האישה השונמית
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
הָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית היא אישיות מהתנ"ך המופיעה בסיפור על אישה חשוכת בנים שזכתה לבן בברכת אלישע הנביא, ועל מותו של הבן והחייאתו בידי אלישע. הסיפור נקרא כהפטרה לפרשת וירא.
סיפור האישה השונמית מופיע בספר מלכים ב', פרק ד', פסוקים ח'-ל"ז והוא חלק ממחזור אלישע, העוסקים בנסים שחולל הנביא לאנשים שונים שעמם בא במגע. בפרק ח', פסוקים א'-ו' מופיע קטע נוסף המהווה מעין אפילוג לסיפור גופו, ונחשב בדרך כלל לחטיבה נפרדת.
על פי מדרש בילקוט שמעוני,[1] האישה השונמית אמו של עדו הנביא ואחותה של אבישג השונמית.
הסיפור המקראי
הכנסת האורחים של השונמית
הסיפור פותח בדיווח על אלישע הנביא שנהג לחלוף לפרקים בשונם ולסעוד אצל "אישה גדולה" שהתגוררה במקום. הכנסת האורחים של השונמית החלה בהזמנת הנביא לסעוד בביתה.
לימים הקצתה האישה חדר אירוח מיוחד עבור אלישע הנביא בביתה: ”וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה” (מלכים ב ד, ט-י). מניעי השונמית בפעולותיה אלה אינם מפורשים בסיפור. פרשנים רבים[דרושה הבהרה] סבורים שהשונמית, שזיהתה בחוש את סגולת הקדושה המיוחדת של הנביא סברה שהשהייה במחיצתו של אדם כזה תוך דאגה לרווחתו תביא עליה ברכה.
לידת הבן
אלישע ביקש לגמול לאישה על הכנסת האורחים הנדיבה, והציע לנצל לטובתה את קשריו עם השלטונות. האישה סירבה להצעתו במילים ”בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת”, והותירה את אלישע תוהה כיצד יוכל בכל זאת לגמול לה. הפתרון הגיע מכיוונו של גיחזי, משרתו של אלישע, שהסב את תשומת לבו לעובדה שהאישה היא חשוכת בנים. בתגובה פנה הנביא אל האישה והכריז: ”לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן”. תגובתה של האישה הייתה הבעת ספק וחשש: ”וַתֹּאמֶר: אַל אֲדֹנִי, אִישׁ הָאֱלֹקִים, אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ”. אף על פי כן, נבואת אלישע התקיימה וכעבור שנה ילדה האישה בן.
מות הבן
עברו מספר שנים, ובאחד הימים יצא בנה של השונמית לעבודה בשדה עם אביו, כשלפתע חש ברע. אביו שלח אותו הביתה, ושם מת הנער על ברכי אמו. חוקרים רבים משערים כי מותו של בן השונמית נבע ממכת שמש או מהתייבשות.[2]
תגובתה של האם הייתה זריזה ונחושה. תוך שליטה ברגשותיה, היא חבשה את אתונה ויצאה אל הר הכרמל, לבקש מאלישע על נפש הנער. את בעלה, שתהה על מעשיה, פטרה בתגובה סתמית: "שלום". באותו אופן השיבה לגיחזי, שבא לקראתה לדרוש בשלומה כשהתקרבה למקום שהותו של אלישע. כשהגיעה למקום, נפלה לפני הנביא והחזיקה ברגליו. גיחזי ביקש להרחיקה מפאת כבודו של אלישע, אך הנביא עיכב בעדו והודה כי אין הוא יודע מה מטריד את האישה: ”הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ, וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי”. האישה רמזה לאלישע על מצבו של בנה וגלגלה את האחריות לכך לפתחו של אלישע, באומרה: ”הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי”.
הקמת הבן לתחייה
משהבין את חומרת המצב, הורה אלישע לגיחזי לקחת את משענתו שלו, לצאת בבהילות לעבר ביתה של האישה ולנסות לרפא את הנער באמצעות המשענת. האישה עמדה על כך שאלישע עצמו יתלווה אליה, ואכן הדבר נדרש, כי ניסיון הריפוי של גיחזי לא צלח. אלישע חזר אל שונם והחיה את הנער:
וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-ה'. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו. וַיִּקְרָא אֶל-גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר; קְרָא אֶל-הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת. וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר; שְׂאִי בְנֵךְ.
אפילוג: הפקעת נכסיה והשבתם
במלכים ב ח, א-ו מופיע תיאור של מאורעות שקרו לאחר החייאת בנה של השונמית, והקטע משמש כהמשך או אפילוג לסיפור הנס. על פי המתואר, זמן לא ידוע לאחר החייאת בן השונמית, אלישע הודיע לאישה שצפוי רעב בארץ שיימשך שבע שנים, והנחה אותה להגר למקום אחר ולהתגורר שם במהלך שנות הרעב. האישה עשתה כמצוות הנביא והיגרה לפלשת. לאחר שבע שנים, כששכך הרעב, שבה האישה לשונם וגילתה כי נחלתה הופקעה ממנה בזמן היעדרה. בעקבות זאת פנתה האישה לשטוח את טענותיה לפני המלך ולבקש ממנו להשיב את נחלתה.
בזמן שהאישה ממתינה בלווית בנה לריאיון עם המלך, המלך עצמו שוחח עם גיחזי, שסיפר לו על נפלאותיו של אלישע. בצירוף מקרים מופלא, כשהגיע גיחזי לסיפור על החייאת בן השונמית, הבחין באישה ובבנה הממתינים למלך, והצביע עליהם בהפתעה: ”אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע” (ח, ה). לאחר ששמע המלך את דברי האישה, הורה להשיב לה את נחלתה, ואף לפצות אותה בהתאם לרווח שהניבה הקרקע במהלך שנות העדרה, ומינה פקיד שיפקח על ביצוע ההוראה.
בפולקלור
בכפר סולם, המזוהה עם שונם המקראית, בסמוך למסגד המרכזי נמצא קיר אבן שהתפרסם כמקום סגולה לעידוד הפריון. קיר האבן שנבנה חוסם כניסה למערה שאגדה מקשרת בינה לבין ביתה של האשה השונמית[3].
לקריאה נוספת
- פנינה גלפז-פלר, וַיּוֹלֶד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ו 2006, עמ' 194-188.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האישה השונמית |
- תיאור שלוש הדמויות המתוארות במלכים ב' פרק ד: האישה השונמית, אלישע הנביא ונערו גיחזי.
- פרשת וירא והקשר להפטרה על השונמית.
- הכפר 'סולם' המזוהה עם שונם, ובו ע"פ המסורת נמצא בית השונמית.
- החיאת המת על ידי אליהו הנביא, והשוואה לנס אלישע ובן השונמית.
- רשימת מאמרים על האישה השונמית באתר רמב"י.
הערות שוליים
- ^ ילקוט שמעוני, מלכים ב, רכח, עדו הנביא היה בנה של האישה השונמית: "אלישע בן שפט...הלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית, אמו של עדו הנביא".
- ^ כך למשל א"ש הרטום, ספר מלכים, תל אביב: יבנה, תשכ"ז, עמ' 107; Marvin A. Sweeney, I & II Kings (Old Testament Library), Louisville, KY: Westminster John Knox, 2007, p. 290.
- ^ בית האשה השונמית באתר עמוד ענן.
