רבי בן ציון הלברשטאם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בן ציון הלברשטאם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מבאבוב
רבי בן ציון הלברשטאם
בן-ציון-הלברשטאם.jpg
לידה י' באייר ה'תרל"ד
בוקובסק
נרצח ד' באב ה'תש"א (בגיל 67)
חורשה ליד יאנוב
מקום קבורה החורשה ליד יאנוב
מקום פעילות וישניצה, באבוב, קראקא, טשבין
חיבוריו "קדושת ציון"
בת זוג תרצה, בת רבי נפתלי הורוביץ ממעליץ,
בזיווג שני חיה פראדיל, בת רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט
אב רבי שלמה הלברשטאם (הראשון)
אם רבקה הענה בת רבי יהושע רוזנפלד מקמינקא
אדמו"ר מבאבוב ה־שני
א' בתמוז ה'תרס"הד' באב ה'תש"א
רבי בן ציון הלברשטאם.jpeg

רבי בן-ציון הלברשטאם (מכונה ה"קדושת ציון" על שם ספרו; י' באייר ה'תרל"ד, 1874ד' באב ה'תש"א, 28 ביולי 1941) היה האדמו"ר השני מבאבוב, ומקים רשת ישיבות עץ חיים בגליציה.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

נולד בבוקובסק שבגליציה לאדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (תר"ז-תרס"ה) ולרבקה הענא. נשא את תרצה בתו של רבי נפתלי ממעליץ ובזיווג שני את חיה פראדיל (נפטרה בט"ז באדר ה'תשל"ד) בת דודו רבי שלום אליעזר הלברשטאם ממנה נולדו לו ילדיו. בשנת תרנ"ב (1892) עבר אביו מוישניצה לבאבוב בשל מחלתו, (העיירה באבוב נחשבה למקום שקט יותר ובריא יותר עבורו), אז עמד רבי בן ציון בראשות הישיבה בעיר, לאחר זמן מה החריפה מחלת האב, ורבי בן ציון קיבל על עצמו את רבנות באבוב במקומו. בא' בתמוז תרס"ה (4 ביולי 1905) נפטר אביו, והחסידים הכתירו אותו כאדמו"ר מבאבוב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה רבי בן ציון פליט באימפריה האוסטרו-הונגרית, שב לפולין לאחר המלחמה אז הקים מחדש את הישיבה בבאבוב, וקרא לה "ישיבת עץ חיים". הישיבה מנתה 300 בחורים. בהמשך הקים עשרות סניפים ברחבי גליציה ופולין והשפעתו על הנוער הייתה מרובה, ורבים שהתרחקו מהדת, חזרו בתשובה בזכותו. השפעתו התפשטה במערב גליציה, וחסידות באבוב הייתה לחסידות הגדולה ביותר באזור. בשנת 1931 עבר מבאבוב לטשיבין ווהקים בה את חצרו, וכן פתח במקום את ישיבתו. בשנת 1936 חזר לגור בבאבוב.[1]

הקים את "אגודת הרבנים דמערב גליציה", לארגון פעולות הדת. היה בעל דעות קנאיות והתנגד לציונות ולאגודת ישראל, בשנת תרצ"ה השתתף בכינוס אדמורים ורבנים יחד עם רבי חיים אלעזר ממונקאטש בעיירה צאנז, שם הוכרז על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל[2].

אך עם זאת גילה פתיחות בפעולותיו עם הנוער, ובשל כך נמתחה עליו ביקורת מחוגים קנאיים יותר[דרוש מקור].

היה גם בעל כישרון ציור[3].

ניגוניו

נודע כמלחין פורה שחיבר עשרות ניגונים ויצירות, כיום ידוע על 126 ניגונים שהוא הלחין[4]. בין ניגוניו המפורסמים: "מקדש מלך", לא תבושי[5], "מה אשיב", "א-ל אדון"[6] ו"ובאו כולם"[7][8], "י-ה ריבון"[9] המושר בהרבה קהילות, על ניגון זה התבטא רבי אליהו לופיאן שזה נתחבר ברוח הקודש[10].

הלחין גם ניגוני שמחה רבים[11], וכן הרבה שירים עם גראמען, מילים משלו באידיש ובלשון הקודש.

