אשת חיל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אֵשֶׁת-חַיִל

אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

ספר משלי, פרק ל"א, פסוקים י-לא

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידאלית. פרשנויות שונות ניתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא-נודעת, דרך אמו של שלמה המלך, עבור בדמות האישה האידאלית וכלה בתורה.

החל מהמאה ה-16 נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת לפני הסעודה ברוב תפוצות ישראל.

ניתוח השיר

בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים – חלקו השני משלים את חלקו הראשון.

ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של העמדת היופי במקומו המוגדר, במיוחד כשאינו מלווה בפנימיות תואמת – "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלקים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.

מושא השיר

המדרש תנחומא אומר שאברהם חיבר את האשת חיל על שרה כשהספידה.[1]

פרשני המקרא פירשו את מושא השיר כאמו של שלמה, בת שבע[2]. פרשנות רווחת אחרת, בעקבות ראיית תוכן הספר כמשלים, היא שהמדובר במשל לתורה, או לחכמה[3]. פרשנים אחרים ראו בו שיר הלל לאישה האידאלית, ללא כוונה לאישה מסוימת.[4]

יש הסוברים שעל פי הפשט נכתב השיר כהספד לאישה מסוימת, על ידי בעלה[5].

אמר רבי אחא כל הנושא אשה כשרה כאילו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף עד תי"ו, ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן, אלא לבית ישראל

ילקוט שמעוני רות פרק ד, תרו

שימוש בשיר

מקור המנהג לזמר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת, הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד[6], שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי[7]. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה במשך ימי השבוע בכלל ועל הכנותיה לקראת שבת בפרט[8].

השיר המסורתי והידוע ביותר על "אשת חיל" - הוא לחנו של בן-ציון שנקר.

בשעת ריקוד המצוה טאנץ בין החתן לכלה, הנהוג בחצרות החסידים לאחר שמחת הנישואין, מקובל לשיר "אשת חיל".

מנהג נוסף הוא לומר את פסוקי השיר במהלך הלוויה של אישה, בעת נשיאת המיטה לקבורה. בהקשר זה נאמר השיר כהספד על האישה ותכונותיה הטובות.

מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.

בתרגום השבעים

האקרוסטיכון בנוסח המסורה תואם את סדר האלפבית המקובל. להבדיל, נראה כי בנוסח העברי שעמד לפני מתרגם השבעים, קדם הפסוק המתחיל באות פ"א לפסוק המתחיל באות עי"ן.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • נתן דוד שפירא, אשת חיל מבואר ומפורש, עם מדרשי חז"ל ביאורי הזוהר ועל דרך הנסתר, פירושי הראשונים, פירושי האחרונים ועל דרך החסידות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ח.
  • עדין שטיינזלץ ויצחק תורג'מן, אשת חיל, הוצאת מילתא
  • מרים סקלרץ, "אשת חיל (משלי לא 31-10) - מבנה ומשמעות", בית מקרא נח-א, עמ' 119-106
  • נילי שופק, מבוא למקרא, כרך ו' יחידה 11, האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
  • נילי שופק, ספר משלי, עולם התנ"ך, ת"א, 1999, עמ' 213.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תנחומא בראשית כד' א'
  2. ^ מלבי"ם ומצודת דוד שם
  3. ^ רש"י שם ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסד.
  4. ^ ילקוט שמעוני רות פרק ד, תרו
  5. ^ דעת מקרא. יש לכך כמה רמזים בשיר, כמו הפסוק "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", והפסוק "ותשחק ליום אחרון".
  6. ^ ספר אוצר טעמי המנהגים חלק א' עמודים קס"ד-קס"ה בשם זיו המנהגים עמוד צ"ו
  7. ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, פרק 4
  8. ^ ספר אוצר טעמי המנהגים חלק א' עמודים קס"ד-קס"ה בשם הסידור והתפילה חלק ב' עמוד 13