יברומאידאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יברומאידן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפגינים משליכים בקבוקי תבערה על כוחות שיטור בהפגנות פברואר 2014

יֵבְרוֹמַאידָאןאוקראינית: Євромайдан) הוא כינוי לסדרת אירועים באוקראינה שהחלו ב-21 בנובמבר 2013 כתגובה אזרחית להחלטת ממשלת אוקראינה שלא לחתום על הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי והגיעו לשיאם ב-18-20 בפברואר, שבהם נהרגו כ-125 בני אדם בקרבות עזים בין פעילי מידאן למשטרה. ההפגנות זכו לכינוי "Євромайдан" ("יברו מאידאן"), כלומר "כיכר האירו", על שם כיכר מאידאן נזאלז'נוסטי בקייב, בה החלו ההפגנות.

ב-22 בפברואר 2014 השיגו גורמי האופוזיציה את מטרתם. הראדה העליונה (הפרלמנט האוקראיני) הדיחה את הנשיא ויקטור ינוקוביץ' מתפקידו. כנשיא וכראש ממשלה בפועל כיהן יושב ראש הפרלמנט אולכסנדר טורצ'ינוב, עד הבחירות שהתקיימו ב-25 במאי, בהן ניצח פטרו פורושנקו. כן החליט הפרלמנט על שחרורה ממאסר של ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו.

מעבר למתחים הפנימיים בין גורמי אופוזיציה לשלטון, גורם נוסף המשפיע על הסכסוך באוקראינה הוא היותה של המדינה מעין מדינת חיץ בין המזרח למערב, ועל כן זירת התגוששות בין המערב (אירופה וארצות הברית) לבין רוסיה ובעלות בריתה. בפברואר נכנסו כוחות צבא רוסיים לאוקראינה וסיפוחו את חצי האי קרים וגררו תסיסה פרו-רוסית במזרח אוקראינה.

רקע

במרץ 2012, נציגי ממשלת אוקראינה ונציגי האיחוד האירופי ניסחו הסכם מחודש בין אוקראינה לאיחוד בדבר שיתוף פעולה ואפשרות להצטרף לאיחוד, לאחר שנציגי אוקראינה החלו במגעים להצטרף לאיחוד כבר בשנת 2007, תחת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו. ההסכם המחודש שעליו דנו הנציגים במרץ 2013, נועד להחליף הסכם ביניים קודם שנחתם בין הצדדים בתקופת הנשיא יושצ'נקו, כשההסכם החדש נועד לאפשר ולהקל את דרכה של אוקראינה להצטרפות לאיחוד האירופי. רוסיה מצידה יצרה לחץ על אוקראינה על ידי סנקציות קלות בהתחלה ולבסוף, באוגוסט 2013, עצרה רשות המכס הרוסית כניסת סחורות מאוקראינה לחלוטין. תחת איום לנתק את אספקת הגז מרוסיה לאוקראינה, נערכה הצבעה בקבינט האוקראיני שבסיכומה הוחלט לדחות את החתימה על ההסכם לשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, דבר שגרר אחריו מחאה עממית רחבה נגד החלטת הממשלה[1].

מהלך האירועים

2013

העימותים במאידאן, 18 בפברואר 2014

2014

  • ינואר: ההפגנות הפכו לעימותים של ממש מול כוחות השיטור, מפגינים השתלטו על בניין עיריית קייב ובנייני ממשל אחדים. המפגינים, חטפו מספר שוטרים והכו אותם. צלפי משטרה ירו על המפגינים והביאו למותם של אחדים.
  • פברואר:
    • ב-18 בפברואר התקדמו כ-20,000 מפגינים לכיוון הפרלמנט בקריאות מחאה להחזרת החוקה למצבה שלפני 2004. כוחות ביטחון כמו גם מפגינים השתמשו בנשק, שכלל כדורי גומי וגם אש חיה, ומצד המשטרה גם גז מדמיע ורימוני הלם. בעימותים האלימים ביותר ברחובות חרושבסקי ואינסטיטוצקה נהרגו לפחות 26 אנשים, ביניהם גם 10 שוטרים, ונפצעו מאות.
    • ב-20 בפברואר השתוללה האלימות ברחובות ונורו למוות עוד עשרות אנשים למרות החלטה על הפסקת אש[2][3]. באותו יום הכריז ראש עיריית קייב על פרישתו מחברות במפלגת השלטון, והמועצה המחוקקת בלבוב הכריזה על אוטונומיה חד צדדית כצעד מתריס נגד שלטונו של ינוקוביץ'.
    • ב-21 בפברואר נחתם הסכם פיוס בין הממשלה והנשיא לראשי ארגוני האופוזיציה, שבמסגרתו התחייב הנשיא להשיב את חוקת 2004, המצמצמת את סמכויות הנשיא, לכנה. כמו כן התחייב הנשיא להקים ממשלת אחדות, והבחירות לנשיאות אוקראינה יוקדמו[4].
    • ב-22 בפברואר השתלטו גורמי אופוזיציה על עמדות מפתח: כוחות משטרה נטשו את עמדותיהם ברחבי קייב, הפרלמנט (הראדה העליונה) הדיח את הנשיא ויקטור ינוקוביץ', פיטר את הדובר הרשמי ואת המזכיר הכללי, ושחרר מהכלא את יוליה טימושנקו[5], שהייתה סמל המאבק האופוזיציונרי. נבחר יו"ר לראדה העליונה ובהצבעה בפרלמנט הוחלט להדיח את ינוקוביץ' מתפקידו ולהעניק את מלוא סמכויות הנשיא ליושב ראש הפרלמנט אולכסנדר טורצ'ינוב, ידידה הקרוב של טימושנקו, עד הבחירות הצפויות[6]. טימושנקו הודיעה כי בכוונתה להתמודד על הנשיאות בבחירות.

