ריבית בחברות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איגרת חוב של החברה הראשונה בעולם (חברת הודו המזרחית ההולנדית) משנת 1623
איגרת חוב על סך 500 פרנק של חברת הרכבות "ברן" משנת 1906

אפשרות ההלוואה בריבית על ידי חברות, עם התרבותן של חברות כאלו החל משנות ה'ת"ר (המאה ה-19), העלתה את הסוגיה לדיון הלכתי בספרות השו"ת של האחרונים - אם איסור ריבית נוהג רק בהלוואה בין אנשים פרטיים, או שהוא נוהג גם בחברות העומדות על בסיס שותפות. וכתוצאה מכך האם מותר להלוות בריבית לחברה בע"מ בבעלות יהודים, או בבעלות משותפת של יהודים ונכרים, או ללוות ממנה.

הלוואה בריבית בחברות נסובה בין על הלוואה לחברות (כגון הפקדה בפיקדון הנושא ריבית בבנק, רכישת אגרות חוב וניירות ערך), ובין ללוות ממנה (כגון בנטילת משכנתה).

רקע

התורה אוסרת במספר מקומות על אדם המלווה ממון לחברו, ליטול ממנו ריבית:

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ

איסור ריבית קיים גם כאשר יש מספר אנשים הלווים בשותפות, משום שהחיוב לפרוע את ההלוואה הוא על כל אחד מהשותפים הלווים, וממילא הריהי כהלוואה אישית.

ריבית בחברות

הדיון על הלוואה לחברה בע"מ, מסתעף לשני דיונים מרכזיים:

  1. דיון מקדים בעניין מעמדה ההלכתי של בעלות בעלי המניות בחברות בע"מ, וכתוצאה מכך האם יש איסור ריבית בחברות בע"מ;
    לדעת הסוברים כי לבעלי המניות בחברה אין בעלות ממשית כבעלות על ממון פרטי - הרי שאין איסור ריבית בחברות, משום שלא אסרה התורה אלא הלוואה לבני אדם, אך לא לישויות אחרות. לדעה זו אין איסור בין להלוות לחברה, ובין ללוות ממנה בריבית.
  2. דיון ישיר - אם שייך איסור ריבית בהלוואה במקרה שהלווה לא שִעבד לפריעת ההלוואה אלא רק נכסים מסוימים, אבל לא שִעבד את עצמו לפרוע את ההלוואה:
    יש מהפוסקים הסוברים כי איסור ריבית קיים רק בהלוואה שבה משעבד הלווה את עצמו על פירעונה, אך לא בהלוואה לחברה בע"מ, שבה לא שִעבד אלא את נכסי החברה[1]. אף לדעה זו, אין היתר זה אלא בהלוואה לחברה, אבל בהלוואה מחברה (וכגון נטילת משכנתה), אסור, משום שהלווה הריהו משעבד את עצמו לפירעון ההלוואה.
    אמנם רוב הפוסקים סוברים כי גם בהלוואה לחברה בע"מ יש איסור ריבית, על כל פנים מדרבנן[2].

היתר עסקה

חברה החתומה על היתר עסקה, מותר ללוות ממנה ולהלוות לה בריבית, שכן במקרה זה, כבכל היתר עסקה, ההלוואה אינה נחשבת כהלוואה בריבית האסורה, אלא כשותפות של הלווה והמלווה בעסקה משותפת.

בחברות בבעלות גויים

בזמנינו אין איסור להלוות לגויים או ללוות מהם בריבית[3], ומשכך חברה שבעליה הם גויים מותר להלוות לה או ממנה בריבית.

בחברות בבעלות משותפת של יהודים וגויים

חברה בע"מ שבעליה מקצתם יהודים ומקצתם גויים, וכפי המצוי בבנקים או חברות ציבוריות בחוץ לארץ, יש פוסקים הסוברים כי מתייחסים גם לבעלות היהודים ויש לאסור בה את ההלוואה בריבית כאילו כל בעליה הם יהודים[4], ויש סוברים כי הולכים אחר רוב הבעלים[5], וכדעה זו נהוג למעשה בחו"ל[6], ויש הסוברים כי אף עדיפה הלוואה עם בנקים וחברות בחו"ל מאשר בנקים וחברות בארץ ישראל שיש להם היתר עסקה, משום שהיתר עסקה זה אינו כל כך ברור הלכתית.[דרוש מקור].

שונה מזה הוא דין חברה שבעל השליטה בה הוא יהודי, שיש הסוברים[דרושה הבהרה] שהחברה נחשבת בכך של יהודי למרות שיש בה בעלי מניות גויים.

ראה גם

לקריאה נוספת

  • הרב שלום גלבר, נתיבות שלום, סימן קע"ג, סעיף ט', סקל"א-מ"ב, ירושלים: תפארת אברהם, תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המהרש"ג, שו"ת מהרש"ג, חלק א', יורה דעה, סי' ג' וסי' ה' (בה כתב כי אין בכך איסור ריבית מדאורייתא, אך איסור דרבנן יש), ובתשובה מאוחרת שהודפסה על ידי תלמידו רבי משה למברגר בקובץ נעם, כרך י"ט, תשי"ט, (בה כתב כי אף איסור דרבנן אין בכך), אמנם רבי יצחק יעקב וייס, מנחת יצחק, חלק ג', סי' א', אות ג', מפקפק שמא בכוונה לא הדפיס המהרש"ג את תשובה זו, משום שלא סבר כן; רבי משה פיינשטיין, אגרות משה, יורה דעה, חלק ב', סי' ס"ב.
  2. ^ רבי אלחנן וסרמן, נעם, כרך ג'; רבי צבי פסח פרנק, הר צבי, יורה דעה, סימן קכ"ו; רבי יצחק יעקב וייס, מנחת יצחק, חלק ג', סימן א', וחלק ו' סימן ע"ז; רבי מרדכי יעקב ברייש, חלקת יעקב, יורה דעה, סימן ס"ה; רבי שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה, סימן כ"ח; רבי יוסף שלום אלישיב, ריבית לאור ההלכה, פרק כ"ד, הערה כ"ו.
  3. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ט, סעיף א'.
  4. ^ רבי משה שיק, מהר"ם שיק, יורה דעה, סי' קנ"ח; רבי שלום מרדכי שבדרון, מהרש"ם, חלק א', סי' כ'; קיצור שולחן ערוך.
  5. ^ רבי יוסף שאול נתנזון, שואל ומשיב, מהדורא קמא, חלק ג', סימן ל"א (מטעם ברירה); רבי ישראל מסלנט, פתיחה לספר דברי דודים, (מטעם ביטול ברוב).
  6. ^ רבי משה פיינשטיין, אגרות משה, יורה דעה, סי' ס"ג; רבי שלום יוסף גלבר, נתיבות שלום, סימן קע"ג, סעיף ט', ירושלים תשנ"ט, עמ' ת"פ.