הר תבור
 | |
| הר תבור, מבט מצפון מערב, מכיוון נצרת עילית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 562 מטר לפי המרכז למיפוי ישראל, 588 מ' לפי אטלס ברור |
| מיקום | הגליל התחתון, ישראל |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש |
| קואורדינטות | 32°41′13.61″N 35°23′25.38″E / 32.6871139°N 35.3903833°E |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   הר תבור | |
הַר תָּבוֹר הוא פסגה בולטת הממוקמת מדרום לרכס הרי נצרת ומצפון לעמק יזרעאל, והוא אחד ההרים הגבוהים בגליל התחתון. פסגתו נמצאת בגובה 562 מטר מעל פני הים[1] והוא מתנשא לגובה של כ-400 מטרים מעל סביבתו. הפסגה בולטת ונראית גם לצופים בה ממקומות מרוחקים ברחבי הגליל והגולן. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפסגה נראית מעוגלת ומתונה.
להר תבור יש היסטוריה עשירה וחשיבות במסורת היהודית. שמו נזכר במקרא בגבול נחלותיהם של שלושה משבטי ישראל. על הר תבור התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור. מאוחר יותר, בתקופת בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין הרומאים ליהודים.במדרש מוזכרהתבור בין ההרים שבקשו שעליהם תינתן התורה, אך הר סיני זכה בכך, כי רק בו לא נהגה עבודה זרה[2] ולעתיד לבוא, יצורפו ארבעה הרים ובהם התבור, הר המוריה יועמד על ראשיהם ועליו יבנה בית המקדש השלישי[3].
על מדרונות ההר שוכנים שלושה יישובים - דבורייה (בתחתית המדרון המערבי), שבלי (בתחתית המדרון המזרחי) ואום אל-גנם (בקצה הדרום מזרחי).
שמות ההר
השם "תבור" מקורו בתנ"ך, וממנו נגזר השם היווני של ההר, אִיתַבּוּרְיוֹן, הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו. בשם זה נעשה שימוש בעת החדשה, כאשר ניתן כשם מין לצמחים שהוגדרו לראשונה באזור הר תבור, כגון אלון התבור (Quercus ithaburensis).
יש המפרשים את השם תבור כנרדף לטבור, על שום היותו של ההר בולט מעל סביבותיו. השם ניתן למקומות נוספים בארץ ישראל, כגון אֵלון תבור הנזכר בנחלת שבט אפרים (שמואל א', י', ג'). במאה ה-19 כינו תושבי צפת את הר מירון המתנשא מול העיר בשם "הר תבור"[4].
שמו הערבי של ההר הוא ג'בל א-טור. שם זה מסמל את חשיבותו של ההר במסורת הערבית. באותו שם מכונים גם הר הזיתים, הר גריזים והר סיני. השם דומה למונח הארמי "טורא" שמשמעותו הר.
גאוגרפיה
גאולוגיה
המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות האדם ולכן הצמחייה נשארה ללא שינוי ניכר עד לתחילת המאה ה-20.
ממערב ובצפון מערב להר תבור מצוי אזור הכולל סלעי גיר, דולומיט וקירטון. מבנה השכבות איפשר יצירת מערות טבעיות בהר. הסלע המקומי שימש לבניית מבנים על ההר. מעטים הם מקורות המים באזור. אזור הגליל התחתון סבל מחוסר מי תהום. על הר תבור יש בורות אגירה למים, אשר נאספים בהם מי גשמים, באמצעות מערכת ניקוז על גגות המבנים שעל ההר.
מצפון, ובייחוד בשיפולים המזרחיים של הגליל התחתון[5] נחשפים סלעי בזלת, וכך הצד הצפוני והמזרחי של ההר הוא רמה בזלתית[6].
הר תבור הוא הורסט - גוש שהורם מעל סביבתו עקב פעילות טקטונית. התזוזות של הבקע הסורי-אפריקני גרמו להעתקים רבים בהרי הגליל, ביניהם אלה ליד הרי נצרת - הרי טורען, וליד נחל תבור. התוצאה היא הופעתם של אזורים מורמים, המכונים הוֹרְסְט. ההנחה היא שהר תבור נוצר כתוצאה מפעילות גאולוגית זו.
