וילהלם וין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וילהלם וין
Wilhelm Wien
Wien2.jpg
לידה 13 בינואר 1864
פטירה 30 באוגוסט 1928 (בגיל 64)
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה
פרסים והוקרה חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1911
תרומות עיקריות
גילויים בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום, חוק וין

וילהלם קרל ורנר אוטו פריץ פרנץ ויןגרמנית: Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien; ‏13 בינואר 1864 - 30 באוגוסט 1928) היה פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1911 על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום. ידוע בעיקר בזכות חוק וין העוסק בקרינת גוף שחור.

קורות חיים

וין נולד בעיר פישהאוזן שבפרוסיה (כיום פרימורסק שבצפון-מערב רוסיה). ב-1882 החל ללמוד באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. בשנים 18831885 עבד תחת הרמן פון הלמהולץ עד להשלמת תואר שלישי ב-1886. תיזת הדוקטורט שלו עסקה בשבירה של אור במתכות ובהשפעת חומרים שונים על צבע האור הנשבר. בשנים 18961899 הרצה באוניברסיטה הטכנולוגית שבאאכן, וב-1900 עבר לאוניברסיטת וירצבורג, שם החליף את וילהלם רנטגן בתפקידו. במהלך מלחמת העולם הראשונה כיוון וין את משאבי המחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה לפיתוח אמצעי תקשורת עבור הצבא הגרמני ובמיוחד לעבודה על שפופרות ריק[1].

בימים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא נתן את שמו למנשר התשעים ושלושה שהכחיש את הטענות שגרמניה פתחה המלחמה, הפרה את הנייטרליות וביצעה פשעי מלחמה. בתחילת 1915, הוא הוציא מנשר שקרא להחרמת כתבי עת בריטיים וטען שהבריטים גנבו גילויים של מדענים גרמניים וערבבו אמת ושקר[2].

בשנת 1920 הוא הוביל קבוצה של פיזיקאים שפעלו נגד ההגמוניה של הפיזיקאים מאוניברסיטת ברלין על הפיזיקה בגרמניה. מקס פלאנק אמר על כך שוין פעל ממניעים אנטישמיים ולאומנים ולא מטובת המחקר המדעי[3].

בשנת 1920 החליף וין שוב את וילהלם רנטגן, הפעם בראשות המכון לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן. הוא לימד קורס בסיסי בפיזיקה ניסויית מלווה בניסויים רבים לתלמידי האוניברסיטה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה ורפואה. בגלל מגוון התלמידים הקורסים היו כלליים וורנר הייזנברג תיאר אותם כסוג של הצגה[4].

עבודתו המדעית

ב-1896 הסיק את חוק ההתפלגות של הקרינה הנקרא על שמו, חוק וין, שהיה ביסודו חוק אמפירי. מקס פלאנק, עמיתו של וין בזמן הגילוי, הרחיב את החוק ואת התאוריה שמאחוריו; מאוחר יותר התבסס על חוק זה כשפיתח את מכניקת הקוונטים.

ב-1898, בעת שחקר זרמי פלזמה (גז מיונן), זיהה חלקיק חיובי שמסתו זהה למסת אטום המימן. בעבודתו זו הניח את הבסיס להמצאת ספקטרומטר המסה. ג'יי. ג'יי. תומסון ליטש את עבודתו של וין וערך ניסויים נוספים, ובתוספת עבודתו של ארנסט רתרפורד התגלה הפרוטון רשמית ב-1913. בנוסף לגילויים אלו חקר וין גם קרני רנטגן וקרניים קתודיות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילהלם וין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Max von Laue, Opening address at the physics conference at Wurzburg, September 18, 1933, in Klaus Hentschel, Physics and national socialism: an anthology of primary sources, page 69
  2. ^ J. L. Heilbron, The Dilemmas of an Upright Man: Max Planck As Spokesman for German Science, pages 70-73
  3. ^ Fritz Stern, Einstein's German World, page 130
  4. ^ Jagdish Mehra, Helmut Rechenberg, The Discovery of Quantum Mechanics 1925, page 24


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0