במלחמת העולם השנייה

בעת פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה רבי בן ציון בלבוב, שנפלה בידי הנאצים ביולי 1941. הרבי התגורר באותה עת בביתו של אחד מחסידיו, אליהו אביגדור ברינר. במשך כחודש הרב הסתתר בחדר שכוננית הסתירה את דלתו, אולם חבר ניסה לשכנעו לצאת ממקום מסתורו, בטענה שהגרמנים גילו אכזריות רבה יותר כלפי אלה שנתפסו במקומות מסתור. כמו כן החבר טען שהגרמנים יכבדו את המסמכים הרשמיים של הרב, שהעידו על היותו תושב זר. תחילה הרב לא קיבל את הטיעונים האלה, אך בסופו של דבר השתכנע. ביום שישי, 25 ביולי, ראש חודש אב, הוא יצא ממקום מסתרו והתמקם בגלוי באחד מחדרי הדירה.

בימים שלפני 25 ביולי (א' באב) הורגשה תכונה לא אופיינית בקרב המשטרה האוקראינית בעיר. היהודים השתדלו לא לצאת לרחובות. השכם בבוקר באותו יום קבוצות של איכרים מכפרי הסביבה החלו נוהרים ללבוב. הם התגודדו באזור תחנת המשטרה, ומשם יצאו לרחובות, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו תוקפים כל יהודי שנקרה בדרכם בעזרת אלות, סכינים וגרזנים. קבוצות יהודים הובלו לבית הקברות ונרצחו בברוטאליות. גירוש יהודים מבתיהם, שכלל ביזה ושוד, החל אחר הצהריים. השוטרים האוקראינים פעלו לפי רשימות שהוכנו מראש, וערכו את החיפושים בכל העיר. הפוגרום נודע בשם "יום פטליורה", על שמו של המנהיג הצבאי האוקראיני האנטישמי סימון פטליורה. פטליורה נרצח בפריז בשנת 1926 בתאריך זה בידי יהודי בשם שלום שוורצבארד כנקמה על רצח אלפי יהודים בשנת 1919. הגרמנים אישרו לאוקראינים לציין את יום השנה הזה בהשתלחות רצחנית ביהודים. במשך שלושה ימים ההמון האוקראיני המשיך במהומות במחוז של לבוב. האוקראינים לקחו קבוצות יהודים לבית הקברות היהודי ולכלא לונצ'קי (Lunecki) וטבחו בהם. ההמון החליט להתרכז בעשירי ובמכובדי הקהילה היהודית. שמו של ברינר, אצלו התאכסן הרב, היה ברשימה בשל עושרו ומעמדו. הייתה לו אפשרות לברוח מפולין, אך הוא סירב להציל רק את עצמו ולהשאיר את היהודים הפקר.[12]

בערך בשעה שש אחרי הצהריים של אותו יום, בזמן שהרב הסיר את התפילין של רבנו תם, הדלת נפתחה בפתאומיות וצעיר אוקראיני נכנס יחד עם הממונה המקומי על הבניין. הצעיר האוקראיני הבין לאחר מבט מהיר ברב, שמדובר בדמות מכובדת, והורה לו להתלוות אליו. בנו הצעיר של הרב, משה אהרן הלברשטאם, ראה את אביו נלקח מן הבית, והתחנן להצטרף כדי לעזור לאביו. תחילה הצעיר האוקראיני התנגד, אך במהרה נעתר לבקשתו ולקח עמו גם את משה אהרן.

הם קובצו בקרן רחוב יחד עם שבויים נוספים מאזורים שונים של העיר. שוטרים הועמדו על המשמר על מנת למנוע בריחות. כשמספר השבויים הגיע למאה, השוטרים העמידו אותם בטור של שְלָשות, והורו להם לצעוד. הרב היה חלש מכדי לעמוד בקצב הצעידה המהיר ועבר לסוף הטור, דבר שגרם לשוטרים להכותו באלותיהם ולהורות לו להזדרז. ברינר אחז בידו האחת, ובנו משה אהרן אחז בידו האחרת, עד שהגיעו למפקדת הגסטאפו ששכנה ב–Polczinski 4. עד ראייה סיפר ש"הוא ראה מחלונו איך הרב, שהיה לבוש בבגדי השבת שלו, הותקף על ידי החיילים. האוקראינים האכזריים הכו אותו בראשו עם קתות רוביהם, והכיפה שלו נפלה ארצה. מדי פעם הרב רכן ארצה כדי להרימה, והם הכו אותו ביתר עוז".[13]

בשבת הייתה אקציה נוספת. בין השבויים היו הפעם חסיד באבוב, איצ'ה לסר, ושלושה חתנים של רבי בן ציון שהסתתרו בביתו. היו אלה רבי יחזקאל הלברשטאם, רבי משה סטמפל, ורבי שלמה רובין. ארבעתם הובאו לבניין הגסטאפו.