לאור המבנה הגאולוגי המשוער, בוצעו לרגלי ההר קידוחי ניסיון בתקווה למצוא נפט.[7]
הצומח והחי
הר תבור היה מכוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון העות'מאני. בימי מלחמת העולם הראשונה נכרתו עצים רבים לצורך הסקת קטרי רכבת העמק. במסגרת מאמצי הקרן הקיימת לישראל נשתלו על ההר יערות המנסים לשחזר את הצמחייה המקורית. ההר מכוסה בעצי אורן ובעצי חרוב.
צמחיית הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין בשש חברות יסוד, המשולבות זו בזו:
- חורש ים תיכוני הכולל את חברת אלון מצוי - אלה ארץ ישראלית ואת חברת אלון התבור - לבנה רפואי.
- בתה טיפוסית, הכוללת סירה קוצנית, אזוב מצוי ועוד.
- בתת-הספר ובה צלף קוצני, צחנן מבאיש ושעורת התבור, שעורת בר ששמה המדעי קרוי על שם ההר - Hordeum ithaburensis[8].
- חורש-הספר, הכולל אלה אטלנטית ושקד קטן-עלים.
- צמחי מעזבות.
במדרון הדרומי מופיעים גם שיחי שיזף מצוי במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצורכי ייצור פחמים. בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפת, נורית אסיה, צבעוני ההרים, דבורנית הקטיפה, עירית גדולה, כלנית. גודל הצמחייה מושפע מכמות הגשמים הגדולה, 600-700 מ"מ בשנה בממוצע. על התבור אין מעיינות, אך ההר עשיר בלילות טל המיטיבים עם הצמחייה בקיץ.
ההר עשיר גם בבעלי חיים כמו חזירי בר, צבועים, תנים ושועלים. עולי רגל דיווחו על דובים ופנתרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19. ניתן למצוא בהר את העופות הבאים: תנשמת, עורבני ושחרור[9].
היסטוריה
למרגלות ההר היה צומת דרכים חשוב: דרך הים עברה שם מעמק יזרעאל צפונה לכיוון דמשק, ואליה התחברו דרכים מכיוונים שונים: ממזרח: מבקעת הירדן דרך נחל תבור, מבקעת בית שאן דרך עמק חרוד וגבעת המורה; ממערב: מחוף הים בסביבות עכו דרך מערב עמק יזרעאל; ומהצפון: מכיוון הגליל.
מיקומו על צומת הדרכים ומבנהו הבולט מעל סביבתו הקנו לתבור ערך אסטרטגי ומלחמות נערכו בסביבותיו בתקופות שונות בהיסטוריה.
תקופת המקרא והשופטים
בסמוך להר תבור נפגשו גבולות נחלותיהם של שלושה שבטים: ממערב - זבולון, ממזרח - יששכר ומצפון - נפתלי (ספר יהושע, פרק י"ט). בתיאור נחלות השבטים מצוינים גם מספר יישובים שנקראו על שם ההר: כִּסְלוֹת תָּבוֹר בנחלת שבט זבולון (מזוהה כיום עם הכפר אכסאל בבקעת כסולות ממערב להר) ואַזְנוֹת תָּבוֹר בנחלת נפתלי (כנראה בתל גוֹבֵל, סמוך לקיבוץ בית קשת מצפון להר). תבור נזכרת כאחת מערי הלויים בנחלת שבט זבולון בספר דברי הימים א' (ו', ס"ב), אך אינה נזכרת ברשימת הערים הללו בספר יהושע (פרק כ"א).
בתקופת השופטים שימש התבור נקודת התכנסות ללוחמים משבטי ישראל, בצאתם למלחמה על הקישון נגד יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא (שופטים, ד'). על פי הכתוב, הורתה דבורה הנביאה לברק בן אבינועם, בן שבט נפתלי, לכנס לוחמים מישראל בהר תבור, ואף עלתה עמם אל ההר. ממרומי ההר הסתערו לוחמי ישראל בהנהגת ברק ודבורה על הכנענים הערוכים בעמק, והביסו אותם במלחמה בנחל קישון.
באירוע נוסף בתקופה זו הרגו המדיינים אנשים מבני ישראל בתבור. אירוע זה אינו מתואר בפירוט, אך נזכר ברמז בדברי גדעון בן יואש לזבח ולצלמנע, מלכי מדין (שופטים, ח', י"א-י"ט).
