התלהבות
התלהבות, במובנה הנפשי, היא תחושה והבעה של התרגשות רבה, מלווה לעיתים בהתפעלות ובמבעים של שמחה ולפעמים היא באה לידי ביטוי בשפת הגוף. התלהבות נחשבת למרכיב רגשי חיוני להנעה ולעשייה האנושית.
במחשבת היהדות
פרק זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. הסיבה לכך: ההתלהבות בראי היהדות לוקה בחסר. ניתן להיעזר בשכתוב פרק זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית.
בהגות הדתית ובפילוסופיה עסקו רבות בהתלהבות הקשורה באהבת האל. ההתלהבות הדתית נקשרה בדברי הוגים אל הקנאות הדתית. כך כתב רבי דון יצחק אברבנאל אשר חי במפנה המאות ה-15-ה-16 בחצי האי האיברי ובאיטליה, בספרו נחלת אבות: ”כי הנה הקנאה הוא מההתלהבות הרוח”.[1]
יש אשר ראו בהתלהבות כתנאי לקיום המצוות, לעבודת האל בכלל ואף לקבלת הנבואה.[2] ומאידך, יש אשר ראו בלימוד התורה אמצעי להגברת ההתלהבות אל אהבתה וקיום המצוות.[3]
הוגי תנועת החסידות העלו על נס את הכוונה ואת הרוחניות שבקיום המצוות, וקשרו ביניהן לבין רגשות ההתלהבות והדבקות באל באורח החיים היהודי היומיומי. התלהבות בעבודת השם אפיינה את הנהגתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.[4] בספר צוואת הריב"ש נכתב על חשיבות התפילה בהתלהבות ובדבקות וההשתדלות לכוון אל המהות של אותיות נוסח התפילה, פעולה שנקראת "התקשרות":
”לכן יראה אדם להתפלל בהתקשרות ובהתלהבות גדולה, ובודאי יעשה פעולות גדולות בעולמות עליונים, כי כל אות מעוררת למעלה”.[5]
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: התלהבות |
 ציטוטים בוויקיציטוט: התלהבות |
לקריאה נוספת
- יעקב קלצקין, הערך: התלהבות, אוצר המונחים הפילוסופיים, א-ד, ברלין: הוצאת אשכול, תרפ"ח-1928.
- סטנלי רבין ואחרים (עורכים), משיב הרוח : יצירתיות התלהבות ומניעת שחיקה במקצועות הרפואה, תל אביב : הוצאת רמות - אוניברסיטת תל אביב, תשע"א 2010.
- Ronald Knox, Enthusiasm, Oxford: The Clarendon Press
הערות שוליים
- ^ אברבנאל, נחלת אבות, ד'.
- ^ מ' גבאי, עבודת הקודש
- ^ אלשיך, פרוש האלשיך על משלי.
- ^ אברהם כהנא, ר' לוי יצחק מברדיטשוב בעל "קדושת לוי", ספר החסידות, ורשה תרפ"ב.
- ^ צוואת הריב"ש, אות קי"ח, עמ' כא א.
