המפלגה הליברלית הישראלית
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| מנהיגים | פרץ ברנשטיין, שמחה ארליך |
| תקופת הפעילות | 25 באפריל 1961 – 25 באוגוסט 1988 (27 שנים) |
| אפיון | מפלגת ימין ליברלית |
| אידאולוגיות | ציונות, ליברליזם |
| כנסות | הרביעית - האחת עשרה |
| ממשלות | 13 - 15, 18 - 22 |
| אותיות | ל |
| שיא כוחה | 18 מנדטים (הכנסת העשירית) |
| שפל כוחה | 11 מנדטים (שישית והשביעית) |
| נוצרה מתוך | הציונים הכלליים, המפלגה הפרוגרסיבית |
| התמזגה לתוך | גח"ל ולאחר מכן הליכוד |
| מטה | בית המפלגה הליברלית, אבן גבירול 68, תל אביב |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
מפלגה ליברלית ישראלית או המפלגה הליברלית היא מפלגה שהתקיימה בין השנים 1961 עד 1988, ולבסוף התמזגה לתוך הליכוד.
המפלגה הליברלית קמה כתוצאה מאיחוד המפלגות הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית ב-25 באפריל 1961[1], שני הפלגים ההיסטוריים של תנועת הציונות הכללית (ציונים כלליים א', האגף השמאלי, אשר יחד עם העובד הציוני ומפלגת "עליה חדשה" הקימו את המפלגה הפרוגרסיבית, וציונים כלליים ב', הימנית יותר).
אידאולוגיה
בחזית המצע שלה עמד הרעיון לפיו על שירותי הרווחה במדינה להיות מנוהלים בידי המדינה ולא בידי ארגונים וגופים שיש להם זיקה פוליטית. כמו כן כללה משנתה רעיונות כלכליים ליברליים, ובהם הפחתת התערבות המדינה בכלכלה, הפרדה בין איגודים מקצועיים לגופים המעסיקים, ביטול אפליות ומונופולים, עידוד יזמות כלכלית פרטית וכיוצא בזה. בתחומים אחרים גרס מצע המפלגה הלאמה של שירותי הבריאות מקופות החולים ותמיכה בחוקה. בעניינים מדיניים הייתה המפלגה בעלת אופי מתון.
היסטוריה
גישושים למיזוג בין הציונים–הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית נעשו על ידי נחום גולדמן בין סוף 1953 לקיץ 1954. גולדמן ניהל שיחות עם יוסף סרלין ופנחס רוזן כדי לגבש גוש פרלמנטרי של שתי המפלגות שיפעל במשותף כשלב ראשון לקראת איחוד[2][3].
בציונים הכלליים תמכו בהצעה, וכך גם פנחס רוזן, אולם בקרב העובד הציוני הייתה התנגדות עזה, והרעיון נדחה.
כמפלגה עצמאית כיהנה המפלגה בכנסת ה-4 (מ-1959, בזמן כהונתה התאחדו שתי הסיעות הנ"ל) עם יצוג של 14 חברי כנסת, ולאחר הבחירות לכנסת החמישית ב-1961 בהן התמודדה לראשונה, זכתה להישג נאה, עם 17 חברי כנסת. המפלגה הליברלית היוותה חלק מהאופוזיציה לממשלת מפא"י באותם ימים. במרץ 1965 פרשו שבעה חברי כנסת מהמפלגה, והקימו את "המפלגה הליברלית העצמאית"[4]. באפריל 1965 התאחדה המפלגה הליברלית עם תנועת החירות לגוש פרלמנטרי משותף - "גח"ל", גוש חירות ליברלים. על רקע איחוד זה פרשו מן המפלגה הליברלית חברים רבים שהגיעו מן המפלגה הפרוגרסיבית, והקימו את המפלגה הליברלית העצמאית. בראש המפלגה עמד אותם ימים פרץ ברנשטיין. לאחר הקמת גח"ל התחזקו הסממנים הרעיוניים הימניים במפלגה. ב-1971 נבחר ליו"ר המפלגה יוסף ספיר. עם מותו ב-26 בפברואר 1972, החליף אותו בתפקיד אלימלך רימלט, וזאת עד 1975.
