דררת קרמר

דררת קרמר
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תוכאים
משפחה:	דרראים
סוג:	דררה
מין:	דררת קרמר
שם מדעי
Psittacula krameri
תחום תפוצה

דררה במתחם הכנסייה הרוסית באבו כביר

דררה על ענף בגרמניה.

דְּרָרַת קְרַמֵר (שם מדעי: Psittacula krameri), המוכרת גם בשם דררה ירוקה, או דררה מצויה, היא מין תוכי טרופי החי בלהקות בתפוצה טבעית באפריקה ובאסיה, בעיקר בתת-היבשת ההודית ובמרכז אסיה. המין התיישב דרך קבע בארץ ישראל, ונחשב באזור מין פולש.

תיאור

לדררת קרמר יש גוף קטן. צבעה ירוק בהיר וזנבה ארוך, עם מדרגות. אורכה הממוצע הוא 41 סנטימטרים, מתוכם 23 סנטימטרים אורך זנבה. אורך כנפיה 15 - 17.5 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים היא 34 - 39 סנטימטרים. חלקו העליון של מקורה אדום והתחתון שחור. לזכר הבוגר צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר. בעורף הוא נעשה ורוד בהיר. לצעירים יש נוצות זהבהבות, המקורים אדומים והזנב ארוך.

צבען של רוב נוצות הדררה הוא ירוק. צבעם של הבטן, הפנים והחלק התחתון של הכנפיים הוא צהוב וירוק, אולם בהיר מצבע הנוצות. עורפו וחלקו האחורי של ראשו הם בעלי גוון כחול (רק אצל הזכר). לזכר פס שחור המתחיל בסנטר ונגמר באזור הלחיים. בעורף יש פס ורוד המשלים את הפס השחור ויוצר מראה של טבעת מסביב לצוואר. בצוואר הנקבות, לעומת זאת, לא קיימת טבעת זו. הטבעת מתחילה להופיע בגיל 18 חודשים, ובגיל 32 חודשים היא כבר ברורה לגמרי. נוצות הזנב האמצעיות הן ירוקות וחלקן כחולות. במבט מלמטה, נוצות הזנב בצבע צהוב, כאשר האמצעיות נוטות לצבע שחור. חלקו האמצעי של זנב הנקבה הוא לרוב קצר משל הזכר. המקור אדום עד אדום כהה עם קצה שחור. העיניים בצבע צהבהב (אצל הנקבות – אפור-לבן), הרגליים קצרות, בצבע ירוק- אפור, אצבעות הרגליים ארוכות - שתיים פונות לפנים ושתיים פונות לאחור.

משקלה של הדררה נע בין 100 ל-200 גרמים ויש לה כוח רב. הדררות מסתובבות בקבוצות של עד תשעה פרטים וכן עפות גם לבד. עם זאת לעיתים ניתן לראות קבוצות המונות עד מאות דררות המעופפות יחדיו במעגלים רחבים. תוחלת חייה בשבי יכולה להגיע ל-20 שנים, אך נצפו פרטים שהגיעו גם לגיל 30 ובטבע עד 15 שנים. בין הדררות נפוצים הצבעים: ירוק, צהוב, אפור, כחול ולבן.

בשעת מעוף הדררה מחפשת זרמי אוויר ובכך חוסכת אנרגיה, אבל כושר הניווט שלה איננו טוב ביותר. לדררה יכולת דיבור מעטה. שריקתה חזקה מאוד, עד שאפילו מגובה של כ-50 מטר אפשר לשמוע את שריקותיה. כשמחתימים אותה או מרגילים אותה ל"אכילת יד" היא ידידותית, אך לעיתים מסוגלת לנשוך נשיכה חזקה, אך לרוב אינה פוגעת כלל.

הדררה משמיעה צעקות חזקות בעיקר בזמן תעופה ושהייה על עצי קינון. בשבי, נותנת אמון בבעליה יחסית מהר. הדררה אוהבת ללעוס, לכרסם ולהתקלח.

מוצא ותפוצה

מקור הדררה הוא במערב פקיסטן, צפון הודו, נפאל וציילון, משם התפשטה למערב אפריקה – גינאה, סנגל, דרום מאוריטניה (אזור מרוקו ואלג'יר), צפון סומליה, צפון אתיופיה וסודאן. חיה בשטחים פתוחים עם עצים, סנים (סנה), יערות יבשים או שולי יערות פתוחים. ניתן למצוא דררות כמעט תמיד באזורים מיושבים. הדררות פושטות על מטעי פירות וקפה.

הדררות נפוצות מאד ברחבי העולם, אולם באזורים רבים הן שוהות באופן עונתי בלבד.

בתי גידול

תפוצה בעולם

הדררה נפוצה בדרום אסיה מבורמה דרך הודו ואירן לערב, ובאזור הסאהל באפריקה.

