הפרת נדרים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרת נדרים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ל', פסוקים ד'-ט"ז
משנה משנה, מסכת נדרים, פרק י' ופרק י"א
תלמוד בבלי מסכת נדרים, דף ס"ו, עמוד ב' עד סוף המסכת
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק י"א, הלכה ו' עד סוף הלכות נדרים
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רל"ד ויורה דעה, סימן רל"ה
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם- עשה צ"ה, ספר החינוך- מצווה ת"ו

הפרת נדרים היא פעולה שאדם יכול לנקוט על מנת לבטל נדר שלו או של אדם אחר. על פי התורה, כל אדם יכול להפר את נדרה של אשתו או של בתו, בתנאים מסוימים.

מקור הדין

דין הפרת הנדרים מופיע בספר במדבר, פרק ל', פסוקים ד'-ט"ז.

פרטי הדינים מבוארים בשני הפרקים האחרונים של מסכת נדרים בתלמוד. בספר המצוות לרמב"ם מנוי דין זה כמצוות עשה צה' ובספר החינוך כמצווה תו'. אך הרמב"ן[1] כתב שאין למנות דין זה כמצווה.

תנאים להפרת נדר

סוגי נדרים

לא כל הנדרים ניתנים להפרה. על פי ההלכה, רק נדרי עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה אדם יכול להפר[2]. נדרי עינוי נפש הם נדרים שהאישה נודרת, שקיומם יביא למניעת הנאות מהאישה. נדרים שבינו לבינה הם נדרים שקיומם יביא למניעת פעולות שהאישה עושה לטובת בעלה או אביה. על פי הכלל שכתוב בברייתא במסכת נדרים[3], הפרת נדרי עינוי נפש קיימת לעולם, ואילו בדברים שבינו לבינה, אם האישה נישאת לאיש אחר, הנדר שוב חל מחדש.

זמן ההפרה

על פי מה שכתוב בתורה, לא ניתן להפר את הנדר לאחר יותר מעשרים וארבע שעות אחר שמיעת הנדר: "וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהוָה יִסְלַח-לָהּ כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.[4]". אם לאחר זמן זה, לא הופר הנדר, הנדר קיים ואינו ניתן להפרה עוד: "...וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל-נְדָרֶיהָ וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם.[5]". אך יש שפרשו את הפסוקים, שהם אינם מדברים על עשרים וארבע שעות, אלא על אותו היום שבו נשמע הנדר, כלומר, לאחר השקיעה של יום השמיעה, לא ניתן להפר את הנדר וכך אכן נפסקה ההלכה[6]. ואם הבעל או האב קיים את הנדר- כלומר, שהוא אמר במפורש "הנדר קיים"- כבר לא ניתן להפר אותו שוב אך אפשר להתחרט על ההקם ולהתיר אותו אצל חכם[7]. ובניגוד להתרה, הפרה אינה ניתנת לשאלת חכם[8].

נדרי הבת

אדם יכול להפר את נדרי בתו, בתנאי שהיא אינה בוגרת ואינה נשואה[9]. אם היא נערה המאורסה, צריך שגם הוא וגם בעלה יפרו את הנדר, ואם אחד מהם לא הפר, הנדר קיים[10].

נדרי אשתו

אדם יכול להפר את נדרי אשתו, בתנאים המוזכרים לעיל, ואם היא רק מאורסת לו, צריך שגם אביה יפר לה, כמו שהובא מקודם. קיים גם תנאי נוסף הנכון רק בבעל, ש"אין הבעל מפר בקודמים" (מסכת נדרים, דף ס', עמוד א')- כלומר, שהבעל אינו יכול בכוחות עצמו להפר נדר שחל קודם שנשאה. דין זה נלמד מהפסוק: "וְאִם-בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה[11]". אך ארוס יכול להפר נדרים שחלו קודם שהתארסה, משום שיש איתו גם את כוחו של אביה, שהנדרים חלו כשהאישה הייתה ברשותו[12].

לשון ההפרה

על פי דברי ר' יוחנן[13], קיים הבדל בין הפרת נדרים להתרת נדרים: "חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם- לא אמר כלום." כלומר- הפרה צריכה להתקיים כמו הפרה- שצריך להגיד את הביטוי "הנדר מופר"- ואין לערבב מושג זה עם מושג ההתרה- שמבצע אותו תלמיד חכם ומורה הוראה- שנאמר בלשון "הנדר מותר". וראה במסכת נדרים[14] מספר ספיקות בלשונות מסוימים שאמר הבעל.

הפרת נדר שעדיין לא חל

הגמרא[15] אומרת שכל אדם יכול להפר את נדריו שהוא עתיד לנדור במהלך השנה. אם בשעת הנדר הוא לא זוכר שהוא התנה תנאי זה, התנאי מועיל ומבטל את הנדר, אך אם הוא זכר באותה שעה את התנאי, הרי זה נחשב שהוא נדר על דעת התנאי והנדר לא בטל. כתוצאה מזה, נחלקו התנאים האם ניתן להפר גם לאישה ולבת נדרים שעדיין לא חלו. דעת ר' אליעזר היא ש"ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר (אדם אינו יכול להפר את נדרי עצמו שכבר חלו), מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. מקום שמיפר נדרי אשתו משתדור, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תידור?[16]"- כלומר, שניתן להפר. אך חכמים חולקים עליו, וסוברים שלא ניתן להפר נדרים שהאישה עדיין לא נדרה והם לומדים זאת מהפסוק: "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.[17]"- "את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר. את שלא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר." (מסכת נדרים, דף ע"ה, עמוד ב'). ונפסקה הלכה כחכמים[18].

ראו גם

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.