מגדל בבל

ערך זה עוסק במגדל אותו בנו דור הפלגה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מגדל בבל (פירושונים).

מִגְדַּל בָּבֶל, או מעשה דור הפַּלָּגָה (יש המנקדים דור הַפְלָגָה^[1]), הוא המגדל אותו בנו דור הפלגה לאחר המבול, בשנת 1996 לבריאת העולם^[2].

כל בני האדם בתקופה ההיא דיבורם היה בשפה אחת בלבד והתיישבו בבקעה בארץ שנער (דרום מזרח מסופוטמיה) ובנו מגדל כדי למרוד בה' הענישם ה' בבלבול שפתם, שלא הבינו איש שפת רעהו, ובטלה בניית המגדל, והפיצם ה' בכל רחבי תבל. כתוצאה מכך נוצרו השפות השונות. ועל שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "בבל". דור הפלגה אין לו חלק לעולם הבא^[3] סיפור זה, המופיע בסוף פרשת נח שבספר בראשית, מעניק הסבר למגוון הלשוני של האנושות ולפיזורה הגאוגרפי.

הסיפור

המעשה מופיע בספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'-ט'. הוא חותם את חטיבת הסיפורים העוסקים בבריאת העולם ובהתהוות האנושות (בראשית פרקים א-יא). אחריו מופיעה רשימה של צאצאי שם עד אברהם, המקשרת בין סיפורי הראשית לסיפורי האבות. לפי הקשרו המקראי, עוסק הסיפור בגורלה של הקהילה האנושית שמוצאה מניצולי המבול, נח ומשפחתו.

בניית המגדל בפיקוחו של נמרוד, ציור של פיטר ברויגל האב

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ

— ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'-ט'

בניית העיר והמגדל ומטרתם

בתקופה ההיא לאחר דור המבול היתה האנושות "עַם אֶחָד", קהילה מאוחדת הדוברת לשון יחידה, ללא חלוקה לעמים ולקבוצות אתניות. תחילה נדדו אנשיה, ולאחר מכן השתקעו באזור מישורי בארץ שנער שבדרום מסופוטמיה. הם החליטו לבנות שם עיר גדולה ובה מגדל שיתנשא לגובה רב והיות וחששו שמא יענישם ה' על איזה דבר ויסלקם מכאן^[4] לכן בנו במקום ההוא עיר ומגדל גבוה כדי שיוכלו להתנגד ולמרוד ולהילחם בה' אם וכאשר יחליט לסלקם משם^[5] ואע''פ שהיו שווים בהחלטה זו לבנות את המגדל כנגד ה' מכל מקום היו מחולקים באופן ביצוע הדבר לאחר שיבנה המגדל ונחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה ודעת רבי נתן שכולם נתכוונו לשם עבודה זרה^[6].

שיטת בניית המגדל

קודם ציון יוזמה זו מתעכב הכתוב על תיאור שיטת הבנייה ההיסטורית הטיפוסית למישורי דרום מסופוטמיה, הדלים באבני בניין, שבה נעשה שימוש בלבנים צרופות המהודקות זו לזו באספלט (חֵמָר) במקום באבני בניין ובטיט (חֹמֶר).

עונשם של בוני המגדל

היות ודור הפלגה נחלקו לג' כיתות באופן השימוש במגדל לכן גם עונשם של דור הפלגה בא עליהם מדה כנגד מדה כל כת לפי מה שאמרה ומה שתכננה זו שאמרה נעלה ונשב שם הפיצם ה' על פני כל הארץ וזו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאמרה נעלה ונעבוד עבודה זרה בלל ה' את שפתם.

סופם של העיר והמגדל.

ה' השמיד את המגדל באופן כזה שליש מן המגדל נשרף ושליש נבלע באדמה ושליש נשאר קיים ואויר המקום ההוא נשאר רע ומקולל ולכן כל המסתכל^[7] על האויר של המגדל ומקום הצל שהיה לו הרי הוא משכח את תלמודו ויש שפירשו^[8] שאם נכנס לאותו מקום שעמד בו המגדל אז משכח את לימודו והמקום ההוא הוא סימן רע לתורה^[9].

צילום שרידי הזיגוראת של בורסיפה משנת 1916. הזיגוראת חודש על ידי נבוכדנצר השני. בבסיסו נמצאה אבן יסוד של המבנה שנשאה כתובת שתוכניתו של נבוכדנצר השני הייתה לבנות את מקדש הזיגוראת בבורסיפה על פי תוכנית המקדש בבבל, והוא יגיע לשמים.

