חיים בן שחר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

חיים בן שחר (חב"ש) (נולד ב-1935 בתל אביב) הוא כלכלן ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ונשיאהּ בשנים 19751983. מילא תפקידים בולטים בתחום הציבורי ובסקטור הפרטי. יו"ר הוועדה לרפורמה במיסים, שנודעה בשם "ועדת בן שחר" (1975) ויועץ לשר האוצר שמעון פרס בשנים 19861988. נחשב למומחה בתחומי המדיניות הכלכלית של ישראל ושוקי ההון.

ביוגרפיה

בן שחר נולד ב-1935 בתל אביב. בנעוריו היה חבר בתנועת השומר הצעיר. קיבל תוארי בוגר ומוסמך באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטור בנושאי בנקאות ומימון ציבורי סיים באוניברסיטת ניו יורק ב-1961. שימש מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ואחר כך עבר ללמד באוניברסיטת תל אביב, שבה קיבל בשנת 1967, בגיל 32, דרגת פרופסור. נבחר לדקאן הפקולטה למדעי החברה וב-1975 נבחר לנשיא אוניברסיטת תל אביב.[1] בתום כהונתו ב-1979 נבחר לקדנציה נוספת,[2] וכיהן בתפקיד עד 1983.

בינואר 1972 נמנה עם קבוצה של פרופסורים שפנתה לראש הממשלה גולדה מאיר, בקביעה שהממשלה טרם מיצתה את כל האפשרויות לפתיחת משא ומתן עם מצרים.[3]

ב-1974 מינה שר האוצר יהושע רבינוביץ את בן שחר ליושב ראש הוועדה לרפורמה במיסים ("ועדת בן שחר").[4] במרץ 1975 הונח על שולחן הממשלה דו"ח הוועדה,[5] והוא אומץ על ידה, כתיקון מס' 22 לפקודת מס הכנסה. הוועדה הביאה למהפכה רבתי במערכת המיסוי, שעיקריה היו חיוב כל מרכיבי ההכנסה (למעט חריגים, דוגמת קרנות ההשתלמות), כולל טובות ההנאה מהמעסיק, במס הכנסה; פישוט החישוב של מדרגות המס, הקטנת מספרן והקטנת שיעורי המס השולי הגבוה; הנהגת נקודות זיכוי לפי קריטריונים וקצבת ילדים; ביטול מלוות החובה (שנהגו אז בנוסף למס הכנסה). רוב ההצעות של ועדת בן שחר הפכו למרכיבי קבע במערכת המס.

לפני הבחירות לכנסת ב-1981 הציג אותו יושב ראש מפלגת העבודה שמעון פרס כמועמד העבודה לתפקיד שר האוצר,[6] אף שלא היה חבר המפלגה וגם לא מועמד ריאלי לכנסת מטעמה. אחרי הקמת ממשלת בגין השנייה חזר מיד לאקדמיה. עם זאת, בזמן ממשלת האחדות השנייה שימש יועץ כלכלי חיצוני לשמעון פרס בעיקר בשנות כהונתו כשר האוצר בשנים 19861988.[7]

בן שחר היה ממקימי המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמד בראש המכון. ב-1993, אחרי הסכמי אוסלו ולקראת הקמת הרשות הפלסטינית עמד בראש "צוות הייעוץ הכלכלי למשא ומתן המדיני". בשנת 2000 מינה אותו ראש הממשלה אהוד ברק לעמוד בראש צוות לבחינת הבעיות בחברה הישראלית, אולם ממשלת ברק נפלה לפני שנערך בה דיון בנושא זה.

בן שחר פרסם שישה ספרים בנושאים כלכליים שונים ומאמרים רבים, בעיקר בכתבי עת מדעיים, בתחומי הניהול הפיננסי, שוקי ההון, מדיניות כלכלית, נפט ואנרגיה, תכנון אזורי ועירוני ושיתוף פעולה כלכלי במזרח התיכון. היום הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, עומד בראש חברת השקעות וייעוץ עסקי ואסטרטגי בניהולו ויושב ראש קרן האמר לשיתוף פעולה כלכלי במזרח התיכון. הוא מבקר חריף של מדיניות ממשלות ישראל בראשות בנימין נתניהו ונחשב לתומך מובהק בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.[8] בתחום הכלכלי-חברתי, בן שחר השמיע במשך שנים ביקורת נוקבת על האי-שוויון בהכנסות ועל מצב העוני בישראל. הוא תומך בהעלאת נטל המיסים על הגורמים החזקים במדינה.

בן שחר חבר במועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל.

