חיל האוויר האיטלקי
 | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
 | |
 | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורי הכוחות המזוינים של איטליה | |
| דרגות הכוחות המזוינים של איטליה | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של איטליה | |
| היסטוריה של איטליה |
חיל האוויר האיטלקי (באיטלקית: Aeronautica Militare – AM) הוא חיל האוויר של איטליה וזרוע אחת מארבע הזרועות של הכוחות המזוינים של איטליה. החיל הוקם כחיל עצמאי ב-28 במרץ 1923 על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה כחיל האוויר המלכותי האיטלקי (Regia Aeronautica). לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפכה איטליה לרפובליקה על ידי משאל עם, קיבל חיל האוויר המלכותי האיטלקי את שמו הנוכחי. מאז הקמתו מילא החיל תפקיד משמעותי בהיסטוריה הצבאית המודרנית של איטליה.
היסטוריה
שירות האוויר ומלחמת העולם הראשונה
איטליה הייתה אחת המדינות הראשונות שהשתמשה בכלי טיס למטרות צבאיות. ההיסטוריה של הפעילות האווירית הצבאית של איטליה החלה בשנת 1884, כאשר הצבא המלכותי הקים את שירות האוויר (Servizio Aeronautico) שהפעיל כדורים פורחים ובסיסו הראשי היה ליד רומא.
ב-1911, גיחות סיור והפצצה במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית, שבוצעו על ידי שירות האוויר האיטלקי בלוב, היו הפעילות הצבאית האווירית הראשונה שהתקיימה בעולם. לעות'מאנים, שלא היו ברשותם כלי נשק נגד-מטוסים, היה את ה"כבוד" לבצע את הפלת המטוס הראשונה בעולם על ידי רובים.[1]
הקמת חיל האוויר המלכותי האיטלקי ומלחמת העולם השנייה
ב-28 במרץ 1923 הוקם חיל האוויר המלכותי האיטלקי על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה. במהלך שנות השלושים של המאה ה-20 היה מעורב החיל המתפתח במשימותיו הקרביות הראשונות, כשהראשונה בהם הייתה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה ב-1935 ובהמשך מלחמת האזרחים בספרד בין השנים 1936-1939. לאחר תקופה של כמה חודשי ניטראליות, הצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה לצידה של גרמניה הנאצית ב-10 ביוני 1940. לרשותו של חיל האוויר המלכותי האיטלקי עמדו יותר מ-3000 מטוסים, אך פחות מ-60% מהם היו שמישים. החיל לחם בכל המרחב שבין הערבות הקפואות של ברית המועצות ובין המדבריות של צפון אפריקה ואיבד מטוסים ואנשים רבים בקרבות.
ב-9 בספטמבר 1940 הפציץ חיל האוויר האיטלקי את תל אביב. בהפצצה נהרגו מעל ל-100 אזרחים.
לאחר הסכם שביתת הנשק שנחתם ב-8 בספטמבר 1943, חולקה איטליה בין שני הצדדים הלוחמים ובאופן דומה חולק גם חיל האוויר המלכותי האיטלקי. בדרום פעל חיל האוויר שהיה כפוף לממשלתו של פייטרו באדוליו (Aviazione Cobelligerante Italiana) ונלחם לצדן של בעלות הברית ובצפון פעל חיל האוויר הלאומי הרפובליקני (Aeronautica Nazionale Repubblicana) שנלחם עד לסוף המלחמה לצדן של מדינות הציר.
הקמת חיל האוויר האיטלקי והמלחמה הקרה
משאל עם, שנערך לאחר המלחמה ב-18 ביוני 1946, היווה את סופה של ממלכת איטליה ואת לידתה של הרפובליקה של איטליה. לפיכך, איבד החיל את הקידומת המלכותית שלו ושמו שונה לחיל האוויר האיטלקי, שהוא שמו של החיל עד היום.