בישראל

בית הגידול של הדררה הוא נוף עצים. בישראל, הדררה היא פליטת תרבות, והיא מוגדרת כמין פולש באזורים נרחבים של העולם המערבי. עקב אופיה האופורטוניסטי והאגרסיביות שלה במאבק על נקודות קינון, הדררה דוחקת מינים מקומיים ומשתלטת על אזורי מחיה רבים. בעבר נקשרה התפשטות הדררה להתיישבות אדם, וכן הצטברו תצפיות רבות על פלישה גם לתחומי מחייה מבודדים. הדררה היא אחת מכמה מיני תוכאים שפלשו לישראל (בישראל אין מינים מקוריים של תוכים). הדררות הראשונות הובאו לישראל בשנות ה-60 של המאה ה-20 לפינות חי, ומדי פעם ברחו לטבע. החל משנות ה-80 נצפו דררות שמצליחות לגדל גוזלים בטבע.

ניתן למצוא ריכוזים גדולים של דררות בחורשות אקליפטוס וצפצפה באזור עמקי הצפון, רמת הגולן, באזור השרון בפרט ראש העין לאורך מישור החוף עד באר שבע, וסביב יישובי אדם ונאות מדבר, בנגב ובמדבר יהודה ובאילת. ביער חדרה ישנו ריכוז גדול של דררת קרמר. כיום (2015) דררת קרמר היא הציפור השישית בתפוצתה בישראל.

דררת קרמר חיה במושבות, ומתרבה באופן חופשי בטבע ובסביבות עירוניות. בין היתר ניתן לראות דררות בחורשת האקליפטוסים שבפארק הלאומי ברמת גן, בקמפוס גבעת רם ובעמק הצבאים שבירושלים. התוכי נזון מאגוזי פקאן, שסק, שקדים חמניות ופירות.

כתוצאה מכמותם הגדלה יותר ויותר הפכה הדררה לעוף המזיק לחקלאות.

תזונה

דררת קרמר ניזונה מפרות ברוש בפרדס חנה-כרכור

דררה ניזונה מעלים.

הדררות ניזונות מחלקי צמחים שונים, כגון זרעים, גרגרים, פירות, פקאן, פרחים, נקטר (בעיקר מפרחי סלמליה ואריתריה). לאחר הרבייה, בחלק מהאזורים של הודו, הדררות, בקבוצות ענק, מלקטות מזון בשדות ובמטעים, כגון דוחן, אורז, תירס, קפה ופירות שונים. לעיתים קרובות הן גורמות נזק ניכר לשדות ולמטעים אלה. בשבי תזונת הדררה מורכבת מתערובת גרעינים (גרעיני חמנית, כוסמת, סוגי דוחן שונים, שיבולת שועל, חיטה, קנביס, מונבטים), מגוון של פירות (תפוחים, בננות, תאנים, ענבים, אוכמניות ועוד), ירקות (ורד הבר, תירס חצי מבושל, גזר, גמבה, מלפפון ועוד), סוגי צמחים (שן הארי, כוכבית ופרחים שונים) ומזונות שונים (מזון ביצים, לחם מרוכך, ביסקוויטים כחטיף).

רבייה

זוג דררות בקינם בהודו.

הדררה מתחילה להתרבות בגיל שלוש. גודל התטולה נע בין שלוש לחמש ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך 23 ימים. הגוזלים מתכסים בנוצות לגמרי בגיל שבעה שבועות. שבועיים אחר כך הגוזלים עצמאיים. אם ההטלה הראשונה אינה מוצלחת, בדרך כלל תבוא עוד הטלה מיד אחריה.

הדררות חיות בלהקות של כ-60 חברים. אך בעונת הקינון, הלהקה מתפצלת לזוגות. לעיתים הדררות כובשות חורי נקרים בעצים ומתיישבות שם. ההורים המסורים מטפלים בגוזליהם כחודשיים עד אשר הם עפים מן הקן והופכים עצמאיים.

הרבייה בשבי אינה קשה. נוהגים לבודד את הפרטים, שכן הם יכולים להיות אגרסיביים לפני ובזמן הרבייה. הרבייה מתחילה בין דצמבר לפברואר, כך שאם הכלוב נמצא בחוץ, יש לתלות את תאי ההטלה בחודש אפריל, כשמזג האוויר מתחיל להתחמם, כדי לקבל הטלות פוריות.

תוכים מזן הדררה שגדלו כציפורים מוחתמות עשויים לשמש ציפורי מחמד נוחות. כבר מימי קדם הייתה הדררה בשבי האדם ושימשה כציפור מחמד, אם כי נטייתן ללעוס כל אשר בא לפיהן הוא חסרונן הבולט.

קישורים חיצוניים

• ערן דביר, מחוץ לסורגים, הדררה - תוכי בר בישראל
• ynet, דררה: תוכי ירקרק שמנכס לעצמו קנים של אחרים, באתר ynet, 23 בינואר 2011
• תוכי מהודו קורא 'שמע ישראל' בקהיר, באתר הספרייה הלאומית, אוקטובר 2017