תאריך אירוע מעשה המגדל

מעשה דור הפלגה היה 340 שנה לאחר מעשה המבול בשנת מותו פלג שמבואר בפסוק שבימיו נפלגה הארץ ככתוב בספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ה ומבואר בבראשית רבה, פרשה כ"ו, פסקה ג' וסדר עולם פרק א, שהכוונה למעשה דור הפלגה, ומעשה זה היה לאחר 1996 שנה מבריאת העולם. ותחילת בניית המגדל היתה שנתיים לאחר המבול כמבואר בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ט'. ישנה שיטה שמסברא נראה שכוונת התורה לשנת לידת פל-בשנת 1757 לבריאת העולם^[10].

תיארוך בספרים חיצוניים

לפי ספר היובלים פרק י', החלה בנייתו של מגדל בבל כשרעו היה בן 17 - בשנת 1645 לבריאת העולם - כשנתים לאחר המבול, והבנייה נמשכה 43 שנה עד שנת 1688 לבריאת העולם.

סוגיות פרשניות

בניין העיר והמגדל

לפי חלק מהמפרשים (הרשב"ם, הרד"ק והחזקוני), טעותם של אנשי דור הפלגה הייתה בכך שרצו להתאחד כולם בבקעה אחת, כדי להימנע מתפוצה עולמית. לשם כך בנו עיר שתאכלס את כל בני האדם בתוכה. ואילו ה' היה מעוניין דווקא שיפוצו על פני כל הארץ וימלאו אותה, וכפי שצווה וברך את אדם הראשון^[11]: ”וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. לצורך כך בלבל את לשונם וכתוצאה מכך קרה הדבר מעצמו. הראב"ע^[12] הוסיף שהייתה להם גם כוונה לפאר את שמם (”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”) בִראות הדורות הבאים את המגדל המפואר שבנו.

חז"ל נחלקו מהי מטרת בניית הבניין המגדל שבזה חטאו נגד ה':

'דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא'. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. מחכו עלה במערבא, אם כן ליבנו אחד בטורא. אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה [בה']. זו שאומרת 'נעלה ונשב שם' - הפיצם ה', וזו שאומרת 'נעלה ונעשה מלחמה' - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת 'נעלה ונעבוד עבודה זרה' - "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו

— תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ט עמוד א'

רבי ירמיה מחלק את בוני המגדל לשלוש קבוצות, שלכל אחת מניע משלה: שתי הקבוצות הראשונות ביקשו לחצות את הגבול המפריד בין אדם לה', כדי לשבת במחיצת ה' ("נעלה ונשב שם") או כדי למרוד בו ("נעלה ונעשה מלחמה"). הקבוצה השלישית ביקשה להשתמש במגדל לפולחן אלילי. לשיטת רבי ירמיה, לא גובה המגדל רע בעיני ה', כי אם האליל שלכבודו נבנה המגדל והחטא אינו הרצון להגיע לה' בשמיים ולהידמות לו, אלא העבודה הזרה שלשמה הוא נבנה. הבנייה המשותפת של המגדל הייתה ביטוי לכוחה השלילי, במקרים מסוימים, של האחדות, כאשר היא משמשת למטרות לא רצויות. שבירת האחדות גרמה לקטטה ומריבה בין בני האדם: ”זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו” (רש"י על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק ז' בשם מדרש ילקוט שמעוני, נח יא, ז, רמז ס"ב). לפי פרשנות נוספת, ניסו בוני המגדל למנוע את בואו של מבול נוסף.^[13]

מדרש השם "בבל"

ערך מורחב – בבל

בסיום הפרשיה נדרש שם העיר בבל מהשורש בל"ל, הדומה בצלילו, על שם בלילת לשונותיהם של בוני המגדל: ”עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ”

בספרים חיצוניים ובמחקר המודרני

סקירה

מאורע מגדל בבל בנוי במתכונת של סיפור אטיולוגי, המתחיל מתקופת שחר ההיסטוריה שבה התקיימה קהילה אנושית מאוחדת הדוברת שפה אחת. מהות המאורעות המובאות בתורה באות להסביר, בין השאר, כיצד נוצר המצב הקיים, שבו בני האדם פזורים בכל העולם ודוברים שפות שונות. בנוסף, מתקבל מכאן מקור שמה של העיר בבל בדרך של משחק מילים מהשורש בל"ל. הסיפור קצר וסגנונו לקוני, ומותיר פערים רבים להשלמת הקורא. פערים אלה מושלמים על ידי המדרשים והפרשנויות.