הסכם השלום שנחתם בפריז ב-1947 הטיל מגבלות חמורות בתחום הצבאי על איטליה. אך זמן קצר לאחר מכן הוקמה נאט"ו וב-1949, כשאיטליה היא אחת מהמדינות המייסדות של הברית, היה הכרח לבצע תהליך התחדשות מקיף לכל זרועות הכוחות המזוינים של איטליה, כולל חיל האוויר. במסגרת סיוע צבאי מארצות הברית, הגיעו מטוסי הבוכנה P-47 ת'נדרבולט ו-P-51 מוסטנג כמטוסי הקרב הראשונים של החיל המתחדש. ב-1952 קיבל החיל את מטוסי הסילון הראשונים שלו בדמותם של מטוסי הF-84 ת'אנדרג'ט וה-F-86 סייבר. בהמשך הצטרפו לצי המטוסים של החייל מטוסי ת'אנדרג'ט מתקדמים יותר ומטוסי תובלה C-119 Flying Boxcar. התעשייה האווירית האיטלקית שנולדה בשני אלה מחדש, החלה במקביל לפתח ולייצר כמה דגמי מטוסים משל עצמה, כמו מטוסי ה- Fiat G.91, ה- Aermacchi MB-326, ה- Piaggio P.166 וסידרה של דגמי מסוקים מתוצרת Agusta-Bell.
מטוסי הסילון העל קוליים הראשונים ששירתו בחיל האוויר האיטלקי, היו מטוסי ה-F-104 סטארפייטר האמריקני. במהלך שנות השבעים קיבל החיל את מטוסי התובלה ה- Aeritalia G.222 האיטלקי ואת C-130 הרקולס האמריקני, שהם בעלי יכולת להטסת מטען וצנחנים. כמו כן קיבל החיל את מטוסי הקרב מדגם Aeritalia F-104S למשימות תקיפת קרקע והגנה אווירית.
במרכז תהליך התקדמותה של התעשייה האווירית האיטלקית עמד פרויקט משותף לגרמניה המערבית ולבריטניה של פיתוח מטוסי קרב-ההפצצה ומטוסי הגנה אווירית מדגם טורנדו. נכון לשנת 2012 מטוסי הטורנדו עדיין בשרות בחילות האוויר של שלוש המדינות ושל מדינות נוספות. בנוסף, שיתפו פעולה חברות מטוסים איטלקיות עם חברת אמבראר הברזילאית בפיתוחו ובייצורו של מטוס התקיפה AMX International AMX.
מסיום המלחמה הקרה ועד היום
ב-1990, לאחר פלישתה של עיראק לכווית, הצטרפה איטליה לכוחות הקואליציה ובפעם הראשונה ב-45 שנים השתתפו טייסים איטלקים בפעילות קרבית. עקב הצורך להחליף את מטוסי ה-F-104, השתתפה איטליה עם גרמניה, צרפת, ספרד ובריטניה בפיתוחו של מטוס ה-יורופייטר טייפון. מאחר שנותרו עוד מספר שנים להכנסתו לשירות של הטייפון, חכרה איטליה מבריטניה ב-1994 24 מטוסי פנאוויה-טורנדו (Panavia Tornado) לתקופה של 10 שנים. מטוסי הטורנדו שימשו כמטוסי יירוט כגיבוי ולאחר מכן כהחלפה למטוסי ה-F-104 המיושנים. מטוס ה-F-104 האחרון יצא מהשירות ב-2004.
חיל האוויר האיטלקי השתתף בעימותים בסומליה ובמוזמביק וכן בחצי האי הבלקני, כמו במלחמות יוגוסלביה כחלק מכוחות נאט"ו. אלה האחרונות התנהלו במרחק כמה דקות טיסה משטחה של איטליה ועקב כך ראו מפקדי החיל צורך לשפר את יכולות ההגנה של החיל.
