הסכם רפאלו (1922)

ראשי המשלחת הסובייטית ברפאלו

הסכם רפאלו (Rapallo) הוא הסכם אשר נחתם בין רוסיה הסובייטית לבין גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-16 באפריל 1922 בעיר האיטלקית רפאלו. עיקר ההסכם הוא הסדרה של היחסים בין המדינות, וכן שיתוף פעולה צבאי וכלכלי. בראש המשלחת הסובייטית עמד גיאורגי צ'יצ'רין ובצד הגרמני מולו ישב ולטר רתנאו. לרוסיה הסובייטית זה היה הסכם ראשון עם מדינה אירופאית לאחר מספר שנות בידוד בזירה הבינלאומית.

ההסכם נחתם בחשאי, בזמן ועידת ג'נובה והיה סימן לסיום בידודה של רוסיה הסובייטית בזירה הבינלאומית. ב-5 בנובמבר 1922 הורחב ההסכם לרפובליקות סובייטיות נוספות.

עיקרי ההסכם

1. שתי המדינות מכירות זו בזו הכרה דיפלומטית.
2. גרמניה מוותרת על תביעתה לקבל את רכוש הגרמנים ברוסיה.
3. רוסיה מוותרת על הפיצויים מגרמניה.
4. קיום יחסי מסחר על בסיס מעמד של מדינה מועדפת לכל אחת משתיהן אצל חברתה.

ועידת רפאלו

במקביל להסכם ג'נובה הגלוי, ועידת רפאלו הייתה סודית. בוועידה נפגשו נציגי גרמניה עם נציגי ברית המועצות והסכימו ביניהם על הקמת בתי חרושת לכלי נשק, גז רעיל ותחמושת לגרמניה בתמורה לכסף מצדה של גרמניה. המפגש התקיים על בסיס אינטרסים משותפים בין שתי המדינות בשבר שאחרי המלחמה (הסכם רפאלו). בין השאר הוסכם בין שתי המדינות כי קציני צבא גרמנים ישלחו לברית המועצות ויתאמנו שם יחד עם הצבא האדום, בשימוש בכלי נשק שנאסרו בשימוש על הגרמנים על פי חוזה ורסאי, וכי יוקמו בסיסי ניסוי למטוסים וטנקים על אדמת רוסיה (דוגמת בית הספר לטנקים בקאזאן). הדברים התבצעו מיד ונוצרה מערכת שלמה של דרכים שיעקפו את המגבלות על הצבא ותעשיית הנשק הגרמני. גם בגרמניה עצמה הוסבו בתי חרושת אזרחיים, במימון אנשי עסקים גרמניים אשר לא הסכימו עם המגבלות והתבוסה, לבתי חרושת המייצרים תחמושת ונשק עבור גרמניה. למעשה מדובר היה על מדינה ריבונית המסרבת לקבל על עצמה את הסעיפים ולקיים אותם, דבר שהקשה על יכולת האכיפה של בעלות הברית על גרמניה.

בראש המשלחת הגרמנית עמד שר השיקום של ממשלת גרמניה, ולטר רתנאו, יהודי משכיל ואיש תרבות, אשר תכנן את ההסכמים, כדי להציל את כלכלתה של גרמניה. רתנאו בחר לנהל ועידה זו דווקא עם ברית המועצות, בשל היחס הנוקשה של המדינות המנצחות האחרות כלפי גרמניה המובסת. צרפת ובריטניה לא אפשרו לגרמניה להתפתח ולעמוד על רגליים כלכליות כדי שתוכל לעמוד בהסכם ובאופן כללי הייתה נקמנות קיצונית, בעיקר מצד צרפת, כלפי גרמניה. רתנאו, למרות הקשר הפוליטי שלו, כמעט ונאלץ לחפש קשר כלכלי בקרב רוסיה הסובייטית. המניעים של הסכם רפאלו לא היו צבאיים אלא כלכליים. הצבא ניצל זאת לטובתו משום שהוא פעל כמעט במנותק מהרפובליקה. למעשה היו אלה שני גופים אשר היו בשתי עמדות שונות.

חודשיים לאחר החתימה על ההסכם נרצח רתנאו ברחוב על ידי לאומנים גרמנים מהימין הקיצוני, מכיוון שהיה יהודי ומכיוון שנאמר להם כי הוא מוכר את גרמניה לרוסיה הסובייטית – הבולשביקים. הרצח זעזע את גרמניה עד היסוד. הלם עבר בחברה הגרמנית, להוציא את הקבוצות הקיצוניות אשר שנאו את הרפובליקה. רתנאו היה איש נערץ במיוחד על הציבור הגרמני, על כן היה זה רגע של אחדות רפובליקנית בין כל הכוחות הפוליטיים והנאורים, בתמיכה בממשלה הנאבקת להחזיר את גרמניה לחיים מסודרים ולהעמידה על רגליה. רגע התלכדות זה היה קצר עקב סערת האירועים ומשום שגרמניה הייתה רווית רציחות פוליטיות. השבר של רתנאו היה רגע קשה לרפובליקה אשר התלכדה מיד אחריו – אולם השלכותיו נמוגו ואיבדו את המשמעויות הפוליטיות שלו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכם רפאלו בוויקישיתוף

• תוכן ההסכם (באנגלית)