בית המקדש השני

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המקדש השני, איור מהמאה השביעית לאלף השישי
דגם של בית המקדש השני (בניין הורדוס), מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, על פי המחקר מסביבות שנות ה'תש"ן. ה'תשס"ח
כתובת חרותה על אבן: "לבית התקיעה", נמצאה בדרום הר הבית, משרידי בית המקדש (ה'תשס"ח)
תבליט בשער טיטוס, אשר ברומא, המתאר תהלוכת ניצחון בה נראים שבויים מממלכת יהודה נושאים כלים מכלי בית המקדש

בית המקדש השני היה מקדש לה' אשר נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס,[1] בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת ג'תשמ"א, ונחרב בשנת ג'תת"ל בידי הרומאים.

בית המקדש, כפי שכתבו חז"ל, עמד על תלו 420 שנים[2] (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). זאת שלא כדעת החוקרים הטוענים כי המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס[3][4] ועמד על תלו 585 שנים. הסטייה הגדולה של החוקרים נובעת מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

במשנה סדר קדשים מופיעה מסכת מידות המספרת על מראה בית המקדש השני.

בניית בית המקדש השני

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיבת ציון

הבנייה נעשתה כאשר עמי האזור ובראשם "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי" (ספר נחמיה ב), ניסו להפריע לתהליך זה. כפי המתואר שם, "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים"[5] הדבר הגיע לידי כך ש"צרי יהודה ובנימין", כפי שהם נקראים בספר עזרא, הביאו לידי הוצאת צו מלכותי האוסר על השלמת בנייתה המקדש, צו שהוסר רק לאחר שנים רבות.

מקדש הורדוס

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מקדש הורדוס, הסטיו המלכותי

לעומת המקדש שנבנה בידי עולי בבל, שהיה פשוט יחסית, הורדוס שִכלל את המקדש, והפכו ליצירת פאר במטרה להאדיר את שמו ולמצוא חן בעיני נתיניו היהודים. שטח הר הבית הוכפל באמצעות חומר מילוי וההר הוקף בחומות אדירות ששימשו גם כקירות תמך, והיה למתחם המקודש הגדול בעולם. המקדש בוצר אף הוא והוקף בסטווים מפוארים, ותוכו רוּצף וחוּפה בשיש ובזהב. ההיכל נישא לגובה של כ-70 מטרים מעל רחבת הר הבית, שאף היא הייתה גבוהה בהרבה מהעיר התחתית. קיר ההיכל נבנה מאבני שיש ירוק ולבן, ויש שסוברים גם שיש כחול שהיה יוצר מראה של גלים.[6] בקצה המערבי של חומת הר-הבית הצפונית בנה הורדוס את מצודת אנטוניה, ובצלע הדרומי של ההר הקים את הסטיו המלכותי ששימש גם למטרות ציבוריות. מפעל הבנייה הכביר ושיפורו התקדם אף בימי ממשיכיו של הורדוס עשרות שנים אחר מותו, כמעט עד לחורבנו של הבית בידי טיטוס.

על בית המקדש ששופץ על ידי הורדוס אמרו חז"ל:

מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו.

על מלאכת הבנייה באותם ימים, כתבו חז"ל: "מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בהמ"ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם"[7].

המניעים לחידוש הבניין

הגמרא[8] מספרת את הרקע לחידוש בניין בית המקדש על ידי הורדוס: הורדוס היה עבד לבית חשמונאי, שעלה למלוכה בעקבות רציחת כל אדוניו. לאחר ששמע את דרשת החכמים "מקרב אחיך תשים עליך מלך" - הרג את כולם, לבד מבבא בן בוטא שעיוור את עיניו והותירו כך בחיים. לאחר שראה הורדוס את חכמתו, והתפעל ממנה, הצטער על שהרג את החכמים, וביקש תיקון על כך. בבא בן בטא יעץ לו: "הוא כִּבה אורו של עולם דכתיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר"[9] -ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" "[10] או בגִרסה אחרת "הוא סימא עינו של עולם דכתיב "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה"[11] - ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם" "[12]

הורדוס, שחשש מהקיסר הרומאי, קיבל את המלצת בבא בן בוטא לשלוח שליח לרומא שינצל את שהות ההליכה הארוכה והביורוקרטיה הרומאית, ויתעכב על ידי זה שלש שנים. כך שעד שיחזור עם הוראה כלשהי בדבר הבנייה, היא כבר תושלם. כאשר שב השליח, הוא הביא עמו את הוראת השלטון "אם לא סתרתה אל תסתור, ואם סתרתה אל תבני, ואם סתרתה ובנית, עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין, אם זיינך עלך ספרך כאן, לא רכא ולא בר רכא, הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד".[13]

יוסף בן מתתיהו[14] מציין גִרסה אחרת בעניין חידוש בניין המקדש, לפיה הורדוס פנה מיוזמתו לחידוש בית המקדש ברוב פאר. יוסף בן מתתיהו מציין גם כי העם לא הסכים להתחלת השיפוץ, עד שהובטח לו שכל הסכום הנחוץ יוקדש מראש לפני הריסת המקדש הישן.