ימי בית שני
בימי בית שני היה הר התבור אחת הפסגות שבהן נהגו להדליק משואות ולהודיע ליישובי הסביבה על קידוש החודש, כפי שנכתב בתוספתא: ”בראשונה היו משיאין משואות בראשי ההרים הגבוהים: בהר המשחה, בסרטבא, ובצרופנה, בתבור, בחורן, בבית דלתיה” (תוספתא, ראש השנה, א, טו).
אלכסנדר השני מבית חשמונאי, שהנהיג מרד בראש צבא של שלושים אלף איש מיהודה נגד אולוס גביניוס, המושל הרומאי של סוריה, הובס בקרב ליד הר תבור. כעשרת אלפים לוחמים יהודים נהרגו בקרב, ואלכסנדר עצמו נשבה והוצא להורג[10].
בימי המרד הגדול, בשנת 66, היה הר תבור אחת מתשע-עשרה הערים שביצרו המורדים בגליל, בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. על פי הכתוב במלחמות היהודים[11], שלח אספסיאנוס צבא של שש מאות רוכבים, בפיקוד פלצידוס, כנגד המורדים. פלצידוס הבין כי אינו יכול לעלות על ההר התלול עם חילו, ולכן קרא למתבצרים לרדת אליו בשלום. היהודים ירדו מההר כביכול על מנת לנהל עמו משא ומתן, אך למעשה התכוונו לתקוף אותו. כוחות הרומאים נמלטו, אך בהיותם בעמק הרחק מההר, פנו לאחור ותקפו את היהודים, הרגו רבים מהם וחסמו בפני הנותרים את הדרך חזרה להר. רבים מהיהודים עזבו את הר תבור ועברו לירושלים. יתר הנצורים במצודה על ההר נכנעו כעבור זמן מה משנגמרו המים שברשותם, והסגירו את ההר לידי פלצידוס.
לאחר חורבן בית שני חודש היישוב היהודי בהר תבור. יש המשערים כי ישבו בו אנשי משמר הפִּיצֵץ, אחת מכ"ד משמרות כהנים ששירתו לסירוגין בבית המקדש כאשר היה קיים, והתפזרו לאחר חורבן הבית לעשרים וארבע ערים בגליל. נמצאה כתובת, בה רשומים המשמרות ושמות הערים שעברו אליהן. הכתובת אינה מלאה, וליד שמו של משמר הפיצץ חסר שם העיר. לפי סדר הערים המופיע בכתובת משערים כי הייתה זו נצרת או הר תבור[12].
התקופה הביזנטית וימי הביניים
ההרהפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים החל מהמאה הרביעית. על פי תיאורי נוסעים, היו עליו במאה הששית שלוש כנסיות, ובמאה השמינית ארבע כנסיות ומנזר[13]. בתקופה הערבית, בשנת 947, התחולל לרגלי התבור קרב בין פלגים יריבים שהתחרו על השליטה בארץ ישראל מטעם ח'ליפות בית עבאס[14].
בתקופה הצלבנית החליף הר תבור ידיים פעמים אחדות בין הנוצרים למוסלמים. בשנת 1099 ביצרו הצלבנים את סביבת הכנסייה והמנזר שבראש ההר, להגנה על עולי הרגל מפני תקיפות המוסלמים. ב-1212 נכבש ההר בידי הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-עאדל, שהקים עליו מבצר גדול יותר, אולם ב-1229 הוא נכבש שוב בידי הנוצרים. ב-1263 כבש השליט הממלוכי ביברס את המבצר והחריב את המבנים על ההר[13].
העת החדשה
_p261_MOUNT_TABOR.jpg)
ב-1799, בעת מסע נפוליאון בארץ ישראל, נערך בעמק מדרום לגבעת המורה קרב שבו גבר כוח צרפתי של 4,000 - 5,000 חיילים בפיקוד נפוליאון והגנרל קלבר, על כוח עות'מאני של 20,000 - 25,000 חיילים. למרות שבקרב לא התרחשה שום לחימה ליד הר תבור עצמו, מטעמים תעמולתיים בחר נפוליאון לכנות את הקרב בשם "קרב תבור" על שם ההר המפורסם שמצפון-מזרח לגבעת המורה.
בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ישב בהר תבור ובסביבתו השבט הבדואיעַרַבּ אֶ-צֻבֵּיח. חלק מבני השבט הועסקו על ידי תושבי היישובים היהודיים השכנים, כפר תבור ואילניה, אך הסתכסכו עמם בשל גניבות.
