ג'יימס קלארק רוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'יימס קלארק רוס
ג'יימס קלארק רוס
ג'יימס קלארק רוס
לידה 15 באפריל 1800
לונדון
פטירה 3 באפריל 1862 (בגיל 61)
איילסבורי, אנגליה
לאום בריטי
תקופת הפעילות 1843–1819
מספר מסעות 5
גילויים בולטים ים רוס, אדמת ויקטוריה, הר ארבוס, הר טרור
אזורים שחקר הקוטב הצפוני, הקוטב הדרומי

סר ג'יימס קלארק רוסאנגלית: James Clark Ross;‏ 15 באפריל 1800 - 3 באפריל 1862) היה קצין ים ומגלה ארצות בריטי. הוא חקר את הקוטב הצפוני עם דודו סר ג'ון רוס ועם סר ויליאם פארי, והוביל בעצמו משלחת לחקר הקוטב הדרומי.

חוקר הקוטב הצפוני

רוס נולד בלונדון. בהשפעת דודו הצטרף בשנת 1812 לצי המלכותי, ונלווה אליו בהפלגתו הראשונה לאוקיינוס הארקטי ב-1818 בחיפוש אחר המעבר הצפון מערבי בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בין השנים 1819 ו-1827 הוא השתתף בארבע משלחות לחקר הקוטב הצפוני בפיקודו של ויליאם פארי, ובשנים 1829-1833 הפליג שנית תחת פיקודו של דודו בהפלגתו השנייה לקוטב הצפוני. במהלך מסע זה, ב-1 ביוני 1831, איתרו השניים את מיקומו של הקוטב הצפוני המגנטי בחצי האי בותיה, בצפונה הרחוק של קנדה. במהלך אותה הפלגה מיפה רוס את איי בופור, שלימים הוחלף שמם על ידי דודו לאיי קלארנס.[1]

ב-1834 הועלה רוס לדרגת קפטן. בדצמבר 1835 הציע לאדמירליות ליטול על עצמו להוביל אספקה ל-11 אוניות לציד לוויתנים שנלכדו במפרץ באפין. הצעתו התקבלה, והוא הפליג בינואר 1836 באה"מ "קוֹב". המסע היה קשה, וכאשר הגיע ביוני אל המיקום הידוע האחרון של ציידות הלוויתנים, כולן להוציא אחת כבר הצליחו לשוב הבייתה. רוס לא מצא כל סימן לאונייה האחרונה, "ויליאם טור", אשר ככל הנראה נמחצה על ידי הקרח בדצמבר 1835.‏[2] הוא שב אל האל בספטמבר 1836 כשכל אנשיו בריאים ושלמים.

מ-1835 עד 1839, להוציא תקופת הפלגתו ב"קוב", ערך יחד עם אדוארד סאבין סקר מגנטי של בריטניה.

חוקר הקוטב הדרומי

בשנים 1839-1843 פיקד רוס על משלחת לחקר הקוטב הדרומי שכללה את האוניות אה"מ "ארבוס" ואה"מ "טרור". סייע למשלחת פרנסיס בופור, ההידרוגרף של הצי המלכותי הבריטי וחבר בכמה אגודות מדעיות. במשלחת השתתף גם ג'וזף דלטון הוקר, שהוזמן לשמש עוזר רופא. "ארבוס" ו"טרור" היו ספינות הרעשה, שהמבנה החסון שלהן התאים לתנאי ההפלגה הקשים.

