דם חימוד
בהלכה, דם חימוד הוא ראיית דם הנגרמת מתשוקה המתעוררת על ידי קביעת מועד לנישואין. דימום זה מחיל על הכלה דין נידה, אף שאין לו קשר לווסת החודשי. לדעת האמורא רבא יש לחוש לדם חימוד בעת הודעת הבעל לאישה על זמן הנישואין.
מקור
בתלמוד הבבלי קבע רבא כי ”תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים”, כלומר כאשר הבעל והאישה מסכימים על זמן לחתונה, אסור להם להינשא במשך שבעת הימים הבאים, כי יש חשש שמא בעת קביעת הזמן היה לאישה דימום מהרחם (דם חימוד).
לדעת רוב הראשונים האיסור תקף גם במקרה שהאישה בדקה מיד לאחר שקבעו את זמן הנישואים ולא מצאה דם, שכן עדיין יש לחשוש שמא הדימום היה בגודל זעיר כך שאי אפשר לאתר אותו על עד הבדיקה[1], ולכן עליה להמתין שבעה ימים עד זמן הנישואין.
דם חימוד לביאה או לנישואין
נחלקו פוסקי ההלכה בהסבר דם החימוד. לדעת המרדכי[2] ועוד דם החימוד מתעורר בעקבות תשוקה המתעוררת בעקבות קביעת הזמן לביאה[3], ומסביר בכך את דברי הגמרא "יחודי הוו מייחדי להו", שלכן לא התעורר דם החימוד[4], ויש שחולקים וסוברים[5] שהחימוד הוא לנישואין, ולא לביאה עצמה.
בין שתי הדעות קיימים חילוקים רבים להלכה:
- כאשר היתה ביאה לפני הנישואין, שאז לא ייתכן שדם החימוד יתעורר בעקבות חימוד לביאה, אך קיים חשש שהוא יתעורר בעקבות חימוד לנישואין עצמם.
- הלכה נוספת התלויה בשאלה זו היא באישה שלא ידעה מהות הנישואין, והסבירו לה זאת רק בסמיכות לזמן החתונה, שלפי הטעם הקשור בביאה עצמה עליה להמתין עוד שבעה נקיים אף על פי שכבר התכוננה לנישואין[6].
- שאלה זו גם מתעוררת כאשר האישה נישאה לאיש זקן שידוע שאינו יכול לקיים יחסי אישות, וממילא אין חשש דם חימוד מחמת הביאה, אלא רק אם היא מתעוררת בעקבות הנישואין[7].
בפתחי תשובה הובאה שאלה בכלה שבאה לחופה וחתנה סירב לגשת לחופה מכיוון שלא השלימו את דמי הנדוניה. מכיוון שכך, אמר אחד מהמשתתפים שהוא מוכן לקדש את האישה גם ללא התחייבות האב לשלם את דמי הנדוניה, והכלה הסכימה. פוסקי ההלכה ששאלה זו באה לפניהם, פסקו שעל הכלה להמתין עוד שבעה נקיים, מכיוון שקיים חשש שדם החימוד יתעורר לחתן השני, ולא די בכך שהמתינה שבעה ימים לחתן שלא נשאה לבסוף.
הפסק טהרה ושבעה נקיים
מוסכם לדעת כל הראשונים כי במקרה של חשש מדם חימוד, הכלה אינה צריכה לבצע בדיקת הפסק טהרה.
הראשונים נחלקו לגבי בדיקות שבעה נקיים, ונאמרו בדבר 3 שיטות עיקריות:
- הרא"ה סובר שאשה שתבעוה להינשא צריכה לבדוק בכל יום, כדין הבדיקות הנדרשות בכל שבעה נקיים. גם התוספות והרא"ש סוברים שיש לבצע בדיקה בכל יום, כיוון שלדעתם ככל שהחתונה מתקרבת החשש לדם חימוד הולך וגדל.
- הראב"ד, הרמב"ן והטור סבורים שדי בכך שתבדוק פעם אחת באחר מהימים.
- לדעת המאירי סבור שאין חובה לבצע בדיקות בשבעת הנקיים, כיוון שכל דם החימוד אינו אלא ספק שמא ראתה ולא וודאי, וכך סבור גם הרשב"א להלכה ולא למעשה.
להלכה
להלכה, פסק השולחן ערוך כדעת רבא שיש לחוש לדם לחמוד, וכדעת הראב"ד, שעל האשה לבדוק עצמה פעם אחת בלבד.
