ההרים הקנטבריים
 | |
| פסגת ה- Torre de Cerredo מעל הכפר Sortes | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 2,615 מטר Torre de Cerredo |
| מיקום | ספרד, |
| רכס הרים | ההרים הקנטבריים |
| אורך הרכס | 480 קילומטר |
| קואורדינטות | 43°11′51″N 04°51′06″E / 43.19750°N 4.85167°E |
 | |
רכס ההרים הקנטבריים (בספרדית: Cordillera Cantábrica) הוא רכס הרים בצפון ספרד.
גאוגרפיה
רכס ההרים הקנטבריים נמשך לאורך כ-480 ק"מ במקביל לים בצפון ספרד, מהרי הפירנאים במזרח ועד למפרץ ביסקאיה בצפון ועובר בשטחי הקהילה האוטונומית של חבל הבסקים, ובקנטבריה, אסטוריאס, קסטיליה ולאון וגליסיה. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס שוכנת במסיב "פסגות אירופה" (Picos de Europa) ונקראת טורה דה סרדו (Torre de Cerredo), בגובה 2,648 מ' מעל פני הים.
בעלי חיים וצמחייה
באגן הצפוני והרטוב של הרכס נפוצים בעיקר עצי אשור ואשוח בעוד שבמורדות הדרומיים הבהירים והיבשים יותר ניתן למצוא אלונים ואורנים. אוכלוסיית בעלי החיים ברכס מגוונת וייחודית וכוללת דוב חום קנטבריאני (Ursus arctos pyrenaicus) וסוג של שכווי (T. urogallus cantabricus). הרכס הוא גם ביתם של הזאב האיברי (Canis lupus signatus), של צפיר הפירנאים (Rupicapra pyrenaica).
גאולוגיה
ההרים הקנטבריים מהווים אחד משני הרכסים שנוצרו במהלך היווצרותו של מפרץ ביסקאיה. הרכס השני התוחם את המפרץ הוא רכס ארמוריקן (Armorican).
רכס זה הוא חלק מהמסיב האיברי – מסיב שהחל להיווצר בקמבריון ומכיל רצף של סלעי משקע ומאובנים מהפלאוזואיקון. רצף המסלע נוצר במניפות סחף ומהווה אחד הרצפים השלמים באירופה.[1]
מבחינה גאולוגית ניתן לחלק את ההרים הקנטבריים לשלושה חלקים:
הרי אסטוריאס
הרי אסטוריאס (Macizo asturiano) מהווים את מערב הרכס. המסלע של אזור זה הוא בעיקר סלעי ים רדוד מהקמבריון לאורדוביק, עם מעט סלעי ים עמוק מהסילור עד הקרבון. ברבים מסלעים אלה חלה התמרה בדרגה גבוהה לצפחות ירוקות או התמרה בדרגה נמוכה יותר לאמפיבוליט, ולמרביתם פצילות לווחית.
סלעי הקמבריון מתחלקים לשלוש שכבות:
- קמבריון תחתון – שכבה בעומק 1–2 ק"מ של קוורציט מקמבריון תחתון – סלע מותמר הנוצר כתוצאה מחימום אבן חול והספגתה בתמיסות צורניות
- קמבריון תיכון – שכבה בעומק 100–200 מ' של אבן גיר
- קמבריון עליון – שכבה בעומק של 4 ק"מ הכוללת אבן חול, פצלים המכילים מאובני טרילוביטים וקוורציט מסיבי לבן
סלעי האורדוביק שעוביים 500–1,000 מ' כוללים פצלים שחורים ולווחה. על סלעים אלה חלה השקעה בעובי 3 ק"מ של זרמי עכירות, מעליה אי התאמה ואחריה השקעה נוספת בעובי 400 מ' של פצלים שחורים מהסילור.
בדבון חלה העתקה בחלק זה של הרכס, המתבטאת בגראבנים שכיוונם הכללי מזרח-מערב: העתקה לא סימטרית במזרח, העתקה סימטרית במרכז ומבני העתקה גדולים במערב.
הרי קנטבריה
הרי קנטבריה (Las Montañas de Cantabria) מהווים את מרכז הרכס – אזור התחום ממערב ומדרום-מערב על ידי סלעים מהפרקמבריון.
מסלע הרכס החל להיבנות בקמבריון התחתון, בשכבה בעובי 1–1.5 ק"מ המכילה פצלים ואבן חול פלדשפטית לחלופין, עם מעט קונגלומרט. הקמבריון התיכון מתבטא בשכבה בעובי 200 מ' של אבן גיר גלאוקוניטית או נודולרית אדומה או ירוקה המכילה מאובנים. סלעי הקמבריון העליון מתבטאים בשכבות מתחלפות של אבן חול ופצלים המכילים מאובני טרילוביטים ומעליהם 500 מ' של קוורציט מסיבי לבן.
רצף אורדוביקי שלם מצוי בשוליים המערביים של חלק זה, והוא מורכב בעיקר מפצלים שחורים. עם זאת, לאורך מרבית האורדוביק היה האזור מעל פני הים וחלה בו סחיפה.
סלעי הסילור מורכבים מ-150 מ' של פצלים שחורים ומעליהם 300 מ' בשכבות מתחלפות של פצלים ואבן חול המלוכדת בתמיסות ברזליות. במערב חלק זה מתוחה מעל שכבות אלה רצועה של 600 מ' הכוללת דולומיט, אבן חול, חוואר ופצלים מהדבון, הנעדרת במזרח.
סלעי הקרבון מתחלקים לשני חלקים:
- קרבון מיסיסיפי – אבן גיר שנוצרה משונית אלמוגים, שכבות מתחלפות של אבן חול אדומה ופצלים ומעליהן 500 מ' של אבן חול.
- קרבון פנסילבני – שכבה בעובי 5 ק"מ המצויה במערב ובדרום אזור זה המכילה פחם. בתור זה חלה תקופה ארוכה של קימוט ואורוגנזה.
בפרם חלה פעילות טקטונית, העתקה וגעשיות, והותירו בעיקר אבן גיר ומעט קונגלומרט, פצלים וסלעים געשיים אלקליניים. במהלך הטריאס חלה התאדות לגונרית שהותירה משקעי גבס.
במהלך היורה והקרטיקון שקע האזור מתחת לים, אולם השקעה זו נסחפה ברובה.
ההרים הבסקיים
ההרים הבסקיים או הרי וסקוס (Montes Vascos) מהווים את מזרח הרכס, הגובל במזרחו בפירנאים. אזור זה – שחלו בו קימוט וסחיפה ניכרים – מורכב מאבן גיר שוניתית.
תיירות
ההרים הקנטבריים מציעים מגוון מסלולי הליכה וכן מסלולי טיפוס מאתגרים. כמו כן, מצויים ברכס מספר אתרי סקי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
