ארנסט שקלטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארנסט שקלטון
סר ארנסט הנרי שקלטון
תקופת הפעילות 19011922 (כ־21 שנים)
מספר מסעות 4
גילויים בולטים העפלה ראשונה לראש הר ארבוס, החלצות בשלום מכיתור בקרח באנטארקטיקה
אזורים שחקר אנטארקטיקה
אתר המנוהל על ידי משפחתו
קובץ:South Pole 19091.jpg
בול אוסטרלי לציון מסע משלחת שקלטון לקוטב הדרומי המגנטי
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
מסעו של שקלטון בסירה מאי הפיל לאיי ג'ורג'יה הדרומית
קבר ארנסט שקלטון בגריטוויקן שבאיי ג'ורג'יה הדרומית

סֵר ארנסט הנרי שקלטון (אנגלית: Ernest Henry Shackleton; ‏15 בפברואר 1874 - 5 בינואר 1922) היה מגלה ארצות בריטי שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר היבשות אירופה ואוסטרליה. התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת בשלום, לאחר שספינתם, ה"אנדיורנס", נכלאה בקרח והתרסקה.[1]

ביוגרפיה

ילדותו

שקלטון נולד ב-15 בפברואר 1874 בקילקי שבמחוז קילדייר באירלנד, למשפחה ממוצא אנגלי, במקור מיורקשייר.[2] אביו, הנרי שקלטון, ניסה להתגייס לצבא הבריטי, אך בריאותו הלקויה מנעה ממנו לעשות זאת. הוא הפך לחקלאי במקום, והתיישב בקילקי. אביו היה צאצא של אברהם שקלטון, קווייקר אנגלי שעבר לאירלנד בשנת 1726.[2] אמו של שקלטון, הנרייטה לטיטיה סופיה גאבן, הייתה צאצא של משפחת פיצמוריס האירית. הזוג נישא בשנת 1872. ארנסט היה השני מבין עשרת ילדיהם, והראשון מבין שני בנים.[3] הבן השני, פרנק, נחשד בגניבת תכשיטי הכתר האיריים (אנ') ב-1907, אך זוכה מאוחר יותר.[4]

בשנת 1880, כאשר היה ארנסט היה בן שש, מכר אביו את קרקעות המשפחה כדי ללמוד רפואה בטריניטי קולג' שבדבלין, והעתיק את משפחתו לעיר.[2] ארבע שנים לאחר מכן, עברה המשפחה שוב, לסידנהם (אנ') שבפרברי לונדון, בחיפוש אחר הזדמנות תעסוקתית לאביו שהוסמך כרופא. ייתכן שגורם נוסף למעבר היה אי נוחות לגבי מוצאם האנגלו-אירי (אנ'), בעקבות ההתנקשות בלורד פרדריק קוונדיש, המזכיר הראשי של אירלנד, ב-1882, על ידי לאומנים איריים.[5] עם זאת, שקלטון התגאה במשך כל חייו בשורשיו האיריים, והכריז תכופות, "אני אירי".[6]

נעוריו

מילדותו המוקדמת אהב שקלטון מאוד לקרוא ספרים - עיסוק שעורר בו תשוקה להרפתקה. בילדותו למד בחינוך ביתי עם אומנת, וכשהגיע לגיל אחת עשרה התחיל ללמוד בבית הספר פיר לודג' בווסט היל, דולוויץ', בדרום מזרח לונדון.[2] בגיל שלוש עשרה, החל ללמוד בקולג' דולוויץ' (אנ'). שקלטון הצעיר לא מאוד אהב את הלימודים, ונאמר עליו שהוא "משועמם" מלימודיו.[7]

שקלטון אמר על הלימודים: "מעולם לא למדתי הרבה גאוגרפיה בבית הספר... גם לימודי הספרות כללו רק ניתוח של קטעים מסוימים מכתבי המשוררים וסופרי הפרוזה הגדולים... מורים צריכים להיזהר מאוד בשביל לא לקלקל את אהבת השירה [של תלמידיהם] לנצח, על ידי הפיכתה למשימה ולמטלה."[8] בשנה האחרונה שלו בבית הספר, הצליח שקלטון להגיע למקום החמישי בכיתה שמנתה שלושים ואחד תלמידים.

שירותו כקצין בצי הסוחר

לאחר סיום לימודיו ב-1890 שירת כקצין בצי הסוחר הבריטי.

המסעות הראשונים לאנטארקטיקה

בשנים 19011903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחת סקוט לכיבוש הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו. הסיבה האמיתית להדחתו מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה לה זכה בקרב חבריה, שסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון השתייך לצי הסוחר, וסקוט לצי המלכותי.

בשנים 19071909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה "נמרוד". אף שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה לראש הר ארבוס, הר הגעש הפעיל באי רוס, לא עלה בידה להגיע לקוטב הדרומי לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו, עקב בעיות אספקה. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית 1914 - 1916

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה "אנדיורנס", ומטרתה הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל ענה לו במלה אחת "המשיכו!".