על פי התוכנית היו אמורים מטוסי הטייפון להיכנס לשירות בראשית שנת 2000, אך חל עיכוב בלוח הזמנים. מכאן החיל היה זקוק לתגבור ולאחר מכן לתחליף למטוסי הטורנדו שנחכרו מבריטניה. חוזה חכירה זה עמד להסתיים ב-2004 וממשלת איטליה לא הייתה מעוניינת לעמוד בעלות הגבוהה של הארכתו. בשל כך החליטה הממשלה לפנות לארצות הברית וחכרה ממנה 34 מטוסי F-16 פייטינג פלקון בחוזה לשנים רבות. המטוס האחרון ממטוסים אלה הוחזר לארצות הברית ב-2012, בעקבות רכישת כמות מספקת של מטוסי טייפון במשך שנים אחדות. מטוסי הטייפון יהוו את מטוסי הקו הראשון של החיל במקומם של מטוסי ה-F-104, הטורנדו וה-F-16. יכולותיו של חיל האוויר בהובלה אווירית השתפרו עם רכישתם של 22 מטוסי הC-130J סופר הרקולס ושל 12 מטוסי Alenia C-27J Spartan, שהחליפו את מטוסי ה-G.222. ב-2003 הרחיב חיל האוויר האיטלקי את יכולות לוחמת היבשה שלו על ידי הקמתן של יחידות מיוחדות קטנות. במסגרת זו הוקמה "כנף 17 למבצעים מיוחדים" (17º Stormo Incursori) שידועה גם כקבוצת הפשיטה של חיל האוויר (RIAM). ייעודה העיקרי של יחידה זו הוא לבצע משימות פשיטה על בסיסי אוויר, להקים מרכזי שליטה אוויריים קדמיים ולבצע פעולות חילוץ והצלה.
צי כלי הטיס
נכון ל-2013 מפעיל החיל 470 כלי טיס מאוישים ו-6 כלי טיס בלתי מאוישים.[2][3]
| תמונה | שם המטוס | ארץ מוצא | ייעוד | דגם | כמות בשירות | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
 |
יורופייטר טייפון |  איטליה  צרפת  גרמניה  בריטניה  ספרד
|
מטוס קרב | EF2000 (F-2000A) EF2000T (TF-2000A) |
60 11 |
25 נוספים בהזמנה[4] |
 |
AMX International | איטליה |
מטוס קרב-הפצצה מטוס סיור |
AMX ACOL(A-11A) AMX-T (TA-11A) |
42 10 |
[5] |
 |
טורנדו | איטליה |
מטוס קרב-הפצצה, מטוס סיור מטוס דיכוי הגנה אווירית |
IDS(A-200A, A200C, TA-200A and TA-200B) IT-ECR (EA-200B) |
60 15 |
[6][7] |
 |
F-35 לייטנינג II |  ארצות הברית |
מטוס קרב רב תכליתי | F-35A F-35B |
0 (60 בהזמנה) 0 (30 בהזמנה) |
[8] |
 |
Aeritalia G.222 | איטליה |
מטוס מטען | G.222RM (RC-222) G.222VS(EC-222) |
2 1 |
מטוס לכיול מכ"ם ותקשורת מטוס מודיעין אותות |
 |
Breguet Atlantic | צרפת |
מטוס סיור ימי | ATL1 (P-1150A) | 4 (2 באחסנה) | בשימוש הצי האיטלקי |
 |
ATR 72 | איטליה |
מטוס סיור ימי | ATR 72 ASW | 1 (סה"כ הוזמנו 5 מטוסים) | [9] |
 |
פאלקון |  ישראל |
מטוס שליטה ובקרה | G550 CAEW | 0 (2 בהזמנה) | [10] |
| Alenia C-27J Spartan | איטליה |
מטוס מטען | C-27J | 12 | ||
 |
Boeing KC-767 | ארצות הברית |
מטוס תדלוק אווירי, מטוס מטען | KC-767A | 4 | [11] |
 |
C-130J סופר הרקולס | ארצות הברית |
מטוס מטען, מטוס תדלוק אווירי | C-130J KC-130J C-130J-30 |
5 6 10 |
רכבת אווירית רכבת אווירית ותדלוק גרסה עם גוף מטוס מורחב |
,_Italy_-_Air_Force_JP6585727.jpg) |
איירבוס A319 |  האיחוד האירופי |
הטסת אח"מ | A319CJ | 3 | |
_private.jpg) |
Dassault Falcon 50 | צרפת |
הטסת אח"מ | Falcon 50 | 2 | |
 |
Piaggio P180 Avanti | איטליה |
מטוס תובלה רב תכליתי | P.180 (VC-180A, VC-180B) | 14 | [12] |