ב-1973 הוקם הליכוד והמפלגה הליברלית התמזגה לתוכו (אך התקיימה כגוף העומד בפני עצמו) הדבר אירע בעיקר הודות ליוזמתו של אריאל שרון אשר פרש זמן קצר קודם לכן מצה"ל והצטרף למפלגה. המפתח לקביעת מספר חברי המפלגה לרשימת הליכוד לכנסת עמד על 1 ל-2 לעומת מספר חברי חירות. ב-1976 נבחר שמחה ארליך לעמוד בראש המפלגה. ב-1977, שנת המהפך, נכנסה לראשונה המפלגה הליברלית לקואליציה השלטונית. ארליך התמנה על ידי מנחם בגין לשר האוצר והנהיג את "המהפך הכלכלי" ברוח אידאולוגיית הכלכלה החופשית של הליברלים. אולם הרפורמות נחלו כישלון, וארליך התפטר מתפקידו ב-1979. מטעם המפלגה כיהן גם יצחק מודעי, שהיה לראשון ברשימת הליברלים לאחר פטירתו של ארליך, כשר אוצר בממשלת האחדות של 1984. ביולי 1985 הוביל ראש הממשלה שמעון פרס יחד עם שר האוצר מודעי ועם נגיד בנק ישראל מיכאל ברונו את התוכנית לייצוב המשק, מהלך דרמטי לבלימת האינפלציה שהגיעה למאות אחוזים בשנה, והורדתה לקצב שנתי של כ-20 אחוז. כשנה מאוחר יותר הסתכסך פרס עם מודעי, שחש שפרס לוקח לעצמו את כל הקרדיט על הצלחת התוכנית. אחרי שמודעי כינה את פרס "ראש ממשלה מעופף", העביר אותו פרס מתפקידו, והחליפו, ב-1986, במשה ניסים, מחברי הכנסת של הליברלים, אשר היה גם יו"ר הנהלת המפלגה (לצד יצחק קעטבי שהיה היו"ר של המועצה הארצית). המפלגה הליברלית תרמה רבות להעצמת והעמקת הכלכלה החופשית, ליברליזציה של המטבע והעלאת רמת החיים, בניגוד חד לכלכלה הריכוזית הסוציאליסטית של מפא"י בטרם "המהפך". המאבק בין שתי השקפות עולם אלה נמשך גם כיום במדיניות ממשלות ישראל.
בשנת 1988 נטמעה המפלגה סופית על סניפיה ומוסדותיה בתנועת הליכוד וחדלה לפעול כגוף עצמאי. עם זאת קיימים שרידים ממנה בדמות "המדרשה הליברלית בישראל ע"ש פרץ ברנשטיין" (מדרשה המקיימת הרצאות באזור המרכז), גוף של חברי הליברלים בקבוצת ה"וותיקים" במרכז הליכוד, וכן קבוצה שהוקמה ב-2013 בשם "הליברלים בליכוד" שמטרותיה הן קידום ערכי השוק החופשי וחירות הפרט בליכוד. המפלגה הליברלית הישראלית לא הותירה אחריה קורפוס נרחב של ספרות תאורטית, כלכלית או היסטורית העוסקת בעקרונותיה ובתולדותיה, וזאת חרף העובדה כי רבים מבין נציגיה בכנסת בלטו בהשכלתם הרחבה. תיאור והסבר לעלייתה ונפילתה של המפלגה מפי אחד ממנהיגיה מצוי בספרו של ש.ז. אברמוב "על מפלגה שנעלמה ועל ליברליזם" (דביר 1995).
ראשי המפלגה
| מס | שם | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|---|
| 1 | פרץ ברנשטיין | הקמת המפלגה | 1971 |
| 2 | יוסף ספיר | 1971 | 26 בפברואר 1972 (מותו) |
| 3 | אלימלך שמעון רימלט | 26 בפברואר 1972 | 1975 |
| 4 | שמחה ארליך | 1975 | 19 ביוני 1983 (מותו) |
| תפקיד היו"ר לא אוייש | |||
| 5 | יצחק מודעי | אפריל 1984 | 1988 (התמזגות המפלגה לליכוד) |
נציגי המפלגה בכנסת
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
לקריאה נוספת
- מנחם פורטוגלי, פרופ' יוסף גולדשטיין וד"ר אופירה גראוויס קובלסקי, המפלגה הליברלית בישראל: לידתה, פועלה וניצחון דרכה, המכון לחקר החברה והכלכלה, 2020.
- דרור זייגרמן, המהפך הליברלי: מיזוגים פוליטיים: חקר המפלגה הליברלית בישראל, הוצאת שוקן, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
- אמיר גולדשטיין, שקיעת הציונים הכלליים וכישלון האלטרנטיבה הליברלית, 1959-1961, עיונים בתקומת ישראל 16, 2006, עמ' 293–342
- Amir Goldstein, '"We Have a Rendezvous With Destiny"--The Rise and Fall of the Liberal Alternative', Israel Studies;Spring2011, Vol. 16 Issue 1, pp. 26-52
קישורים חיצוניים
- מפלגה ליברלית ישראלית, באתר הכנסת
הערות שוליים
- ^ סופר "הבוקר", הוקמה המפלגה הליברלית בישראל, הבוקר
- ^ ש. רולבנט, גבורים נופלים תחילה, דבר, 11 ביוני 1954
- ^ פלתיאל, המפלגה הפרוגרסיבית, עמ' 340-335
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1965
