היסטוריה של אירלנד
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסר פתיח ודרושה הרחבת הפסקאות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסר פתיח ודרושה הרחבת הפסקאות. |
היסטוריה קדומה
ערך מורחב – ההיסטוריה הקדומה של אירלנד
ההיסטוריה הקדומה של אירלנד - המעט הידוע על אירלנד לפני קבלת הנצרות בא מן ההתייחסויות המועטות לאי בכתבים רומיים, שירה, מיתולוגיה אירית וארכאולוגיה.
ימי הביניים המוקדמים
- ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד בימי הביניים המוקדמים
ההיסטוריה של אירלנד בימי הביניים המוקדמים מתחילה בשנת 431 עם חדירתה של הנצרות לאי (באמצעות פטריק ה"קדוש"), נמשכת בכיבוש חלקי האי על ידי הוויקינגים (שהקימו את ממלכת דבלין), ומסתיימת עם ראשית המעורבות האנגלית באי בשנת 1171 (בימי מלכותו של הנרי השני, מלך אנגליה, אשר ניצל את הכיבוש האנגלו-נורמני של שטחים באירלנד על ידי בני בריתו של מלך לנסטר המודח דיארמייט מאק מורכאדה. דיארמייט קיבל קודם את אישורו של הנרי, לגייס בני ברית ושכירי חרב מאנגליה, למאבקו להשבת הכתר של לנסטר).
ימי הביניים
- ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד בימי הביניים
ההיסטוריה של אירלנד בימי הביניים, תחילתה בהתפשטות האנגלו-נורמנית באירלנד המתחילה בשנת 1171, המשכה במרידה האירית בראשות הסקוטי אדוארד ברוס בשנת 1315, והיא נמשכת בצלו של הכיבוש האנגלי, עד לעלייתו לשלטון של מלך אנגליה הנרי השמיני, והסכסוך הדתי שנלווה אליה, באמצע המאה ה-16.
מהרפורמציה עד קרומוול
- ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד - מהרפורמציה עד קרומוול
ההיסטוריה של אירלנד מהרפורמציה עד קרומוול תחילתה בימי המשבר הקשה שעוררה הרפורמציה אשר גרמה לסכסוך האתני בין האנגלים והאירים להפוך גם לסכסוך דתי בין פרוטסטנטים וקתולים, היא נמשכת לאורך הניסיונות להכניע את האירים, לגרשם מאדמתם ולשעבד אותם בימי בית טיודור, אשר הביאה למרידה בשנת 1597 ולחיסול המלכות הגאלית האחרונה של יו או'ניל בשנת 1603. השעבוד והטבח של האירים נמשכו בתקופת אוליבר קרומוול, כאשר נמשך תהליך גירוש האירים מאדמתם, והושבת אנגלים במקומם, במיוחד במחוז אלסטר, המכונה "ההסדר של קרומוול".
מהרסטורציה עד איחוד הפרלמנטים
ההיסטוריה של אירלנד לאחר כיבושה על ידי אוליבר קרומוול ממשיכה דרך הרסטורציה (היא החזרת מלכי בית סטיוארט לשלטון באנגליה), ודרך תמיכתם של האירים במלך הקתולי ג'יימס השני ותבוסתם בקרב בוין בשנת 1690. שוב ידעו האירים הקתולים ימים של דיכוי ושיעבוד לאחר הקרב. בהדרגה ידעו האירים במאה השמונה עשרה ימים של התאוששות ופריחתה של תנועה לאומית בהשראתו של המנהיג הנרי גרטן, אך התקוממות נוספת בשנת 1798 בראשות המנהיג הקתולי אדוארד פיצג'רלד, ותבוסה נוספת, החזירו את הגלגל אחור, והביאו לאיחוד הפרלמנטים של אנגליה ואירלנד בשנת 1800.
מהאיחוד עד מלחמת העולם הראשונה
ההיסטוריה של אירלנד מהאיחוד עד מלחמת העולם הראשונה תחילתה בשנת 1800 בקבלת חוק האיחוד של אירלנד עם אנגליה, סקוטלנד וויילס, אשר הפך את האיים הבריטיים למדינה אחת ובה פרלמנט אחד. עד מהרה הסתבר שהעם האירי עשה מיקח טעות בהסכימו לאיחוד, שכן הבעיה העיקרית, האמנציפציה של בני הדת הקתולית לא נפתרה, והאי הפך לחצר האחורית, המוזנחת, של האימפריה הבריטית. התנועה להשגת שוויון זכויות לקתולים בפרט ולאירים בכלל צברה תאוצה בהנהגת דניאל או'קונל, אך טרגדיה גדולה התרחשה עם רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, אשר גרם למותם של כחצי מיליון איש ולהגירת מאות אלפים נוספים. אוכלוסיית האי הדלדלה, אך בד בבד גברו גם הדרישות לעצמאות. ראש הממשלה הבריטי ויליאם יוארט גלאדסטון הפנה את מלוא מרצו וכובד משקלו להשגת "שלטון בית" לעם האירי, אך הצעה זו נדחתה שוב ושוב. ב-1914 עברה הצעת חוק "שלטון הבית", אך יישומה נדחה בשל מלחמת העולם הראשונה.
ממרידת חג הפסחא עד לחוזה האנגלו-אירי
- ערך מורחב – אירלנד במלחמת העולם הראשונה
ההיסטוריה של אירלנד ממרידת חג הפסחא עד החוזה האנגלו-אירי מתייחסת לתקופה שבין 1916 ובין 1921, כאשר הלאומנים האירים חשו, כי עליהם לפעול לעצמאותם, ולנצל את כניסתה של הממלכה המאוחדת למלחמת העולם הראשונה על מנת להשיג את מטרתם - רפובליקה אירית. לאחר כשלונה של מרידת חג הפסחא לא איבדו הרפובליקנים האירים את יוזמתם, ובהנהגת מפלגת שין פיין הכריזו על רפובליקה עצמאית בשנת 1918. הכרזה זו לוותה במלחמה ובשפיכות דמים מרובה, שהסתיימה בחתימת הסכם שביתת הנשק בין אנגליה ואירלנד בדצמבר 1921. ההסכם קיבע את ההסדר, שהינו בתוקף, בשינויים מסוימים, עד ימינו - מדינה אירית עצמאית וקתולית בדרום, המשך השליטה האנגלית במחוזות הפרוטסטנטים בצפון. ניתן לומר שתקופה קצרה זו, של חמש שנים, היא בין החשובות בתולדות אירלנד, ובה עוצבה דמותו של האי לשנים רבות לאחר מכן.
אירלנד משנת 1922 ואילך
- מאמרים ראשיים - מדינת אירלנד החופשית, היסטוריה של אייר, אייר מ-1995 ואילך, היסטוריה של צפון אירלנד.
חתימת החוזה האנגלו-אירי יצרה שתי מדינות. 26 המחוזות הדרומיים באירלנד נקראו בתחילה "מדינת אירלנד החופשית", ולאחר מכן "אייר", ואילו ששת המחוזות הצפוניים נותרו חלק מהממלכה המאוחדת, והם מכונים "צפון אירלנד". לכל אחת משתי המדינות התפתחות היסטורית וחוקתית משלה.
ראו גם
| היסטוריה של מדינות אירופה | ||
|---|---|---|
|