הסיפור דומה מבחינות אחדות לסיפורים אחרים בחטיבת סיפורי הראשית, שגם הם בעלי מאפיינים אטיולוגיים.^[14] בפרט, קיים דמיון תמטי לסיפור הגירוש מגן עדן: שני הסיפורים מתארים כיצד בשחר ימיה של האנושות חל שינוי ממצב טוב והרמוני למצב המוכר לנו. השינוי חל בעקבות מעשה של בני האדם, שלכאורה יש בו כדי לאיים על הגבול בין האנושות לאלוקות. בתגובה למעשה זה, אלקים משנה את מצב האנושות באופן שמבצר את הגבול בינו לבינה. בעקבות השינוי האנושות נאלצת להסתגל למצב חדש וגרוע יותר, כשהמצב הקדום איננו נגיש עוד.

עיצוב אמנותי

סיפור קצר זה מתאפיין בעיצוב הרמוני ודחוס, המשופע באמצעים ספרותיים ביחס לגודלו. מאפיין כזה נדיר במקרא בטקסט פרוזאי.^[15] כפי שהבחין לראשונה משה דוד קאסוטו, הסיפור עשיר במיוחד במאפיינים מצלוליים חוזרים המעניקים לו איכות אסתטית מיוחדת.^[16] כפי שהבחין לראשונה משה דוד קאסוטו, מאפיין בולט החוזר לאורך הסיפור הוא שילוב העיצורים ב, ל, נ הבאים ביחד, לעיתים בכמה מילים סמוכות. חזרה זו משתלבת עם משחק הצלילים המודגש שבמדרש השם בבל=בלל בסוף הסיפור. כמו כן, לכל אורך הסיפור חוזרים העיצורים ל, שׁ, שׂ. מאפיינים בולטים נוספים:

פרונומסיה (מילים סמוכות הנגזרות מאותו שורש): נלבנה לבנים... ונשרפה לשרפה
לשון נופל על לשון: הלבנה לאבן, והחֵמר... לחֹמר, פן... פני, בנו בני, שֵׁם/שָׁם
חזרה על מילים דומות: אחת... אחדים, אחד... אחת; כל הארץ x 5, שפה (כולל נטיות) x 5, שֵׁם/שָׁם 7 x

אורי אלטר מציין כי ריבוי משחקי הצלילים והחזרות משרה תחושה של טשטוש הגבולות וההבדלים בין המילים, החיוניים לתפקודה של הלשון כאמצעי תקשורת. מאפיין סגנוני זה מתאים לסיפור העוסק בבלילת הלשונות.^[17]

מבחינת מבנהו האמנותי, הסיפור מורכב משתי פסקאות דומות בגודלן, המקבילות זו לזו בצורתן ומנוגדות בתוכנן. הפסקה הראשונה (פסוקים א-ד) עוסקת במעשה בני האדם, והשנייה (ה-ט) – במעשה האלקים. בין שתי הפסקאות יש הקבלה ישירה (חופפת), כפי שמראה יאן פוקלמן:^[18]

פסקה א	פסקה ב
שפה אחת ודברים אחדים	עם אחד ושפה אחת לכלם
הבה (+צורת עתיד מוארך)	הבה (+צורת עתיד מוארך)
נבנה	ויחדלו לבנת
נעשה לנו שם	שמה בבל
פן נפוץ על פני כל הארץ	הפיצם ה' על פני כל הארץ

הקבלה צורנית זו משרתת את תוכן הסיפור, בכך שהיא מחדדת את יסוד המידה כנגד מידה שבו.

בד בבד עם ההקבלה הישירה בין שני חלקי הסיפור, מתקיים בו מבנה נוסף ויציב יותר. הסיפור בכללותו יוצר מבנה של הקבלה קונצנטרית (או כיאסטית^[19]) סביב המילים "וירד ה' לראֹת". אין תמימות דעים במחקר לגבי פרטי המבנה הקונצנטרי/כיאסטי, אבל גם כאן מקובלת למדי ההתאמה המפורטת שהציע פוקלמן:^[20]

ההקבלה הקונצנטרית מבליטה אף היא את המסר של מידה כנגד מידה, ובייחוד את יסוד ההיפוך שבסיפור. כל העלילה כולה סובבת סביב נקודת המפנה - התערבותו של ה' - ומאותה נקודה הכול מתהפך. בתחילת הסיפור כוחם של בני האדם באחדותם, אחדות הלשון ואחדות גאוגרפית, וכוח זה הוא שמאפשר להם להתחיל בבניית העיר והמגדל; בסוף הסיפור בני האדם מפורדים וחלשים, ומפעלם הכביר ננטש.

בנוסף, משה דוד קאסוטו קיבל את זיהוי הזיגוראת הבבלי é-temen-an-ki כמגדל שעמד בבסיס יצירת הסיפור. הבבלים האמינו שהזיגוראת הוא מעשה ידי האלילים, וכינוהו, כאמור: "בית יסוד שמים וארץ". על כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם". קאסוטו מציע הסבר נוסף למעשה, לפיו חטאם של אנשי דור הפלגה היה גאווה והתפארות בכח החומרי. ולתורה יש מסר כפול לעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות נחשבות לעוון בעיני האלקים; והשני כי עצת ה' לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח. עצם בניית המגדל הייתה מעין מלחמה נגד ה', והוא הפך את המצב וגרם למלחמה בין בוני המגדל ובכך לעג להם.^[21].

