זמן אלול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זמן אלול (נהגה במלעיל) הוא הראשון מבין שלושת ה"זמנים" הנהוגים ברוב הישיבות בימינו. זמן זה נמשך על פני 39 ימים, החל מא' באלול ועד לאחר יום הכיפורים. הוא הקצר בין שלושת ה"זמנים" ומתאפיין באוירת רצינות, לימוד בהתמדה מיוחדת ועבודה רוחנית רבה לקראת הימים הנוראים.

היסטוריה

בישיבות הגדולות שבאירופה היו נהוגים שני "זמנים" בלבד במחזור השנה, חורף וקיץ[1], אך בארץ ישראל חוּדש גם "זמן אלול"[2].

מאפיינים

יחודו של "זמן" זה נעוץ בכך שהוא מוקדש לעשיית תשובה, ולעבודה רוחנית מיוחדת לקראת בואם של הימים הנוראים. הדבר מתבטא באופנים שונים: לעיתים בהתארכות סדר מוסר, ולימוד ספרים אחרים במקום ספרי המוסר השגרתיים, כדוגמת "שערי תשובה" של רבנו יונה,[3] ריבוי שיחות מוסר מצד המשגיח והתחזקות של התלמידים בינם לבין עצמם. יש שנוהגים לא לצאת מהישיבה לאורך כל הזמן, כדי להימנע מהשפעות העולם שבחוץ, ולמעט באכילה, בשינה ובביטול תורה. תענית דיבור נפוצה אף היא בחודש אלול.
נקודת המוצא של גישה זו היא ביקורת עצמית מחמירה, לפיה אין מי שלא צריך לעסוק בתשובה לקראת ימי הדין. כפי שכותב הרב אליהו אליעזר דסלר: ”מה מצבנו? מי שירצה להכיר את האמת ידע ויווכח שהנו פושע בכל רגע, פושע בכל נקודה, והגרוע ביותר - שלא ידע מזה כלל” (מכתב מאליהו[4]).  

כבר מימי קדם הוקדש חודש אלול לשיבה בתשובה ולאמירת סליחות לקראת הימים הנוראים. אך בישיבות, בעיקר בעקבות תנועת המוסר, הדגישו "זמן" זה באופן מיוחד. הרב יחזקאל לוינשטיין מעיד: ”בלומדי בישיבת לומז'ה היו בימי אלול מתכנסים הנערים לפני תפילת מעריב במוצש"ק בחדר חשוך, ור' דוד טעביל מתלמידי הגרי"ס היה מדבר דברי התעוררות ומסיימים בתפילת "השיבנו", וכולם היו פורצים בבכי מר מפחד יום הדין” (אור יחזקאל[5]).
גם בימינו הדבר קיים, אם כי בצורה פחות דרמטית: ”האווירה של אלול היא אווירה של ערב משפט... עכשיו, ערב המשפט, יש אווירה לחוצה; אנשים מסתובבים עם פרצופים רציניים. אם מישהו אומר בשולחן בחדר האוכל משהו שנשמע כמו התחלה של לשון הרע, מיד יזכירו לו כולם: 'אלול, אלול'. בכלל, משתדלים לקצר בארוחות ולדבר בהן כמה שיותר בדברי תורה”[6].

בתנועת המוסר

מלפנים, כאשר ידעתי כל איש אחזו פלצות מקול הקורא: "קדוש אלול!"

רבי ישראל מסלנט, אור ישראל, פרק יד

רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, היה גורם מרכזי ביצירת המשמעות הדרמטית של חודש אלול, והמשפט המוזכר - המשפט הנפוץ ביותר בהקשר זה בעולם הישיבות - מהווה משפט מפתח בהבנת גישתו - הגישה שנפוצה בתנועת המוסר ובעולם הישיבות. מונח מפתח נוסף באווירת חודש אלול הוא "חרדת הדין"; החרדה הצפויה מפני ימי-הדין - הימים הנוראים, בהם כל אדם נשפט לחיים או למוות. תנועת המוסר הקדישה את חודש אלול לעבודה הרוחנית, וללימוד המוסר כמכשיר להתעוררות רוחנית. הרב יחזקאל לוינשטיין כותב בשם רבי ישראל מסלנט, כי: ”בזמנינו שהורגלנו בתקיעת שופר, אין אפשרות להגיע להתעוררות על ידי שמיעת קול שופר, ולכן כתב הגרי"ס (רבי ישראל מסלנט) שהעצה הראויה עבורנו היא לימוד המוסר מתוך התבוננות והתפעלות.” (אור יחזקאל, עמ' קע"ד)

במהלך חודש אלול, דירבנו ראשי הישיבות ובעיקר המשגיחים את תלמידיהם לחשבון נפש והתעוררות לתשובה. הרב יחזקאל לוינשטיין אחד המשגיחים הבולטים, אמר:

רח"ל (ראשי תיבות בארמית של "רחמנא לצלן"; ובעברית "השם יצילנו") זה מצבינו, חולים אנו במחלות אנושות, "כל ראש לחלי" ואין אנו מכירים כלל שחולים אנו. ולדוגמה המדמה בנפשו כי אלול הוא כשאר ימות השנה, הלא חולה הוא אנושות, ואילו אנו אין ימי האלול אצלנו שונים משאר הימים הרי בהכרח שחולים אנו במחלה שאיננו יודעים אודותיה.

אור יחזקאל, עמ' ה'

גם הרב אליהו אליעזר דסלר (שניהם משגיחים של ישיבת פוניבז'), כתב:

מי שנגזר דינו ליהרג למחר, לא ינוח ולא יוכל להתענג היום מפני דאגת מותו; רק ליוצא מדעתו יחשב זה אשר לא חש ולא מרגיש במותו הצפוי(ה) לו מחר. וכיוון שכן לפלא על כולנו, שיודעים אנו שזמננו קצוב וימינו ספורים ואין אנו שמים על לב.

מכתב מאליהו, כרך ד', עמ' 84

עם זאת, הגישה המוסרית הרווחת בימינו, ממעיטה בטיפוח רגשי חרדה וביקורת, ומעוררת את השאיפה להתקרבות לה', ולתשובה מאהבה אשר בה זדונות נהפכים לזכויות[דרוש מקור: אם אפשר]. רבי יצחק בלאזר ביאר את שינוי הגישה, שאם מגיעים לתשובה שלימה מיראה הרי זו מעלה גדולה, אך אם מדובר בתשובה חלקית עדיף ליטול חלק בתשובה המרוממת - תשובה מאהבה[7].

לקריאה נוספת

ספרות רבנית:

אחרים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו לדוגמה ישיבת טלז#סדר היום, למעט בישיבת וולוז'ין, בה לא היו נהוגות חופשות כלל (על פי שאול שטמפפר, הישיבה הליטאית בהתהוותה, עמ' 162).
  2. ^ על פי הערך הישיבה הקטנה במגזר החרדי, אתר "אנשים בישראל".
  3. ^ ראו גם בפיסקה לקריאה נוספת.
  4. ^ כרך ב', עמ' 54
  5. ^ עמ' פ"ג
  6. ^ ידידיה מאיר, לשון הרע? ביטול תורה? פגישות לשידוכים? לא בזמן אלול, באתר הארץ, 20.8.2002.
  7. ^ כוכבי אור עמוד קמז
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0