 |
Aermacchi SF.260 | איטליה |
מטוס אימון | T-260EA (T-260B) | 30 | |
 |
אארמקי MB-339 | איטליה |
מטוס אימון | MB 339PAN (AT-339A) MB-339A (T-339A) MB-339CD1,CD2 (FT-339B, FT-339C) |
18 34 29 |
|
 |
M-346 מאסטר | איטליה |
מטוס אימון | T-346A | 3 | |
 |
MD 500 דיפנדר | איטליה |
מסוק אימון | NH 500E (TH-500B) | 49 | |
 |
בל 212 | איטליה |
מסוק חיפוש והצלה | HH-212A | 33 | |
 |
AgustaWestland AW139 | איטליה |
מסוק חיפוש והצלה הטסת אח"מ |
HH-139A AW139 |
3 2 |
|
,_Italy_-_Air_Force_AN1011458.jpg) |
Sikorsky S-61R | איטליה |
מסוק חיפוש והצלה קרבי | HH-3F | 21 | |
 |
AgustaWestland AW101 | איטליה |
מסוק חיפוש והצלה קרבי | HH-101 | 0 (15 בהזמנה) | |
 |
MQ-1 פרדטור | ארצות הברית |
כלי טיס בלתי מאויש | RQ-1B | 6 | |
 |
MQ-9 ריפר | ארצות הברית |
כלי טיס בלתי מאויש | MQ-9A | 6 |
מבנה החיל
המטה הכללי של חיל האוויר האיטלקי (Stato Maggiore Aeronautica Militare) – רומא
- פיקוד צי המטוסים (Comando della Squadra Aerea) Centocelle Airport - ליד רומא.
- הפיקוד הלוגיסטי (Comando Logistico) - רומא
- פיקוד בתי הספר של חיל האוויר (Comando Scuole dell'Aeronautica Militare) – בארי
- פיקוד המבצעים האוויריים (Comando Operativo Delle Forze Aeree) – פוגיו רנאטיקו (Poggio Renatico), מחוז אמיליה-רומאניה
- הפיקוד האווירי האזורי (צפון איטליה) הראשון (Comando 1 Regione Aerea) – מילאנו
- הפיקוד האווירי האזורי (דרום איטליה) השלישי (Comando 3 Regione Aerea) - בארי
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיל האוויר האיטלקי |
- אתר הבית של חיל האוויר האיטלקי (באיטלקית)
- Italian Air Force. The Aviationist.
- Italy - Air Force Photos | Airplane-Pictures.net
הערות שוליים
- ^ James D. Crabtree: On air defense, מסת"ב 0275947920, Greenwood Publishing Group, page 9
- ^ "World Air Forces 2013". Flightglobal.com, 11 December 2012.
- ^ " Italy's ruling party divided over order for F-35 combat jets", 30 May 2013
- ^ "Eurofighter World 2013/11" November 25, 2013
- ^ "Alenia Aermacchi: 200.000 flight hours for the Italian AMX", 30 May 2013
- ^ Alenia Aermacchi: First upgraded Tornado ECR delivered to Italian Air Force. Aleniaaermacchi.it. Retrieved on 2013-08-16.
- ^ These are the most awesome pictures of Italy’s largest military exercise. The Aviationist (2013-05-28). Retrieved on 2013-08-16.
- ^ "Lockheed, l'Italia riapre la commessa sui caccia F-35". Il Sole 24 ORE (2013-06-19). REtrieved on 2013-12-24. (באיטלקית)
- ^ "Naval Air: Twins Rule The Seas." Strategypage.com, 30 December 2008. Retrieved: 20 November 2010.
- ^ Tamir Eshel, "Italy Expands Airborne C4ISR [Capabilities", Defense Update, July 19, 2012
- ^ Sanchez, Felix and Marcello Bruni. "Boeing KC-767 Tankers for Italian Air Force Formally Enter into Service." Boeing, 17 May 2011.
- ^ Aeronautica Militare unit page
