גפרור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר תוכן בנושא התהליך הכימי המשמש להצתת אש על ידי גפרורים.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר תוכן בנושא התהליך הכימי המשמש להצתת אש על ידי גפרורים.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
גפרור דולק
חפיסות גפרורים מסוגים שונים
גפרורי דונג שיוצרו בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה

גפרור הוא מקל עץ או קרטון המצופה בקצהו בזרחן ומחמצן כלשהו ומשמש להצתת אש על ידי חיכוך שלו במשטח כלשהו.

השם גפרור מקורו בתקופה שבה ראש הגפרור הכיל גפרית כחומר מתלקח. בסוף המאה ה-19 הוצעו מילים שונות למוצר ובהם צִתָּה, אלית ומַדְלֵק. המילה "גפרור", שחודשה על ידי מנדלי מוכר ספרים בסוף המאה ה-19, התקבעה בשנות ה-20 של המאה ה-20.[1][2]

"גפרור בטוח" אינו מכיל זרחן והוא ניצת רק כאשר משפשפים אותו כנגד משטח מיוחד המכיל זרחן (בדרך כלל חלק מקופסת הגפרורים); בניגוד לגפרור שאינו בטוח, המכיל זרחן, הניצת כאשר משפשפים אותו כנגד כל משטח. הגפרור הבטוח הראשון הוצג על ידי השוודי קרל לינדסטרום בשנת 1855.[3]

בזמן מלחמת העולם השנייה בגלל מחסור בעץ, יוצרו בארץ ישראל גפרורים מדונג. היצרנית העיקרית הייתה חברת "דונגית", בבעלות האחים מאיר. כיום מיוצרים גפרורי דונג בעיקר במפעלי גפרורים בהודו.

ישנם מקומות בעולם בהם נמכרים גם גפרורי עץ ארוכים יותר או גפרורים שהמקל שלהם עשוי קרטון. גפרורי קרטון נמכרים לרוב בחפיסות דקות של קרטון מצופה נייר ובהם כ-12 גפרורים. בחפיסות אלה כל שישה גפרורים מחוברים בקרטון בשורה ושתי השורות מהודקות זו לזו ולעטיפת הנייר בסיכות מהדק. לשם הוצאת גפרור מחפיסות כאלה יש לתלוש אותו - לקרוע את הקרטון המחבר את בסיסיו לבסיס שורת הגפרורים שלו.

בישראל, גפרורים עשויים ממקל עץ צפצפה, הם באורך זרת והם נמכרים בקופסאות קרטון קטנות המעוצבות כמגירה נשלפת, שעל חזיתן מודבקת תמונה, לרוב כרזת פרסום ובצדיהן מצויים משטחי זרחן לשפשוף הגפרורים לשם הצתתם. בחפיסת גפרורים ישראלית יש לרוב 50 גפרורים. תחביב איסוף קופסאות גפרורים נובע מהגיוון הרב בתמונות עטיפותיהן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד אילון גלעד, מדלק, ציתה ואלית, מדוע זכה הגפרור להצלחה, באתר הארץ, 31 בינואר 2014
  2. ^ ראובן מירקין, גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים, לשוננו לעם ל"ג, חוברת ד-ה, תשמ"ב, עמ' 135-138
  3. ^ ביל יאנה, גפרור: שנת 1680, בתוך 100 המצאות ששינו את העולם: אנציקלופדיה, באתר מט"ח
Gorilla-thinclient.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0