ביי
ערך זה עוסק בתואר אצולה טורקי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בֵּיי (בטורקית מודרנית: Bey, בטורקית עות'מאנית: بک - בֵּיי, בק, בכּ או בג) היה תואר אצולה טורקי שהוצמד לאחר שמו הפרטי של אדם, ומקבילתו הנשית הייתה "האנם" (Hanım) מונח מהשפה הפרסית שמשמעותו "גברת". המונח עדיין רווח בטורקית המודרנית, אם כי משמעותו שונה, ונעשה בו שימוש באופן דומה גם באזרבייג'ן. ביי היה השני בחשיבותו מבין התארים לגברים באימפריה העות'מאנית אחרי פאשה ולפני אע'א ואפנדי.
היסטוריה
מקורו של המושג במילה ל"מנהיג" או "ראש שבט" בשפות טורקיות, אך השימוש רווח למנהיגים בכלל גם בפרסית ובשפות אחרות במרכז אסיה. כך למשל כונה המשנה למלך הכוזרים בכינוי כגן בק. אטא-ביי (באזורים אחרים בק או בג) הוא כינוי שהיה נפוץ החל מהתקופה הסלג'וקית באזורי שליטתם של הסלג'וקים והמדינות שצמחו על חורבות ממלכתם. כמו כן נפוץ השם בקרב הטורקמנים באזור איראן ואזרבייג'ן. באיראן כונה הוזיר הגדול בכינוי, האתא-בג הגדול. כינוי הישות עליה היה הביי מופקד נקראה "בייליק" (Beylik), שמשמעותה המקורבת היא "נסיכות" או "נפה". לשמותיהם של שלושת השליטים הראשונים של האימפריה העות'מאנית, אשר החלה גם היא כבייליק, הוצמד התואר "ביי". תואר זה הוחלף ב"סולטאן" רק ב-1383, וניתן למורט הראשון על ידי חליפות קהיר. החל משלב זה ניתן התואר "ביי" לאנשי צבא וממשל משניים, כמו ראש סנג'ק (בקירוב "רובע", אם כי מאוחר יותר קרוב יותר למחוז), אשר כונה "סנג'קביי" (Sancakbey). ראש הרובע היה כפוף לראש המחוז, שכונה בדרך כלל בתואר "פאשה". התואר הוענק גם לראשי ערי הבירה הקודמות של האימפריה - בורסה ואדירנה. בנוסף על כך ניתן התואר למיופי כוח מטעם האימפריה כמו מושל תוניסיה, תואר שנשאר בתוקף גם בתקופת השלטון הצרפתי. מאוחר יותר ניתן התואר "ביילרביי" (Beylerbey או Beylerbeyi - "אדון האדונים") למושל הכללי של שטח ארץ רחב ידיים באימפריה העות'מאנית והספאווית, אולם גם תואר זה עבר פיחות במעמדו עם השנים.
עם השנים חל פיחות במעמדו של המושג, שהוצמד לאנשים פחותים במעמדם, ומגמה זו נמשכה במאה ה-19, עת המושג החל להיות מקביל ל"אדוני" וללא קונוטציה של תואר אצולה. לעיתים צורפה המילה "אפנדי" (Efendi - "אדון") או אפנדים (Efendim - "אדוני [שלי]") אל ביי, כדי להפליג במידת הנימוס - Beyefendi או Beyefendim. נוהג זה רווח גם כיום, ואף על פי שמשמעות הצירוף היא "אדוני-אדוני", עדיין אין בה קונוטציה של תואר אצולה בשימוש מודרני או פחיתות כבוד מצדו של הדובר. לנשים שמורה המקבילה "האנֵמאפנדי" (Hanımefendi), ובהיעדר מין דקדוקי בטורקית, התרגום המילולי של מושג זה הוא "גבירתי הנכבדה" ולא "גבירתי-אדוני".
ביי בטורקית מודרנית
עם הרפורמה בשפה הטורקית במהלך המאה ה-20, טבע המוסד לשפה טורקית את הביטויים בָּיי (Bay) "מר" ובָּייאן (Bayan) "גברת", על משקל "בֵּיי" ובמטרה להחליפו, ואלה הוצמדו לפני שמות משפחה. מכוח "חוק השמות" חויב כל אזרח טורקי ב-1934 לקחת לו שם משפחה והשימוש בביי כתוספת רשמית לשם נאסר. עם זאת, המושגים החדשים לא נקלטו היטב, ולצרכים חברתיים עדיין נעשה שימוש במושגים הישנים "בֵיי" ו"האנם", אשר אינם מעידים עוד על שייכות למעמד האצולה, למעט בהקשרים היסטוריים. לצרכים רשמיים עדיין נעשה מדי פעם שימוש במושגים החדשים, אך השימוש במילה "Sayın" (הנכבד/ת) לפני שמו או תוארו של אדם מקובל יותר ולעיתים אף מתחייב ("Sayın Başkan" - "אדוני הנשיא").
"ביי" עשוי להצטרף למספר דרגות צבאיות כמו "אלביי" (Albay - קולונל, מ-"Alay" - "גדוד") או "ירביי" (Yarbay - סגן, מ-"Yardım" - "עזרה"). בשני המקרים מקורו של Bay אינו במושג החדש שטבע המוסד לשפה הטורקית, אלא בהרמוניה קולית ששינתה את התנועה "E" ב-Bey ל-"A" ב-Bay כתוצאה מהשפעת צליל "A" ב-Yar וב-Al. גם הפנייה המקובלת לשגריר בטורקית היא "אלצ'י ביי" - "Elçi Bey" (מילולית, "אדון המשלחת"). עם זאת, במספר שפות טורקיות אחרות עדיין נודעת לביי משמעות של תואר אצולה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ביי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
