חפני ופינחס
חָפְנִי וּפִינְחָס היו שני בניו של עלי הכהן, השופט האחרון של בני ישראל בתקופת השופטים, ששימש גם ככהן הגדול. חפני ופינחס שימשו ככהנים במשכן שילה. סיפורם מופיע בספר שמואל א', פרקים ב'-ד'.
חטאם של חפני ופינחס
במקרא
חפני ופינחס, המכונים על ידי המקרא בכינוי החריף "בני בליעל", חטאו בשני חטאים; הם לקחו מבשר הקודש בדרך לא ראויה, בנוסף, מוזכר בהמשך חטא המתואר בנוסח "אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"[1].
בחז"ל ובמפרשים
חטא הקרבנות
- רש"י[2] פירש כי חטאם היה שלקחו בגזל בשר שאינו ממתנות כהונה. מלבי"ם מוסיף שהיו מבצעים זאת "בדרך אלימות ובזיון".
- רד"ק מפרש שלקחו את מנתם קודם הקטרת החלבים, כשאסורה עדיין באכילה.
- במדרש שמואל[4] כתב שהיו מניחים את החלק המוקרב ומתעסקים בחלק הנאכל בלבד.
חטא הנשים
- בגמרא הסבירו חטא זה שלא כפשוטו: ”כל האומר בני עלי חטאו (באשת איש) אינו אלא טועה”, אלא שכאשר הנשים היו באות להקריב את קרבנותיהם, היו מעכבים אותן, ובכך מנעו אותן מקיום מצוות פרייה ורבייה עם בעליהן, ולפיכך ”מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום”[5].
- במדרש הגדול[7] כתב שהיו משהים את הקרבן ובתוך כך הנשים חשבו את עצמן מותרות לבעליהן ושימשו עמם באיסור.
עלי אביהם, ששמע על חטאם, הוכיח אותם בלשון רכה מידי[8] ”לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת־דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל־הָעָם...אַל בָּנָי כִּי לוֹא־טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ”, ולכן הם לא שמעו לו והמשיכו לחטוא. בעקבות זאת, בא איש האלקים אל עלי, והודיע לו שכעונש על חטא בניו ייענשו כל צאצאיו, ואף אחד מהם לא יזכה להגיע לזקנה. הוא אף נתן לו סימן שהנבואה תתקיים: ששני בניו, חפני ופינחס, ימותו שניהם באותו יום.
באותה תקופה היה שמואל הנביא ילד, והוא גדל במשכן עקב נדרהּ של אמו חנה, שהילד שייוולד לה יוקדש ל-ה' לכל ימיו. באחד הלילות שמע שמואל קול קורא לו, וחשב שזה עלי, אך לאחר שבא אל עלי שלוש פעמים ובכל פעם אמר עלי שלא הוא שקרא לו, הבין עלי שזוהי נבואה, וציווה על שמואל לשכב במקומו. כששמע שוב שמואל את הקול הקורא לו, השיב: "דבר כי שומע עבדך", והתנבא גם הוא נבואת פורענות על בית עלי, לפיה בשל כך שלא הוכיחם כראוי, לא יכופר לבית עלי לעולם.
המלחמה בפלשתים
לאחר זמן, יצאו ישראל למלחמה בפלשתים, אך הפסידו במערכה הראשונה, בה נהרגו 4,000 איש מישראל. זקני ישראל הציעו להביא לשדה הקרב את ארון הברית, וכך לגרום ש-ה' יבוא ויסייע בידם. העם שלח שליחים, והביא את הארון, ואתו באו גם חפני ופינחס. אך כאשר פלשתים שמעו שבא הארון, הם נבהלו, כי פחדו שישראל ישעבדו את כולם, ולכן התחזקו מאד - והביסו את ישראל. 30,000 איש נהרגו מישראל באותו יום, וביניהם חפני ופינחס, שנהרגו על ידי גליית, ובנוסף נלקח ארון הברית בשבי ע"י גליית[9]. ובכך התקיימה נבואתו של איש האלקים.
כאשר הגיע שליח לשילה, להודיע על התבוסה, נפל עלי מכסאו ומפרקתו נשברה. כשאשתו של פינחס, שהייתה מעוברת, שמעה על מות בעלה, אחזוה צירי לידה, וילדה בן שקראה לו 'אי-כבוד'.
לקריאה נוספת
- גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי. ירושלים: כרמל, 2006. ע"מ 47-42.
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק כ"ב
- ^ לפרק ב', פסוק י"ג, לחלק מהגרסאות. וראו כאן.
- ^ וישלח דף ריד
- ^ פרשה ו
- ^ יומא ט.-ט:
- ^ וישלח דף ריד
- ^ בראשית כז
- ^ ראו מלבי"ם ואלשיך לפרק ג', פסוק י"ג
- ^ תרגום יונתן, ורש"י על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ח'
