אירווינג לייטון

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אירווינג לייטון (אנגלית: Irving Layton) היה שם העט של ישראל פינקו לזרוביץ' (12 במרץ 1912 – 4 בינואר 2006), משורר יהודי-קנדי. מהחשובים והחדשניים שבמשוררים של המאה העשרים.

חייו

אירווינג לייטון נולד בעיר טרגו ניאמץ, רומניה למשפחה דתית שהיגרה לקנדה בשנת 1913, כשהיה בן שנה. המשפחה השתקעה ברחוב אורבאן ה"קדוש" (St. Urban Street) שהיה ברובע עוני של מונטריאול. סמוך לבר המצווה שלו נפטר אביו, ואירווינג ("איזי" בכינוי היידיש שלו), יצא לעבוד לעזרת המשפחה. הוא מכר סחורות בית מדלת לדלת ואסף כסף להמשך לימודיו בקולג'.

משהחל את לימודיו בקולג' הצטיין בלימודי הספרות האנגלית שלו. הוא הושפע בצעירותו מכתביהם של הסופרים האנגלים והאמריקאים: ולטר סקוט, אלפרד טניסון, ג'יין אוסטן, ג'ונתן סוויפט, שייקספיר, ג'ורג' אליוט ואחרים. עם הצטרפותו למפלגה הדמוקרטית הקנדית החל לעיין גם בכתבי ניטשה וקרל מרקס. בימי הקולג' הכיר גם לראשונה את א. מ. קליין, משורר יהודי-קנדי, שהחל את שירתו ביידיש ועבר לאנגלית.

בעת לימודיו במק-דונלד קולג' כתב אירווינג לייטון את שיריו הראשונים באנגלית, ופרסם טורים עיתונאיים שמשכו את לבם של הקוראים. בשל פעילותו בחוגים סוציאליסטיים נאסר עליו להיכנס לארצות הברית הסמוכה. בשנת 1942 הצטרף לצבא הקנדי ושרת בו כקצין. לאחר שיחרורו מהצבא המשיך בלימודיו וסיים תואר שני במדעי המדינה בשנת 1946. לימד בבית ספר תיכון. בשנת 1976 זכה באות מסדר קנדה. פעילותו הספרותית של לייטון נמשכה עשרות שנים.

נפטר בינואר 2006, במונטריאול, בן 94 במותו.

יצירתו הספרותית

לייטון הפך למשורר ידוע, והיה בין המשפיעים על לאונרד כהן הצעיר. הוא זכה בפרסים רבים ואף היה מועמד לפרס נובל לספרות. בשנות החמישים של המאה העשרים זכה לפרסום רב כמשורר וכסוציאליסט, לא רק בקנדה אלא בכל העולם דובר האנגלית. ושירתו התחבבה במיוחד על קוראים באיטליה ובקוריאה הדרומית.

אירווינג לייטון פרסם למעלה מחמישים כרכים של שירה אנגלית, ביקורת, מאמרים ופרוזה. ספר שיריו "תמיד על סף דמעות" הוא הספר הראשון של לייטון שתורגם לעברית בשנת 2010. שירים בודדים נוספים שלו בתרגום לעברית פורסמו בכתבי עת. בהלוויתו ספד לו לאונרד כהן: "קודם כל היה אירווינג לייטון, ואז היו כל שאר המשוררים. הוא היה המשורר הטוב ביותר שלנו. אין טעם לחוש צער ועצבות, כי עבודתו של לייטון תשרוד אחריו."