גליסיה
ערך זה עוסק בקהילה אוטונומית בצפון ספרד. אם התכוונתם לחבל ארץ במרכז אירופה, ראו  | |
| העיר א קורוניה, מבט ממגדל הרקולס | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| מושל |
אלברטו נונייס פייחו המפלגה העממית של גליסיה |
| מחוזות בקהילה האוטונומית | 4 |
| בירת הקהילה האוטונומית | סנטיאגו דה קומפוסטלה |
| שפה רשמית | ספרדית, גליסית |
| תאריך ייסוד | 28 באפריל 1981 |
| שטח | 29,574 קמ"ר (דירוג: 7) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בקהילה האוטונומית | 2,784,169 (דירוג: 5, 2008) |
| ‑ צפיפות | 94.1 נפש לקמ"ר (2008) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.xunta.es | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  .svg) (למפת גליסיה רגילה) | |
גליסיה (Galicia בספרדית, Galicia/Galiza בגליסית, בשתי השפות נהגה ɡaˈliθjɐ, גלית'יה), "גאליציאה" במקורות העבריים, ו"גליקיה" במקורות הערביים - קהילה אוטונומית בקצה הצפון-מערבי של ספרד. היא גובלת בקהילות האוטונומיות אסטוריאס וקסטיליה ולאון ממזרח, בפורטוגל מדרום ובאוקיינוס האטלנטי מצפון וממערב.
דמוגרפיה
בגליסיה יש כ- 2,795,422 תושבים (2011). צפיפות האוכלוסין הממוצעת, 94 תושבים לקמ"ר, גדולה מן הממוצע בספרד. רוב האוכלוסייה מתרכזת באזור החוף, בעיקר בפרול, א קורוניה וסנטיאגו דה קומפוסטלה, וכן לאורך הריאס לארגאס, במיוחד בפונטוודרה ובויגו. בפנים חבל הארץ האוכלוסייה דלילה מאוד. שיעור התמותה בגליסיה עולה על שיעור הילודה, וממילא האוכלוסייה הגליסית נמצאת בתהליך של הזדקנות.
לאורך ההיסטוריה גליסיה סבלה דווקא מבעיות של עודף אוכלוסין, שהביאו להגירה מסיבית לאמריקה - בעיקר ארגנטינה (עד היום הארגנטינאים מכנים ספרדים בשם Gallegos - בני גליסיה), ברזיל, אורוגוואי, ונצואלה ומקסיקו—שהגיעה לשיאה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה גל נוסף של הגירה, הפעם למדינות אירופה. משנות ה-60 ואילך עיקר ההגירה היא לאזורים אחרים בספרד. הגירה זו, שכוללת מטבע הדברים צעירים רבים, היא הסיבה לכך שהאוכלוסייה איננה גדלה. כשלושה רבעים מהגליסים מתגוררים בערים.
גליסיה מורכבת מארבעה מחוזות (provincias):
- אָ קוֹרוּנְיָה, בצפון מערב גליסיה. בשנת 2002 נמנו במחוז 1,126,064 תושבים, והערים הראשיות הן בירת המחוז א קורוניה (243,000), בירת גליסיה כולה - סנטיאגו דה קומפוסטלה (94,000) ופרול עם 78,000 תושבים.
- לוּגוֹ, בצפון מזרח גליסיה. בשנת 2002 נמנו במחוז 361,782 תושבים, והערים הראשיות הן בירת המחוז לוגו (89,000 תושבים), ומונפורטה דה למוס שבה 19,800 תושבים.
- אוֹרֵנְסֶה, בדרום מזרח גליסיה. בשנת 2002 נמנו במחוז 343,768 תושבים, והערים הראשיות הן בירת המחוז אורנסה (108,000 תושבים), ורין (Verín) שבה 13,000 תושבים ואו ברקו דה ולדאורס (13,295 תושבים).
- פּוֹנְטֶוֵודְרָה, בדרום מערב גליסיה. בשנת 2002 נמנו במחוז 919,934 תושבים, והערים הראשיות הן בירת מחוז פונטוודרה (74,000), אשר באופן יוצא דופן אינה הגדולה שבערי המחוז, ויגו (283,000 תושבים), וילגרסיה דה ארוזה (35,954 תושבים).
היסטוריה
יש עדויות ארכאולוגיות לקיומו של יישוב אנושי בגליסיה כבר בתקופה הפלאוליתית. במאה ה-7 לפנה"ס הגיעו למקום הקלטים, והתחילה התרבות המכונה תרבות הקסטרוס (castros, כפרים מבוצרים הבנויים מבתי אבן עגולים עם גגות קש). במאה הראשונה לפנה"ס הרומאים כבשו את האזור, כינו אותו בשם גָלָייקִיָה (Gallaecia), וחילקו אותו לשלושה מחוזות, שבירותיהן היו לוקוס אאוגוסטי (Lucus Augusti, לוּגוֹ של היום), ברקרה אאוגוסטה (Bracara Augusta, בראגה של היום) ואסטוריקה אאוגוסטה (Asturica Augusta, אסטוֹרגָה של היום). לפי המסורת, השליח יעקב בן זבדי הביא את הנצרות לגליסיה, אך לפי עדויות היסטוריות הגיעו הנוצרים הראשונים לאזור רק במאה השלישית לספירה. במאה החמישית, עם התפוררות האימפריה הרומית, תפסו את האזור הסוּאֶבים. במאה השישית צורפה גליסיה לממלכה הויזיגותית.