ב-1841 גילה רוס את ים רוס, הנושא את שמו, את אדמת ויקטוריה, שאותה קרא על שם מלכתו, ואת הרי הגעש ארבוס וטרור, שנקראו על שם אוניות המשלחת. הם הפליגו מרחק של 250 מייל ימיים (460 קילומטר) לאורך שפת מדף הקרח הנמוך והשטוח לו העניקו את השם מחסום ויקטוריה (Victoria Barrier), שלימים ייקרא "מדף הקרח רוס" לכבודו. שנה לאחר מכן ניסה לחדור דרומה בנ"צ 55°W בערך, חקר את הצד המזרחי של מה שידוע כיום בשם האי רוס, וגילה תוך כדי כך את האיים סנו היל וסימור להם העניק את שמם. רוס דיווח לאדמירליות כי מצר האדמירליות (Admiralty Sound), אשר הוא העניק לו את השם לשון-ים האדמירליות (Admiralty Inlet), נראה לו כחסום על ידי קרחונים בקצהו הדרומי.[3] ברם, אין זה ברור אם המצר היה חסום כולו בימיו של רוס; שכן לא כך היה הדבר ב-1902, כאשר המשלחת השוודית לאנטארקטיקה בהנהגת אוטו נורדנשלד גילתה כי לשון הים היא למעשה מצר. משלחתו הגיעה לקו הרוחב 78° דרום, המקום הדרומי ביותר אליו הגיע אדם עד אז. 60 שנה חלפו בטרם הגיעה משלחת אחרת לנקודה דרומית יותר.

עם שובו הוענק לרוס תואר אצולה, והוא אף נבחר למסדר לגיון הכבוד הצרפתי. ב-1847 פרסם את הדוח שהכין על המשלחת בספר שכותרתו A Voyage of Discovery and Research to Southern and Antarctic Regions. רוס נבחר לאגודה המלכותית ב-1848, ובאותה שנה ערך את מסעו האחרון כקפטן של אה"מ "אנטרפרייז", שיצאה בלוויית אה"מ אינווסטיגטור" במשלחת הראשונה לחיפוש סר ג'ון פרנקלין.[4]

ג'יימס היה נשוי לליידי אן רוס. הוא מת באיילסבורי ב-1862, חמש שנים אחרי מות אשתו. לוח זיכרון מציין את ביתם באליוט פאלאס, בלקהית', שבלונדון. השניים קבורים בבית הקברות הסמוך לבית האחוזה הכפרית הנקרא כיום The Abbey, Aston Abbotts, בבאקינגהמשייר, שם התגורר. בגני האחוזה ישנו אגם ובו שני איים, האחד קרוי "טרור" והשני "ארבוס".

חשיבותו כחוקר ארצות

חשיבותו של ג'יימס רוס כמגלה ארצות נובעת מכך שהוא היה הראשון שהחל בבחינה שיטתית של מאפייניה הטבעיים של אנטארקטיקה. על אף העובדה שהדבר לא תרם לבריטים תועלת כלכלית ישירה, מכיוון שהתיישבות במקום לא באה בחשבון והכרייה הייתה קשה מדי, למחקריו הייתה תועלת במיפוי האזורים המרוחקים של העולם. האימפריה הבריטית של המאה ה-19, שהחשיבה עצמה כמעצמת-על, ראתה חשיבות רבה במידע מסוג זה.

הנצחת שמו

מקורות

  • Bossi, Maurizio; Gabinetto scientifico letterario G.P. Vieusseux (1984). Notizie di viaggi lontani : l'esplorazione extraeuropea nei periodici del primo Ottocento, 1815-1845. Naples: Guida. Digitized copy in: GoogleBooks.
  • Woodman, David C. (1991). Unravelling the Franklin disaster : Inuit testimony. Montreal: McGill-Queen's University Press.
  • Jones, A. G. E. (1950). "The Voyage of H.M.S. Cove, Captain James Clark Ross, 1835–36". Polar Record 5 (40): 543–556.
  • Ross, James Ross (1847). A Voyage of Discovery and Research in the Southern and Antarctic Regions, During the Years 1839-43. 2. London: John Murray.
  • Mowat, Farley (1973) (The Vanished Ships). Ordeal by ice; the search for the Northwest Passage. Toronto: McClelland and Stewart Ltd. p. 250.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס קלארק רוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Bossi (1984); Woodman (1991).
  2. ^ Jones (1950).
  3. ^ Ross (1847)
  4. ^ Mowat (1973).