אמנם כדי לחשוש גם לדעת התוספות והרא"ש, נהגו באשכנז שהאשה תמשיך ותבדוק כל יום בין יום הטבילה עד בעילת מצווה. הרמ"א סבור שיש לנהוג כך רק כאשר יש יותר מארבעה ימים בין הטבילה לבעילת המצווה, ואילו הבית חדש והחכמת אדם סבורים שעליה לבדוק בכל יום לאחר הטבילה בכל מקרה. בדיקות אלו יכולות אינן צריכות להיות בעומק הנרתיק, אלא די בקינוח בלבד.[8]
חומרת הטומאה
בתלמוד מובאים סיפורים על אמוראים שידעו להבחין בין דם חימוד לדם נדה: אשה הביאה דם לפני רבי אלעזר והוא קבע שמדובר בדם חימוד. רבי אמי התלווה לאשה ביציאתה וחקר אותה לפשר קורות ימיה האחרונים עד שסיפרה לו שבעלה היה בדרך והתעוררה בלבה תשוקה לבעלה ואז יצא דם החימוד מגופה.[9]
הראשונים נחלקו מדוע היה חשוב להבחין בדם החימוד אם בפועל גם הוא מטמא:
- הר"ן הסביר שדם חימוד אכן טהור, ולכן כשאמורא ידע שהדם שלפניו הוא דם חימוד בלבד - פסק שהוא טהור, אלא שבפועל חוששים שמא התעורר גם דם הנידה לצאת יחד עם דם החימוד, ולכן מתייחסים אליו כטמא.
- הרשב"א הסביר שדם החימוד טמא מהתורה בדיוק כדם הנדה, והתלמוד מספר על ההבחנה של האמוראים בדם החימוד רק כדי להוכיח את בקיאותם הרבה.
- האור זרוע מסביר שדם החימוד אמנם טמא, אך מדרבנן בלבד, ולכן היה חשוב לאמוראים להבחין בכך שמדובר בדם חימוד.[10]
במחקר
יש מהוקרים שכתבו שייתכן ומדובר על דמם שבירה תופעה הנגרמת כתוצאה משינוי מצבי רוח[11].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דם חימוד |
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה טהרת המשפחה, פרק ח הלכה ד - טהרה מדם חימוד
- הרב רן כלילי לימוד סוגיית דם חימוד מאמר בעמוד 188 במעליות
- הרב יונה ריס פרק בעניין דם חימוד YU Torah Online
הערות שוליים
- ^ מהם ראב"ד רמב"ן רשב"א ריטב"א וכן פסק בשולחן ערוך. אולם דעת הראבי"ה שאם בדקה מיד ולא מצאה דם אין צורך להמתין שבעה ימים.
- ^ שבועות תש"מ
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז עמוד ב'.
- ^ ש"ת חתם סופר יורה דעה סימן קפ"ד
- ^ חוות דעת סימן קצ"ב
- ^ שבט הלוי קצ"ה ב
- ^ ראו דרכי תשובה קצ"ב סעיף קטן ה' מחלוקת הפוסקים בעניין זה
- ^ ד - טהרה מדם חימוד, באתר פניני הלכה, 2018-08-07
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ' עמוד ב'
- ^ הלכות נדה שמ"א
- ^ תשובת מכון שלזינגר באתר "כיפה". וראו בהרחבה, תרצה מיצ'ם, משנת מסכת נידה עם מבוא: מהדורה ביקורתית עם הערות בנוסח, בפרשנות ובעריכה ופרקים בתולדות ההלכה ובריאליה, עבודת דוקטור, אונ' העברית, תשמ"ט)
| נידה | ||
|---|---|---|
| סוגי ראיות ודמים | נידה • זבה קטנה • זבה גדולה • כתם (נידה) • הרגשת נידה • דם בתולים • דם חימוד • דם קישוי • דם טוהר | 
|
| סוגי וסתות | וסת קבוע • וסת שאינו קבוע • עונה בינונית • וסת ההפלגה • וסת החודש • וסת השבוע • וסת השעות • וסת הדילוג • וסת הגוף • וסת הסירוג • וסת האונס • ימי המבוכה • רואה מחמת תשמיש | |
| דיני הנידה | איסור משכב עם נידה • בועל נידה • פרישה סמוך לווסת • הרחקות הנידה • ימי נידה וימי זיבה | |
| פרישה סמוך לווסת | עונת אור זרוע • עונות חוות דעת • עונת אבי עזרי • עונת הפליתי | |
| טהרת הנידה | בדיקת עד • הפסק טהרה • מוך דחוק • שומרת יום כנגד יום • שבעה נקיים • סתירת שבעה נקיים • חומרא דרבי זירא | |
| שונות | עד בדיקה • אשה שאין לה וסת • מסולקת דמים • חופת נידה • מסכת נידה • ברייתא דמסכת נדה | |
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