ממצאים היסטוריים

המחקר הארכאולוגי מצא ממצאים רבים התומכים בעדויות כתובות מהתקופה, בהם כתבי יוסף בן מתתיהו המתארים את מבנה המקדש. הורדוס הרחיב את חצר בית המקדש לכיוון דרום, ובנה בדרומו את הסטיו המלכותי - בזיליקה ששימשה לסנהדרין קטנה ולצורכי מסחר, בדומה לפורומים אחרים בעולם העתיק, אך זו שבנה הורדוס בירושלים הייתה גדולה ומפוארת יותר מכל מה שנבנה עד אז בעולם העתיק.

שיפוץ בית המקדש לא התבצע באופן של הרחבת הקיים או שימוש משני בחומרי בניין קיימים כפי שנעשה באתרים ארכאולוגיים רבים אחרים, ולכן לא הותיר עדויות רבות למקדשים שקדמו לו. לאחרונה, במהלך פרויקט סינון עפר הר הבית, הצליחו מומחים וחוקרים להרכיב מהממצאים שפונו מהר הבית חלקים מרצפת הר הבית כפי שהייתה בזמן הורדוס. הרצפה, לפחות בחלקה, הורכבה מלוחות לוחות רבועות, בהן שובצו אבני פסיפס צבעוניות בשילובי צורות הנדסיות.

מטרות בית המקדש השני

מטרתם של העולים הייתה שיקום בית ה' החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישב הסנהדרין. בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך והספרים החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת תהלים והמנוני דת שונים. הבאים לבית המקדש היו זובחים קרבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או למשפט.

מבנה בית המקדש השני

המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהִקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. באירועים אלו היו נוכחות גם נשים – וזה אחד ההבדלים בין בית המקדש השני והראשון.

חלקי בית המקדש השני
     

Temple sketch2.png

Arrowupgreen.png
צפון
לשכת העצים
לשכת הנזירים
לשכת השמנים
לשכת המצורעים
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
י
     
מקרא

1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת

שערי המקדש

א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה/הניצוץ

ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר/המוקד י. שער בלי שם

עבודת הקודש

כתובת יוונית מאבן גיר, האוסרת על כניסת נוכרים לבית המקדש. הכתובת: "איש נכרי לא ייכנס". נמצאה בירושלים ומתוארכת למאה השביעית לאלף הרביעי ועד המאה התשיעית לאלף. מוזיאון ישראל

את הקרבנות היו מקריבים בעזרת הכהנים שהקיפה את ההיכל, בהיכל הודלקו הנרות והוקטרה הקטורת, בקודש הקדשים - הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכהן הגדול קטורת פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

בבית המקדש הוקרבו ע"י הכהנים קרבנות התמיד של שחר ושל בין הערביים, כמו כן העם היה מביא קרבנות אם זה קרבן חטאת או עולהמנחהשלמיםאשםבכור, או תודה, העבודה הייתה מלווה בשירת הלויים.

קרבנות התמיד ושאר קרבנות ציבור נקנו מכספי "מחצית השקל".

אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם לבית המקדש הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח, בסוכות ובשבועות.

בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, צנצנת המן, האורים ותומים ומטה אהרן, אבל היו בו המנורה וכלי עבודה נוספים. תחת ארון הברית נותרה רק אבן השתייה שעליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקדשים ביום כיפור.

חורבן בית המקדש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חורבן בית שני
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חורבן בית המקדש

בית המקדש השני נחרב על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת ג'תת"ל ולא הוקם מחדש. חז"ל תלו את הסיבה העיקרית לחורבנו בשנאת חינם.

מודל בית המקדש השני

מודל בית המקדש נעשה מאבן גיר וסלעים נוספים. קנה המידה 1:200.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

בית המקדש הראשוןבית המקדש השנימשכן שילהבית המקדש השלישייציאת מצריםקבלת התורהגלגלאוהל מועדגירוש ספרד ופורטוגליהושע בן נוןמשה רבינותקופת השופטיםנביאיםאנשי כנסת הגדולהתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםשעבוד מצריםהגויים הנשאריםמלכות אשורמלכות בית דודגלות בבלמלכות פרסמלכות יוןגלות אדוםהשואהעקבתא דמשיחאגאולה העתידהאלף השלישיאלף הרביעיאלף החמישיאלף השישיסנהדרין במקומהבית המקדשגלותגאולה העתידההיסטוריה של עם ישראל
ג'ת"ח-ג'תת"ל - בית המקדש השני


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0