ראו גם

זיקורת

קישורים חיצוניים

פרשנויות וביאורים על סיפור מגדל בבל באתר 929 - תנ"ך ביחד
הבה נבנה לנו עיר, מאת אברהם וולפזון, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
אלחנן סמט, ושח גבהות אדם, אתר דעת
ניסן אררט, מעשה דור הפלגה כדרמה סאטירית, באתר מקראנט. פורסם בבית מקרא לט (תשנ"ד) עמ' 224–231
מגדל בבל, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקרת המקרא, ד"ר יעל אברהמי
מגדל בבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סיפור מגדל בבל, באתר על התורה
מגדל בבל, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ יש שכתבו שניקוד זה הוא טעות, הרב אמיר דאדוואנד באתר ישיבת כסא רחמים
^ ראו להלן בפיסקה "תיארוך" אודות חילוקי הדעות בתיארוך המדויק.
^ סנהדרין ק''ז ב'
^ פרשת נח י''א ד' פן נפוץ על כל הארץ ופירוש רש''י שם.
^ חשש זה נולד ונבע ממעשה דור המבול שה' סילק אותם מעל פני האדמה
^ סנהדרין ק''ט א'
^ סנהדרין ק"ט א' ורש"י שם.
^ חידושי אגדות לבעל המהרש''א שם.
^ סנהדרין שם.
^ אבן עזרא.
^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ח
^ בפירושו על בראשית פרק י"א, פסוק ג'.
^ מדרש אגדה (בובר) בראשית יא, ד.
^ Westermann 1984, p. 535.
^ Fokkelman 1991, p. 13
^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 159–160
^ Alter 1996, p. 47
^ Fokkelman 1991, pp. 20-22
^ ההבדל איננו מהותי; הניתוח הקונצנטרי/כיאסטי מציג את ההקבלה המהופכת בין מעשי האדם למעשי האלקים: ההצגה הקונצנטרית מדגישה את מרכזיותה של התערבות ה' בסיפור ("וירד ה' לראֹת..."), ואילו ההצגה הכיאסטית מדגישה את הסימטריה של שני חלקי הסיפור (שמקבילים, כאמור, גם הקבלה ישירה). לניתוח המבנה האמנותי של הסיפור כמבנה כיאסטי, ראו למשל גרוסמן 2017, בייחוד עמ' 271–273.
^ Fokkelman 1991, pp. 22-23
^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 154 והלאה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35672871מגדל בבל

[1] יש שכתבו שניקוד זה הוא טעות, הרב אמיר דאדוואנד באתר ישיבת כסא רחמים

[2] ראו להלן בפיסקה "תיארוך" אודות חילוקי הדעות בתיארוך המדויק.

[3] סנהדרין ק''ז ב'

[4] פרשת נח י''א ד' פן נפוץ על כל הארץ ופירוש רש''י שם.

[5] חשש זה נולד ונבע ממעשה דור המבול שה' סילק אותם מעל פני האדמה

[6] סנהדרין ק''ט א'

[7] סנהדרין ק"ט א' ורש"י שם.

[8] חידושי אגדות לבעל המהרש''א שם.

[9] סנהדרין שם.

[10] אבן עזרא.

[11] ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ח

[12] בפירושו על בראשית פרק י"א, פסוק ג'.

[13] מדרש אגדה (בובר) בראשית יא, ד.

[14] Westermann 1984, p. 535.

[15] Fokkelman 1991, p. 13

[16] קאסוטו תשי"ג, עמ' 159–160

[17] Alter 1996, p. 47

[18] Fokkelman 1991, pp. 20-22

[19] ההבדל איננו מהותי; הניתוח הקונצנטרי/כיאסטי מציג את ההקבלה המהופכת בין מעשי האדם למעשי האלקים: ההצגה הקונצנטרית מדגישה את מרכזיותה של התערבות ה' בסיפור ("וירד ה' לראֹת..."), ואילו ההצגה הכיאסטית מדגישה את הסימטריה של שני חלקי הסיפור (שמקבילים, כאמור, גם הקבלה ישירה). לניתוח המבנה האמנותי של הסיפור כמבנה כיאסטי, ראו למשל גרוסמן 2017, בייחוד עמ' 271–273.

[20] Fokkelman 1991, pp. 22-23

[21] קאסוטו תשי"ג, עמ' 154 והלאה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]