בשנת 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, פעלה באזור ההר היחידה פלגות הלילה המיוחדות, בפיקודו של אורד צ'ארלס וינגייט. בלילה שבין ה-10 ל-11 ביולי 1938 פשטו לוחמי היחידה על הכפר דבורייה, אך לא עלו על ההר עצמו[15]. ב-4 באוקטובר, בעקבות הטבח שביצעו מורדים ערבים ביהודי טבריה, פשטה היחידה שנית על הכפר. לוחמי היחידה רדפו אחר חשודים במעלה ההר, שם ניהלו עמם קרב יריות קצר[16].
במלחמת העצמאות השתתפו יחידות מבני השבט בצבא ההצלה של קאוקג'י, ובין השאר השתתפו בקרב בית קשת. בראשית מאי 1948 כבשה חטיבת גולני את הר תבור. בני השבט ערב א-צביח ברחו לסוריה ולממלכת ירדן, מלבד פלג אחד מהשבט, חמולת א-שִׁבְּלִי, שאנשיו שיתפו פעולה עם ההגנה ונשארו בתחומי ישראל. לאחר המלחמה הפך המאהל שלהם במורדות המזרחיים לכפר קבע, ערב אל-שבלי, כיום חלק מהיישוב שבלי - אום אל-גנם.
מסורות ואמונות
במסורת היהודית
בזכות צורתו הבולטת והיותו נצפה למרחוק, שימש התבור במקרא סמל לעוצמה. ירמיהו הנביא מציג את הר תבור כביטוי לכוח רב, בתארו את בואו של נבוכדנצר מלך בבל להכות את מצרים: ”כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא” (ספר ירמיהו, פרק מ"ו, פסוק י"ח).
בתיאור בריאת העולם בספר תהלים, נכתב: ”צָפוֹן וְיָמִין אַתָה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ” (ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוק י"ג). הפסוק מבטא את עצמת ה' ומעשה הבריאה, באשר שמו וגדולתו נישאים מראש ההרים הבולטים.
מנגד, נודע התבור כאחד ההרים שעליהם זבחו ישראל לאלילים, כפי שנרמז בנבואתו של הושע הנביא: ”כִּי-פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה, וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר” (ספר הושע, פרק ה', פסוק א'). מסורת זו השתמרה גם במדרשים, ולפיה נפסל התבור כמקום מתן תורה בשל כך, ככתוב בבראשית רבה:
אמר ר' יוסי הגלילי: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה בסיני, היו ההרים רצים ומדיינין אלו עם אלו, זה אומר: עלי התורה ניתנת, וזה אומר: עלי התורה ניתנת; תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא, זה אומר: אני נקראתי! וזה אומר: אני נקראתי! אמר הקדוש ברוך הוא: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים"? (תהלים, ס"ח, י"ז) כולכם הרים, אלא כולכם גבנונים; כולכם נעשתה עבודה זרה על ראשיכם; אבל סיני, שלא נעשתה עבודה זרה עליו -"הָהָר חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ " (שם)
— בראשית רבה צ"ט א'
במסכת זבחים[17] מן התלמוד הבבלי דף קיג, מוזכר הר התבור כאשר אורכו הוא כארבע מאות פרסאות (פרסה אחת שווה ל 960 מטר).
ההר מוזכר כהשוואה לגודלו העצום של ראם בן יום אחד.
למרות זאת, מסורות אחרות מציינות את הר תבור כאחד ההרים שעליהם עתיד להיבנות בית המקדש באחרית הימים. דברי הנביאים מציינים "הרים" (ולא הר אחד) כמקום המקדש - ”וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים” (ישעיהו, ב', ב'), והמדרש מפרש זאת: ”עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש עליהם” (פסיקתא דרב כהנא כ"א, כ'-כ"א).
ועוד בעקבות נבואת ישעיהו - ”מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׁר” (ישעיהו, נ"ב, ז') – ”ללמדך שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד ירושלים בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים, על הר סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל” (ילקוט המכירי ישעיהו, נ"ב, ז').
תיירות
הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65, בקטע העובר בין עפולה ומחלף גולני. הדרך העולה להר צרה, תלולה ומפותלת מאד ואינה מתאימה לכלי רכב כבדים (אוטובוסים ומשאיות). שער המנזר בפסגת ההר מכונה "שער הרוחות" (באב אל-הווא)[18]. כיום העלייה אל ההר עצמו אינה כרוכה במאמץ גדול, אך לפני כ-1,600 שנה נדרשו כ-4,300 מדרגות כדי להגיע אל פסגת ההר[19].