במסגרת המחאות נהרגו על פי ארגוני זכויות אדם 125 בני אדם, 65 טרם נמצאו, ו-1,890 פצועים.[7]

התפתחות משבר בינלאומי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת האזרחים באוקראינה

בפברואר 22, לאחר הדחת הנשיא ויקטור ינוקוביץ' מתפקידו, פוטין הוראה להתחיל לעבוד על החזרת קרים לרוסיה. בפברואר 27, השתלטו כוחות רוסים על בנייני הפרלמנט בחצי האי קרים[8] ודגל רוסיה הונף עליו. נוסף על כך הראדה העליונה מינתה את ארסני יאצניוק לראש ממשלת אוקראינה. בהמשך כוחות מזוינים רוסים[9] וכוחות פרו-רוסים השתלטו על נמל תעופה בנמל סבסטופול שלחופי הים השחור ודווח על פטרולים של חמושים בנמל התעופה בבירת חצי האי, סימפרופול. בעקבות כך קרא הפרלמנט האוקראיני למדינות המערב 'לאשרר' את מחויבותן לאוקראינה ובנוסף קרא לאו"ם לערוך ישיבה מיוחדת בעקבות העימותים[10]. ב-2 במרץ סגרה אוקראינה את המרחב האווירי שלה והכריזה על גיוס מילואים כללי. מפקד חיל הים האוקראיני, האדמירל דניס ברזובסקי, הודיע כי נשבע אמונים לרשויות הרוסיות בחצי האי קרים, ובעצם ערק לרוסיה.

במדיה

ב-2015 יצא לאור הסרט "חורף באש: מאבקה של אוקראינה לחופש" (Winter on Fire: Ukraine's Fight for Freedom), המתעד את תשעים ושלושת הימים של הפגנות האזרחים והדיכוי האכזרי של כוחות השיטור המיוחדים "ברקוט", בבימויו של יבגני אפינבסקי. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באורך מלא ולפרס אמי לבידור בפריים-טיים על הצטיינות יוצאת דופן ביצירת סרטים דוקומנטריים.[11]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יברומאידאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, 350 אלף מפגינים בקייב נגד הממשלה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2013
  2. ^ אתר למנויים בלבד אי-פי, האופוזיציה באוקראינה: לפחות 70 בני אדם נהרגו היום, באתר הארץ, 20 בפברואר 2014
  3. ^ ynet, יום הדמים באוקראינה: "יותר מ-100 נהרגו", באתר כלכליסט, 20 בפברואר 2014
  4. ^ אתר למנויים בלבד AP, רויטרס וד-פ-א, אחרי יומיים של שפיכות דמים, נחתם הסכם פיוס באוקראינה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2014
  5. ^ טימושנקו נידונה למעצר באוקטובר 2011 על סעיף 365 בחוק העונשין האוקראיני, ניצול לרעה של סמכותה כראש ממשלת אוקראינה בעד חתימת הסכם גז עם רוסיה, ונידונה לשבע שנות מאסר.
  6. ^ בסבב הדיונים עם השלטון הוסכם על בחירות ב-25 במאי 2014, אולם לאחר ההשתלטות נשמעו קריאות להקדמת הבחירות
  7. ^ מתוך הסרט "חורף בלהבות"
  8. ^ המחוז נחשב פרו-רוסי מובהק (עם אוכלוסייה של יותר מ-58% רוסים)
  9. ^ באישור הפרלמנט הרוסי פה אחד
  10. ^ אוקראינה: צבא רוסיה פלש לחצי האי קרים, באתר ynet, 28 בפברואר 2014
  11. ^ Winter on Fire: Ukraine's Fight for Freedom, 2015-10-09, נבדק ב-2020-08-28
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0