ולין
ערך זה עוסק בחומצת אמינו. אם התכוונתם לאיש תיאטרון ישראלי, ראו | שם באנגלית | Valine | ||
|---|---|---|---|
| סימון ארוך | Val | ||
| סימון קצר | V | ||
| נוסחה כימית | C5H11NO2 | ||
| משקל מולקולרי | 117 גרם למול | ||
| נקודה איזואלקטרית | 5.97 | ||
| pKa קרבוקסיל | 2.32 | ||
| pKa אמין | 9.62 | ||
| pKa שייר | אין | ||
| |||
וָלין (Valine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז ולין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.
מבנה כימי
השייר של ולין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן ולשתי קבוצות מתיל (CH3). שייר זה אינו קוטבי, ופירוש הדבר שוולין היא חומצת אמינו הידרופובית. זוהי חומצת האמינו ההידרופובית ביותר אחרי איזולאוצין; מבחינת מבנה ותפקוד ולין דומה לחומצה זו וכן ללאוצין. עקב היותה מאד הידרופובית, ולין מצויה לרוב בליבת החלבון ולא על פניו החיצוניים, משום ששם המגע האפשרי עם מולקולות המים המקיפות את החלבונים בסביבה התאית הוא מינימלי.
ולין בודדה לראשונה ב-1879 וסונתזה במעבדה ב-1906.
מקורות תזונה
ולין, כמו כל חומצת אמינו חיונית, קיימת כמעט בכל מזון[1], וכמו כל חומצת אמינו חיונית, המקורות המשמעותיים ביותר שלה הם מזונות עשירים בחלבון, כגון בשר בקר, דגים ועוף, חלב, ביצים, קטניות (כגון פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) וגרעינים מסוימים.
ביולוגיה
באנמיה חרמשית, אחת המחלות התורשתיות הידועות ביותר, מייצרים תאי הדם האדומים מולקולות המוגלובין פגומות: חומצת אמינו בודדת ברצף החלבון - חומצה גלוטמית - אינה מופיעה בו, ובמקומה מופיעה ולין. לאור הבדלי הקוטביות בין שתי החומצות, קיפול מולקולת ההמוגלובין נפגע, ועמה יכולת קישור החמצן שלו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | ||
|---|---|---|
|
