אליהו חכים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו חכים
קובץ:Eliyahu Hakim.jpg
לידה 2 בינואר 1925
ביירות, לבנון
הוצאה להורג 22 במרץ 1945 (בגיל 20)
קהיר
תאריך עלייה 1932
השתייכות לח"ילח"י לח"י
אליהו חכים ואליהו בית צורי בתמונה ממשפטם
מכתבו האחרון של אליהו חכים, נכתב בבית הכלא בקהיר, מוצג במוזיאון הלח"י

אֵלִיָּהוּ חַכִּים (2 בינואר 1925 - 22 במרץ 1945), היה יהודי ממוצא לבנוני, לוחם לח"י ולוחם בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נתפס עם אליהו בית צורי בפעולת ההתנקשות בלורד מוין בקהיר, נידון למוות ונתלה. אחד משנים-עשר הרוגי מלכות (עולי הגרדום).

ביוגרפיה

אליהו חכים נולד בשנת 1925 בביירות לפולה ושמעון הכהן, ובגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו. גדל והתחנך בחיפה. למד בבית הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר הריאלי. הצטרף בנעוריו ללח"י. בעקבות רציחתו של יאיר, מפקד הלח"י, נפגעה פעילות הארגון, וחכים התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושירת במצרים. עם התאוששות הלח"י ערק חכים משירותו כדי להשתתף בפעולות לח"י. בין השאר השתתף בהתנקשות הכושלת בחיי הנציב העליון הרולד מקמייקל בשנת 1944.

יחד עם לוחם לח"י נוסף, אליהו בית צורי, השתתף חכים בהתנקשות בלורד מוין, השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, שמקום מושבו היה בקהיר. ב-6 בנובמבר 1944, שני המתנקשים ירו בלורד מוין בעת שהיה במכוניתו והרגוהו. הם נתפסו בעת שנמלטו באופניים ממקום ההתנקשות, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי, נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".

חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. ב-22 ביוני 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר,[1] שהכיר את השניים ושלח אותם למשימה, הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל.

על שמו נקראו רחובות באחדות מערי ישראל (ירושלים, באר שבע, תל אביב - יפו, חיפה וזכרון יעקב).

בתרבות

לכבודם של אליהו חכים ואליהו בית צורי נכתב השיר שני אליהו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליהו חכים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ חיים משגב, שיחות עם יצחק שמיר, ספרית פועלים, עמוד 41


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0