אשת לוט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נציב המלח המכונה "אשת לוט" שבשיפולי הר סדום
תצורת סלע בירדן הנקראת אשת לוט
תצורת סלע בירדן הנקראת אשת לוט. במפות הירדניות מופיעה בשם "בת השיח' לוט" מכיוון שבקוראן אשת לוט לא הפכה לנציב מלח

אֵשֶׁת לוֹט, אישיות מהתנ"ך, מתוארת בספר בראשית באירוע מהפכת סדום ועמורה, בו נהפכה ל"נציב מלח". במסורת המדרש יוחס לה השם "עידית".[1] או "עירית"[2]. בתרגום יונתן נקט שהייתה מבנות סדום[3].

במקרא

מסופר בתורה שכאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם לפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו) להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר 'הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר, הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה'.

בהמשך מסופר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", כלומר – קפאה והייתה לעמוד מלח. זהו על פי הפירוש הנפוץ, היה עונשה על שהמרתה את ציווי המלאכים, או שלא האמינה לדבריהם על הפיכת סדום.

פרשנות

המדרש מפרש שזה היה בגלל קמצנותה בהיותם בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה בראשית רבה, פרק נא, פיסקה ה.

בילקוט שמעוני לפרשת וירא כתוב: "עדית אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח". כלומר, מפרש שאשת לוט הפכה את פניה מתוך חרדה אמהית לבנותיה הנשואות, שסירבו לצאת מסדום ולנטוש את אורח חייה.

פירוש נוסף (רלב"ג, חזקוני) על דרך הפשט שניתן למקראות התורה, מסביר כי אשת לוט הסתכלה לאחור וראתה את האדמה, ולגביה מתייחס התיאור "נציב מלח". קריאת המכלול מבהירה עניין זה:

וַה' הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

בראשית: יט, 24-26

כמו כן יש לשים לב כי בתיאור חורבן אחר בתורה, נאמר "גופרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים: כט, 22), מה שמחזק את הקשר בין המילה "מלח" לתיאור חורבן שנעשה בגופרית ואש.
פירוש זה מתיישב עם כך שלכאורה דברי המלאכים הם דברי זירוז בלבד, ולא ציווי שאין לעבור אותו.


רבי יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען כחלק מדרכו הרציונליסטית שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין:

המלט על נפשך, אל תבט אחריך – כלומר, רוץ מהרה ואל תביט אחריך, כאדם שאומר לחבירו 'נבו"ש אלי"ץ מיאה דגרדינט"א' (=אל תלכו בהביטכם בי), אלא מהרו ללכת, כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים, ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים... ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש"א אלו"ט דגרדוט"א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גפרית ומלח שרפה' וגו', ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח - לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא.

ההיסטוריון היהודי פלאביוס יוספוס מספר בחיבורו קדמוניות היהודים על אשת לוט ונציב המלח:

ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלקים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום

קדמוניות היהודים, ספר א, פרק יב, סעיף 203


נציב המלח שהכיר יוספוס, הוזכר גם על ידי בן דורו, קלמנטיוס מרומא, ועל ידי אירניאוס בן המאה ה-2.[4]

בהלכה

בשולחן ערוך[5] נפסק שהרואה את אשתו של לוט כשהיא נציב מלח מברך את ברכת דיין האמת וכן את ברכת "ברוך זוכר מעשה הצדיקים" לזכר נס הצלת בעלה. כיום שלא ידוע מקומה, לא ניתן לברך.

הצעות לזיהוי נציב המלח

נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט. בישראל מוכר כ"אשת סדום" נציב מלח שממוקם כמאה מטרים במעלה המדרון המזרחי של ההר, מעל מערת סדום. שלישו העליון סלעי ומגן על המלח מהמשקעים. לפי עמוס פרומקין, נציב זה אכן מתוארך ללפני כ-4000 שנה (לפי תיארוך פחמן-14 של שרידי עצים), כשבערך באותו זמן משוער שהתרחשה באזור רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 8 בסולם ריכטר, וגם הסתיימה ההתיישבות בבאב אד-ד'רא, תיאוריות התואמות לעדות התורה על הפיכת סדום בתקופה זו. [6]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עירית אמינוף, "אשת-לוט - החוטאת הגדולה או האם הרחמניה?", אורנים ב (1988), עמ' 340-357
  • דב נוי, "היפוכה של אשת לוט : לחקר מוטיב העונש על הפרת-טאבו [בר’ יט, כו]", זר לגבורות (1973), עמ' 37-20
  • רחל רייך, "הביטו אחורה בחמלה", קוראות מבראשית, רותי רביצקי (עורכת), ידיעות אחרונות, תל אביב, 1999, עמ' 105-109
  • נורית גוברין, "נשים בנות-בלי-שם במקרא ובספרות - המקרה: אשת לוט", מאזנים פ"ו 5, אוקטובר 2012, עמ' 26-20. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • נורית גוברין, "אשת לוט: המבט לאחור", בספרה קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ה, הוצאת גוונים, 2015, עמ' 110–172.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשת לוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כה
  2. ^ לגירסה הקיימת בפרקי דרבי אליעזר. ובעל הטורים מציין ותבט אשתו בגימטריה היא עירית
  3. ^ בראשית, יט, כו.
  4. ^ ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, עמ' 214, הערה 1.
  5. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רי"ח, סעיף ח'.
  6. ^ עמוס פרומקין, "אשת לוט", מאמר באתר "צ. לדרך"
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0