זמן קצר לקראת הגעתה לאנטארקטיקה, נאלצה המשלחת לנטוש את תוכניתה המקורית כאשר "אנדיורנס" כותרה בים קרח ונתקעה בים ודל. הצוות והמשלחת בראשות שקלטון שמרו על מורל גבוה וחיי שגרה בתנאים הקשים במשך כשנה. בחורף 1915 גבר לחץ הקרחונים על הספינה, שקלטון ואנשיו הוציאו ממנה אספקה חיונית ונטשו אותה בשלוש סירות הצלה. לאחר מכן התרסקה הספינה וטבעה.

צוות הספינה וחברי המשלחת ערכו מסע משולב לאי הפיל - תחילה במזחלות על הקרח בים ודל, ולאחר מכן בשלוש סירות ההצלה. כאשר הגיעו לאי הפיל, הם שיפצו את אחת הסירות ושקלטון וחמישה אנשים נוספים הפליגו בה לאיי ג'ורג'יה הדרומית כדי להשיג עזרה. הנווט פרנק וורסלי ניווט את הסירה בת שמונת המטרים "ג'יימס קיירד" במסע של כ-1300 קילומטר בים הסוער של מעבר דרייק בסוף הסתיו האנטארקטי (אפריל ומאי), דבר שנחשב להישג יוצא דופן. טעות ניווט של 0.2 מעלות הייתה עלולה לגרום להם להחטיא את האי, ולהיסחף הרחק לאוקיינוס האטלנטי ללא אפשרות הצלה. לאחר שסופה הכתה בהם ליד חופי ג'ורג'יה הדרומית, הם נאלצו לנטוש את סירתם השבורה על חופו הדרומי של האי, ולא יכלו להקיף בה את האי כדי להגיע לתחנת ציד הלווייתנים שנמצאה בצידו הצפוני. שלושה מצוות הספינה, שקלטון, וורסלי וטום קרין חצו את רכס הרי האי במסע מפרך לא פחות, שארך 36 שעות, מסע ששנים אחר כך חזרו עליו מטפסים מקצוענים כמו ריינהולד מסנר, ונתקלו בקשיים חרף היותם ערוכים עם ציוד מלא ומשוכלל.

כל שאר אנשי הצוות, 22 איש תחת פיקודו של פרנק ויילד, חיכו במשך למעלה מארבעה חודשים באי הפיל. לאחר שלושה ניסיונות נפל, הם חולצו על ידי הספינה הצ'יליאנית "ילקו", בפיקוד לואיס פדרו, ב-30 באוגוסט 1916, 22 חודשים לאחר היציאה הראשונית מג'ורג'יה הדרומית, וכל צוותה של "אנדיורנס" שב בשלום לבריטניה.

ספינתו של צוות אחר, בפיקודו של קפטן אניאס מקינטוש, שיצאה לצדה השני של אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון, טבעה אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר 1916 ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.

ב-9 במרץ 2022, לאחר יותר ממאה שנים, פרסמה משלחת מחקר חדשה[9] שהספינה "אנדיורנס" נמצאה מתחת לשכבת הקרח, במצב שימור טוב.[10]

המשלחת האחרונה לאנטארקטיקה

בשנת 1921 יצא שקלטון בראש משלחת נוספת לאנטארקטיקה, אולם ב-5 בינואר 1922 נפטר מהתקף לב.[11]

שקלטון כדוגמה למנהיג "ממוקד באנשים"

דאגתו של שקלטון לשלום אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה"נמרוד", היא שאפשרה להם לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שלוש סירות הצלה זעירות ומעט אספקה שהצליחו לחלץ מספינתם הטובעת. כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא-ייאמן, הוא ענה "במלה אחת: שקלטון!". שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר אירע. אך הדבר החשוב מכול היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית - משימה בה עמדו בהצלחה גדולה. בכך שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לװל, מפקד טיסת אפולו 13.

חיים אישיים

ב-1904 נישא לאמילי דורמן, ולזוג נולדו שלושה ילדים.

ב-5 בינואר 1922 נפטר מהתקף לב, ונקבר באי ג'ורג'יה הדרומית.[11]

הנצחה

על שמו נקראים חוף שקלטון ומפרצון שקלטון שבאנטארקטיקה ומכתש שקלטון בקוטב הדרומי של הירח.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ernest Shackleton | Biography, Expeditions, Facts, & Voyage of Endurance | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Antarctic Explorers: Ernest Shackleton, www.south-pole.com
  3. ^ Sir Ernest Shackleton, Sir Ernest Henry Shackleton (ב־British English)
  4. ^ On This Day: The Irish Crown Jewels disappear from Dublin Castle in 1907, IrishCentral.com, ‏2021-07-06 (באנגלית)
  5. ^ Lord Frederick Charles Cavendish | British politician | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  6. ^ Ancestry & Irish connection – James Caird Society (ב־American English)
  7. ^ Sir Ernest Shackleton | Shackleton Foundation (ב־British English)
  8. ^ Ernest Shackleton - Famous Homeschoolers - Famous Homeschool Parents, www.famoushomeschoolers.net
  9. ^ History of Endurance, Endurance22 (ב־British English)
  10. ^ ynet; רויטרס (2022-03-09). "אחרי יותר מ-100 שנים: נמצאה הספינה של שקלטון, ששקעה באנטארקטיקה". Ynet. נבדק ב-2022-07-01.
  11. ^ 11.0 11.1 משה שי, מיכל יעקב יצחקי, חפש באנטרקטיקה, באתר ישראל היום, ‏28 בפברואר 2019
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0