כל בני המשפחה, בהנהגתו של בנו של הרב, רבי שלמה, הפכו עולמות בניסיונם להבטיח את שחרורם של השבויים, והציעו שוחד עצום, אך כל מאמציהם היו לריק.

לאחר שלושה ימים, ביום שני ד' באב (28 ביולי), הוצאו השבויים להורג ביער יאנובר (Yanover), בפאתי העיר. יהודים אחדים שהצליחו לברוח סיפרו כי הרבי אמר להם לפני מותו: ”לשם מה להסתתר? כלום אפשר להסתתר מ"חבלי משיח"?”.[14] 20,000 יהודים נטבחו באותו יום, ביניהם הרב, בנו ושלושת חתניו.

צאצאיו

לקריאה נוספת

  • מכון בית צדיקים, דער קדושת ציון פון באבוב, תשע"ג
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ה, בני ברק, תשמ"ח, עמ' עא-קלב.
  • גולדמן, בן ציון - בייגל אהרון בן ציון, "נר המערבי ונרותיו שהדליק", ה'תשנ"א, באתר אוצר החכמה
  • צבי בריננער, רבינו הקדוש מראצפערט, מכון "זיכרון משה", בני ברק תשס"ח, עמ' שפג-שצב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שר התורה, עמוד 82–83
  2. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  3. ^ ישראל כהן, ‏בבאבוב-45 מציגים: פרוכת מציורי הרה"ק הקדושת ציון מבאבוב זי"ע, באתר כיכר השבת, 10 באוקטובר 2016
  4. ^ פנחס ביכלר "עתיקין" גליון 15, עמ' 12, אלול תשפ"ב. ישנם עוד 5 ניגונים שהיו מושרים רבות על ידו אך לא ברור אם חיברם.
  5. ^ YouTube full-color icon (2017).svg ניגון לא תבושי-באבוב, סרטון באתר יוטיוב
  6. ^ YouTube full-color icon (2017).svg קל אדון - מהקדושת ציון הי"ד, סרטון באתר יוטיוב.
  7. ^ חיברו בשנת תרפ"ג על המילים "בבקעך ים סוף", כיום שרים את הלחן בהרבה קהילות, הן על 'ובאו כולם', והן על 'בבקעך'.
  8. ^ YouTube full-color icon (2017).svg ובאו כולם, סרטון באתר יוטיוב
  9. ^ YouTube full-color icon (2017).svg קה ריבון עלם - מהקדושת ציון הי"ד, סרטון באתר יוטיוב. YouTube full-color icon (2017).svg פרוק ית ענך - קה ריבון עלם - מהרה"ק ר' בנציון הלברשטאם מבאבוב., סרטון באתר יוטיוב
  10. ^ דוד יוסף שלוסבורג "ר' אלה" עמ' 210.
  11. ^ YouTube full-color icon (2017).svg מקהלת מלכות, זאנוויל ויינברגר, אהר'לע סאמט - ניגון באבוב, סרטון באתר יוטיוב
  12. ^ אדמו"רים שניספו בשואה, מנשה אונגר, ירושלים תשס"ז, עמ' 58.
  13. ^ Eilah Azkerah, by Naftoli Eherenberg, V. 1, page 141
  14. ^ אדמו"רים שניספו בשואה, מנשה אונגר, ירושלים תשס"ז, עמ' 58. בקדושה ובגבורה, יהושע אייבשיץ, עמ' 147.
  15. ^ ראו חסידות באבוב#חצרות נוספות מבית באבוב.


הקודם:
רבי שלמה הלברשטאם (הראשון)
אדמו"רי באבוב
תרס"ה - תש"א
הבא:
רבי שלמה הלברשטאם (השני)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0