טאבה
ערך זה עוסק בעיירה מצרית. אם התכוונתם למעבר גבול, ראו .JPG) | |
| כיכר הדגל בטאבה | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | דרום סיני |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 3,000 (2010) |
| אזור זמן | UTC +2 |
טאבה (בערבית: طابا, תעתיק מדויק: טאבא) היא עיירה מצרית קטנה ליד הקצה הצפוני של מפרץ אילת.
בטאבה נמצא מעבר הגבול העמוס ביותר בין מצרים וישראל. במקום ישנם תחנת אוטובוסים ומלון עם קזינו - הילטון טאבה. טאבה משמשת בעיקר כתחנת מעבר לישראלים ותיירים בדרכם לנופש בחצי האי סיני. התושבים בטאבה הם בדואים בעיקר. ב-2006 מנתה אוכלוסיית העיירה, כולל היישובים הסמוכים אליה, 4,680 נפש[1].
היסטוריה מודרנית
טאבה הייתה החלק האחרון מחצי האי סיני שהעבירה ישראל למצרים במסגרת הסכמי השלום בין שתי המדינות, לאחר בוררות בינלאומית שנסתיימה בשנת 1989.
המחלוקת על מיקום הגבול באזור טאבה נבעה מכך שלא הוצבה אבן גבול במקום בשנת 1906, בעת שסומן "קו רפיח עקבה", שהיה הגבול הבינלאומי בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית. הסכם השלום בין ישראל למצרים קבע את קו רפיח-עקבה מ-1906 כקו הגבול המוסכם והמוכר בין המדינות. לא ברור מדוע לא הוצבה אבן גבול בטאבה, אף כי במקומות אחרים סומן הגבול בקפדנות. במפות משנת 1906 מסומן אזור טאבה כשייך למצרים במפות הבריטיות, וכשייך לאימפריה העות'מאנית במפות הטורקיות. נראה כי הצדדים לא טרחו ליישב את המחלוקת כיוון שהמקום באותה תקופה היה שומם וגודלו לא היה משמעותי. עם הקמת העיר אילת, ומאוחר יותר הקמת אתרי הנופש והתיירות הישראליים והמצריים לאורך חוף מפרץ אילת, הפך מיקום הגבול למשמעותי.
הצעת פשרה מרכזית קבעה כי שני שלישים מטאבה יועברו למצרים, אך היא נדחתה על ידי ישראל, שטענה כי כל טאבה נמצאת בצד שלה של הגבול ודרשה כי ריבונותה תישמר במקום. לבסוף, מוסד הבוררות הבינלאומי קבע שטאבה כולה שייכת למצרים. ישראל נאלצה לפנות את מלון אביה סונסטה של משפחת פפושדו, (כיום הילטון טאבה) ואת כפר הנופש של רפי נלסון, שנחשב לסמל הבוהמה הישראלית של שנות השבעים והשמונים. עד אותה עת הייתה טאבה כפר קטן. מאז התחלת בניית המלונות ופיתוח התיירות באזור גדלה אוכלוסייתה.
לצד הכניסה של צה"ל ללבנון (מלחמת לבנון הראשונה), החיכוך בין ישראל ומצרים על הריבונות בטאבה פגע במומנטום של הסכמי השלום עם מצרים.
כחלק מההסכם נקבע שבטאבה יוקם מעבר גבול מהיר שיפעל כמעט ללא הפסקה. כמו כן נקבע שישראלים יוכלו לבקר בחלק המזרחי של סיני ללא צורך בוויזה לפרקי זמן של עד שבועיים. המצרים התירו הקמת קזינו במלון הילטון טאבה, דבר שאסור על-פי החוק הישראלי. לפיכך נשארה טאבה מקום בילוי פופולרי לישראלים.
ב-8 באוקטובר 2004 פוצץ מלון הילטון טאבה באמצעות משאית תופת. בפיגוע נהרגו 31 בני אדם, מהם 12 ישראלים. ועדת חקירה של משרד הפנים המצרי קבעה, לאחר 24 יום, כי המחבלים לא קיבלו סיוע מן החוץ, בניגוד להשערות שהעלו בכירים ישראלים, לפיהן הפיצוץ היה קשור לאל קאעידה.
כתוצאה מפיגועי הטרור בטאבה ובסיני ב-2004–2005 והתרעות של משרד החוץ התמעטה התיירות הישראלית בטאבה, אם כי לא נעלמה לחלוטין. בשנת 2005, נפתח כ-15 ק"מ מדרום לטאבה מתחם נופש גדול בשם 'טאבה הייטס'. במתחם הנופש מרוכזים כחמישה בתי מלון מפוארים, אליהם מגיעים בעיקר תיירים מאירופה בטיסות צ'רטר ישירות לשדה התעופה בטאבה.
בפברואר 2014, מטען שהונח על ידי מחבלים מארגון אנצאר בית אל-מקדס, באוטובוס תיירים מקוריאה הדרומית, התפוצץ, והרג שלושה תיירים ואת הנהג. הפיגוע התרחש 100 מטרים בלבד ממעבר טאבה[2].
לקריאה נוספת
- מתיו טיג, סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 130, מארס 2009
קישורים חיצוניים
- מדריך למטייל בטאבה בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- מירב קריסטל, מה עשה ירון לונדון לפני 22 שנה?, באתר ynet, 31 בינואר 2007 - כתבת מבט על שיחות טאבה בראשית החדשות, 1985
הערות שוליים
- ^ נתוני אוכלוסייה בערי מצרים
- ^ פיגוע בגבול: הרוגים באוטובוס תיירים בטאבה, רועי קייס ומאיר אוחיון, ynet