קיימים שני מסלולים: מסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כחמישה קילומטר ומסלול טבעתי קצר בפסגת ההר של 2.5 קילומטר. השביל המקיף את ההר עובר בחורש ים תיכוני מפותח. צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. מאחורי המנזר אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי המרד הגדול. בשביל הטבעתי ניתן לצפות דרומה על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע והרי השומרון, מערבה לעבר הר הכרמל, מזרחה לעבר הרי הגולן והגלעד וצפונה על פני הגליל התחתון ולעבר הרי הגליל העליון. בימים שיש בהם ראות טובה ניתן לראות גם את הר החרמון. שביל ישראל עולה להר תבור מכיוון צומת גזית וכפר שבלי, מקיף את הפסגה בשביל הטבעתי ויורד לעבר דבורייה, בואכה הרי נצרת.
מדי שנה, בסביבות חודש אפריל, עורכת המועצה האזורית גליל תחתון את מרוץ הקפת התבור על שם האלוף יצחק שדה. בהתאם לרישיונות משרד הפנים נערך בהר, בעונות המתאימות, ציד של חיות קטנות. עוד משמש ההר כבסיס לפעילות גלישה אווירית. החל מ-24 ביולי 2011 מואר אחד הבניינים באורות הצפה הנראים מהסביבה ובאופן מרשים.
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - חיפה, העמקים, הגליל, החרמון, הוצאת תור - ירושלים, 1941 הדפסה שלישית - 1948
- מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
- עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות הרים ואל נקודות תצפית, כנרת - בית הוצאה לאור, 1993
- מדריך ישראל, "גליל תחתון וארץ כנרות".
- יעקב שורר, טיולי ישראל צפון, כתר הוצאה לאור, 2003
- מאיר בן דב, "ביצורי הר תבור", קרדום ד’ (20), (1982), עמ' 56–58
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- "תָּבוֹר", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 223–224, באתר HebrewBooks
- ממרומי הר תבור - nrg תיירות
- האתר הרשמי של מרוץ הקפת התבור
- הר תבור, באתר טיולי
הערות שוליים
- ^ לפי המפה הטופוגרפית של ישראל ולפי ספריו של עמנואל הראובני גובה הפסגה הוא 562 מטר. במדריך ישראל ובמקורות נוספים רשום: 588 מטר.
- ^ "מדרש רבה" בראשית, פרשה צ"ט פסקה א'.
- ^ "פסיקתא דרב כהנא", נספחים אות ה', מדרש תנחומא עקב פרק ג'.
- ^ יעקב הרוזן, חזון ההתנחלות בגליל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1971. עמ' 16
- ^ אפשר לראות זאת בשולי הכביש לטבריה
- ^ ייתכן שמקור הלבה הוא מהר הגעש הכבוי שהיה בקרני חיטין
- ^ מקור: אריה יצחקי, מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, - מהדורה הראשונה - 1980 העמקים, ערכו יוסי בוכמן ויצחקי גל.
- ^ מקור: זאב וילנאי, עמ' 135
- ^ מקור: עמנואל הראובני
- ^ מלחמות היהודים, ספר א', פרק ח' פיסקה ח'
- ^ תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד, א, ח. מהדורת שמחוני, עמ' 238
- ^ המקום הוא הר תבור לפי אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, עמ' 96 וכן עמנואל הראובני, אך יש גם סברה כי המשמרת הייתה בנצרת.
- ^ 13.0 13.1 אנציקלופדיה מפה, הערך הר תבור
- ^ מרדכי גיחון, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מביתר ועד תל-חי - היסטוריה צבאית. כרטא, 1974, עמ' 44
- ^ שלומי שטרית, ראשונים להעז: פלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט, הוצאת יהודה דקל, 2017, עמ' 83-73, מסת"ב 978-965-92101-9-0
- ^ שלומי שטרית, ראשונים להעז: פלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט, הוצאת יהודה דקל, 2017, עמ' 65, מסת"ב 978-965-92101-9-0
- ^ ביאור:בבלי זבחים דף קיג – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ לפי רוח הפרצים הנושבת בו. מקור: זאב וילנאי
- ^ מקור:e-ירוק - הקרן הקיימת לישראל
