "AS131279 Ryugyong-dong". he.net. נבדק ב-2016-09-10.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Pagliery, Jose (December 22, 2014).
- ^ "North Korea to offer mobile internet access". BBC. 22 בפברואר 2013. נבדק ב-15 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Caitlin Dewey (26 בפברואר 2013). "Instagrams from within North Korea lift the veil, but only slightly". Washington Post. נבדק ב-15 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "North Korea blocks access to Instagram". The Guardian. Associated Press. 23 ביוני 2015. נבדק ב-23 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lee, Jean H. (2011-07-25). "North Korea's 'Digital Revolution' Under Way". Associated Press. נבדק ב-2011-08-08.
- ^ The new face of KCNA « North Korea Tech.
- ^ North Korea opens up Internet for national anniversary.
- ^ Cho (조), Min-jeong (민정) (2011-04-30). "北 웹사이트 접속 늘어…윈도XP 사용". Yonhap News (בקוריאנית). נבדק ב-2011-12-08.
- ^ 13.0 13.1 Sanger, David E.; Perlroth, Nicole (December 22, 2014).
- ^ Max Fisher (22 בדצמבר 2014). "Yes, North Korea has the internet. Here's what it looks like". Vox. נבדק ב-23 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 15.0 15.1 Tae-jun Kang (August 14, 2014).
- ^ Andrei Lankov (12 בדצמבר 2007). "Surfing Net in North Korea". Korea Times. נבדק ב-30 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Satter, Raphael; Sullivan, Eileen (December 25, 2014).
- ^ The Associated Press; Raphael Satter (24 בדצמבר 2014). "Correction: NKorea-Mystery Outage Story". The New York Times. נבדק ב-28 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "North Korea blocks Facebook, Twitter and YouTuber". The Associated Press. 4 באפריל 2016. נבדק ב-4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://github.com/mandatoryprogrammer/NorthKoreaDNSLeak
- ^ http://www.telegraph.co.uk/technology/2016/09/21/north-koreas-internet-revealed-to-have-just-28-websites/
- ^ http://www.cnbc.com/2016/09/21/north-korea-accidentally-lets-world-access-its-internet-and-it-only-has-28-websites.html
- ^ Choe, Cheol (2010-04-08). "北 인터넷사이트에 '댓글' 달면 어떻게 될까 (What Happens If You Post 'Reply' On North Korean Website)". No Cut News (בקוריאנית). נבדק ב-2010-04-14.
- ^ "APNIC Whois Search (STAR-KP)". APNIC. נבדק ב-30 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ One IP address for all of PUST « North Korea Tech.