משפחתו

אשתו, יעל בן-שחר, הייתה גננת המנהלת-המייסדת של גן חרוב ביפו – הגן היהודי-ערבי הראשון בישראל. בני הזוג מתגוררים ברמת אביב.[9]
בן שחר הוא אב לשלושה. בנו הבכור, עמרי בן-שחר, הוא פרופסור מן המניין למשפטים וכלכלה באוניברסיטת שיקגו.[10] בנו הצעיר, דני בן-שחר, הוא מרצה בכיר למימון וכלכלת נדל"ן ועומד בראש מכון אלרוב לחקר הנדל״ן בפקולטה לניהול ע״ש קולר באוניברסיטת תל אביב.[11] בתו גילי נפטרה מסרטן בשנת 2000.

ספריו

  • אבא לרנר, חיים בן-שחר, כלכלה יעילה ויישומה בישראל, תל אביב: עמיקם, תש"ל 1969.[12] (מהדורה מעובדת ראתה אור באנגלית בהמשך)
  • חיים בן שחר, שאול ברונפלד, אלכס צוקרמן, שוק ההון בישראל, ירושלים – תל אביב: שוקן, תשל"ג. (מהדורה עברית של ספרם שהופיע במקור באנגלית)
  • Public International Development Financing in Israel, New York: Columbia University School of Law (Public International Development Financing: Report no. 5),‎‪ 1963.‎
  • Interest rates and the cost of capital in Israel, 1950-1962, Basel: Kyklos-Verlag,‎‪ 1965.‎
  • Haim Ben-Shahar [et al.], Israel and the Common Market; editor: Pierre Uri, Jerusalem: Published for the Middle East Peace Institute, Geneva by Weidenfeld and Nicolson,‎‪ 1971.‎
  • Haim Ben-Shahar, Saul Brenfeld and Alexander Cukierman, The Capital Market in Israel, Jerusalem: Weidenfeld and Nicolson, for the Middle East Peace Institute, Geneva,‎‪ 1971.‎
  • Abba Lerner, Haim Ben-Shahar, The Economics of Efficiency and Growth: Lessons from Israel and the West Bank. Cambridge, Mass.: Ballinger Pub. Co.,‪ 1975. (עיבוד של ספרם העברי)
  • Oil: Prices and Capital, Lexington, Mass. [u.a.]: Heath,‎‪ 1976.‎
  • Festschrift in Honor of Dr. George S. Wise; editorial board: Haim Ben-Shahar (chairman) et al., Tel Aviv: Tel Aviv University – Publication Department,‎‪ 1981.‎
  • Haim Ben-Shahar, Gideon Fishelson, Seev Hirsch, Economic Cooperation and Middle East Peace; editor: Meir Merhav, London: Weidenfeld and Nicholson, 1989. ("based on research projects commissioned by the Armand Hammer Fund for economic cooperation in the Middle East, Tel Aviv University")

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' בן-שחר – נשיא אוניברסיטת תל אביב, דבר, 21 במרץ 1975.
  2. ^ בן-שחר נבחר שוב לנשיא אוניברסיטת ת"א, מעריב, 25 במאי 1979.
  3. ^ יחיאל לימור, מלחמות של פרופסורים, מעריב, 11 בינואר 1972.
  4. ^ כתב המינוי של ועדת בן שחר
  5. ^ עיקרי דו"ח ועדת בן שחר, דבר, 13 במרץ 1975, המשך.
  6. ^ בן שחר: נוריד האינפלציה ל-35 אחוזים תוך שנתיים, דבר, 31 במאי 1981.
  7. ^ עמוס כרמל, הכול פוליטי: לקסיקון הפוליטיקה הישראלית, לוד: דביר, תשס"א 2001, עמ' 162.
  8. ^ שאול אמסטרדמסקי, "הכלכלה כבר לא תוכל לספק מענה לאיום הביטחוני", באתר כלכליסט, 7 בספטמבר 2014 (ראיון עם בן-שחר).
  9. ^ עמיר קורץ וגולן חזני, טיפוס אחר: מסלול החיים של ציון קינן, באתר כלכליסט, 29 באפריל 2009.
  10. ^ עמרי בן-שחר באתר אוניברסיטת שיקגו.
  11. ^ דני בן-שחר באתר הפקולטה לניהול ע״ש קולר באוניברסיטת תל אביב; עינת פז-פרנקל, "השפעת הטרור על מחירי הדירות היא קצרת טווח", באתר כלכליסט, 24 ביולי 2014.
  12. ^ יצא הספר "כלכלה יעילה ויישומה בישראל", דבר, 9 בדצמבר 1969
    ב. דניאל, עידוד היצוא והחסכון, דבר, 17 בדצמבר 1969
    זאב צור, מה ביקשו ללמדנו המלומדים?, דבר, 6 בפברואר 1970, המשך: מישנה כלכלית שמגמתה אי-שויון גדל, דבר, 20 בפברואר 1970, סוף: מישנה כלכלית שתחזק רכושנות ותשלול האמצעים לפיתוח חברת העובדים, דבר, 22 בפברואר 1970.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0