במאה ה-8 גליסיה הוחזקה לתקופה קצרה בידי המוסלמים, עד שכבש אותה אלפונסו הראשון ("הקתולי"), המלך הראשון של ממלכת אסטוריאס. במאה ה-9 התגלה בה קברו של יעקב הקדוש (סנטיאגו דה קומפוסטלה). בסוף המאה ה-11 הייתה גליסיה ממלכה עצמאית, תחת המלך גרסיה הראשון. אחרי תקופת שלטונו חזרה להיות חלק מממלכת לאון, אך המשיכה ליהנות מעצמאות יחסית. בתחילת המאה ה-12 עלה מעמדה של גליסיה הודות לפעילותו הפוליטית הנמרצת של הבישוף דייגו חלמירס (Diego Gelmírez). במאה ה-15 נערכו בה מלחמות האירמנדיניוס (Irmandiños), מרידות של בני המעמד הנמוך נגד האצולה, שדוכאו בידי האצולה. עם איחוד ספרד הפכה לחלק אינטגרלי של קסטיליה, וסבלה מדיכוי תרבותי מידי השלטון המרכזי.
בתחילת העת החדשה הייתה גליסיה בשפל כלכלי מתמשך. המלחמות עם אנגליה הרסו את ענפי היין והטקסטיל המסורתיים, פרנסיס דרייק תקף את ערי החוף הגליסיות, ומלחמת העצמאות הפורטוגלית (1640-1649) האיצה את ההדרדרות הכלכלית. גידולים חדשים כמו התירס ותפוח האדמה שיקמו מעט את כלכלתה במאה ה-18. במאה ה-19 התאפיינה גליסיה בנטיות ליברליות מחד גיסא וברצון לשקם את מעמדה של התרבות הגליסית מאידך גיסא. ב-1846 דוכא ניסיון מהפכה. בחצי השני של המאה עבר הדגש של התנועה הלאומית הגליסיאנית מהתחום הפוליטי לתרבותי.
במאה ה-20 החל תיעוש באזור פרול, א קורוניה וויגו, שהביא בעקבותיו עלייה בכוחו של הפרולטריון ואת הקמתן של תנועות אנרכיסטיות. ביוני 1936 אושר במשאל עם חוק לאוטונומיה של גליסיה, שלא זכה להיכנס לתוקף בשל עלייתה של הדיקטטורה הצבאית של פרנקו (בעצמו יליד פרול שבגליסיה). למרות ניסיונות מסוימים לפתח את התעשייה באזור, סבלה גליסיה בתקופה הפרנקיסטית ממיתון קשה. לאחר נפילתה של הדיקטטורה קיבלה גליסיה אוטונומיה, שנכנסה לתוקפה ב-6 באפריל 1981.
תרבות
השורשים הקלטיים של גליסיה באים לידי ביטוי בשירי עם שונים, ובנגינה בחמת החלילים (הנקרא שם gaita). הקרבה לפורטוגל וההשתייכות רבת השנים אליה הותירו את חותמם בשפה הגליסית. זוהי שפה ממשפחת השפות הרומאניות, שהתפתחה מהלטינית וקרובה מאד לשפה הפורטוגזית. בשנת 1981 קיבלה הגליסית מעמד רשמי לצד הספרדית. השפה מדוברת גם באזורים שבסביבות החבל, באסטוריאס ובקסטיליה ולאון, וכן במספר קהילות בדרום אמריקה, סך הכל כשני מיליון דוברים. בגליסיה יש שתי קבוצות כדורגל ידועות, דפורטיבו לה קורוניה, המשחקת בליגה הראשונה וסלטה ויגו.
מטבח
המטבח הגליסי מתאפיין במאכלי דגים רבים לצד פירות ים. המטבח מושפע ממסורות מודרניות, אך גם ממטבח הקלטי העתיק. קאלדו גאייגו הוא מרק שמרכיביו העיקריים הם תפוחי אדמה וגרלו שהוא סוג של ברוקולי. בגרלו משתמשים גם לצורך הכנת מנת לאסון קון גרלוס - כתף חזיר מבושלת עם תפוחי אדמה ונקניקיות צ'וריזו חריפות. סנטולה היא המקבילה המקומית ללובסטר ענק, המבושל על ידי הרתחה בעודו בחיים. לאחר הבישול, מבקעים את השריון ומערבבים את בשרו. מנה פופולרית אחרת היא פולפו גאייגו, תמנון המבושל באופן מסורתי בסיר נחושת ומוגש על צלחת עץ.
יש מספר סוגים של גבינות מקומיות, המוכרת ביותר היא גבינת טטילה. גבינות אחרות מפורסמות אף הן. לצד הגבינות ומאכלים מבושלים גליסיה ידועה כיצרנית יינות איכותיים מזן הענבים המקומי אלבריניו שקשה למצוא מחוץ לגליסיה וצפון פורטוגל.
באזור זה של ספרד נפוצה מסורת של שתיית סיידר אלכוהולי, המשקה נמזג לכוס מגובה רב ונקרא בשפת המקום "סידרה" (Sidra).
קישורים חיצוניים
| הקהילות האוטונומיות של ספרד | ||
|---|---|---|
| קהילות אוטונומיות | אנדלוסיה • אסטוריאס • אקסטרמדורה • אראגון • גליסיה • האיים הבלאריים • האיים הקנריים • ולנסיה • חבל הבסקים • לה ריוחה • נווארה • מדריד • מורסיה • קטלוניה • קנטבריה • קסטיליה-לה מנצ'ה • קסטיליה ולאון | 
|
| ערים אוטונומיות | סאוטה • מלייה | |
