יהדות הפיליפינים
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-1,500 איש | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 הפיליפינים | |
| דת | |
| יהדות |
בפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה המונה כמאתיים משפחות. מוצאן של המשפחות הוא מארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות, ומעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים של האנוסים ואף ניצולי השואה.
היסטוריה
תחילת ההתיישבות של היהודים באיים מצוי ברישום משנת 1593. "האחים חורתה ודומינגן רודריגז" ממנילה, נשפטו על ידי האינקוויזיציה במקסיקו, שהאיים היו בתחום שיפוטה. אשמתם הייתה כי הם "שומרים אדוקים של חוקי משה". הם נידונו למאסר עולם.
במשך מאות שנים הגיעו לאי יהודים לזמן קצר בשל עסקים, רדיפות והיו שחיפשו הרפתקאות. הם נשארו באי רק לתקופות קצרות: שנה או שנתיים - והמשיכו לדרכם. רק במאה השנים האחרונות התגבשה במקום קהילה. בשנת 1898 עברו האיים לשליטת ארצות הברית, ונוסדה בה קהילה יהודית. בין השאר הקימו את הקהילה משוחררי הצבא האמריקאי שהחליטו להשתקע באי, אליהם נוספו פליטים ממלחמת האזרחים האמריקנית. בשנת 1917 הצטרפו לקהילה יהודים מרוסיה שברחו משם בעקבות המהפכה הבולשביקית. יהודי האי הקימו בבירת המדינה את חנות הכל-בו הראשונה, הם גם היו סוכני המכוניות הראשונים, וכן הקימו את תחנת הרדיו של האי. השלטונות האמריקאים ראו בקהילה כעין מושבה של ארצות הברית באיי האוקיינוס השקט.
בשנת 1919 הוקם במנילה בית הכנסת הראשון המוכר בשם "טמפל אמיל" (בית הכנסת השתייך לזרם הקונסרבטיבי),[1] והיום קיים בית כנסת חדש, אורתודוקסי-ספרדי.
כ-360 יהודים קבורים בבית הקברות היהודי המקומי, אך נוספים עליהם עוד כ-150 קברים יהודיים הפזורים בינות ל-17,206 קבריהם של אנשי צבא ארצות הברית בבית הקברות האמריקאי במנילה.[1]
הכיבוש היפני
בשנת 1941 הביא הכיבוש היפני סבל לקהילה, שמנתה אז 1200 נפש. השלטון המקומי נדרש לנקוט בצעדים נגד היהודים על ידי היפנים והגרמנים. ההגבלות חלו רק על היהודים שלא היו יוצאי גרמניה ושאר בעלות בריתה. יוצאי שאר הארצות נכלאו במחנה מיוחד ושאר היהודים המשיכו בחיים הסדירים. לדוגמה, הרב והחזן שהיו יוצאי גרמניה המשיכו בתפקידם. יחסם של הכובשים היפנים היה נוח, והם אפילו סיפקו קמח למצות - למרות המחסור בו, וכן דאגו כי היהודים שנכלאו יוכלו לבקר בחגים בבית הכנסת.[2]
בנובמבר 1944 כבשו היפנים את בניין "טמפל אמיל" והפכו אותו למחסן נשק ובמהלך המלחמה על עצמאותה של מנילה העלו היפנים את הבניין באש.[1] צבא ארצות הברית שכבש את האי שיקם את בית הכנסת, אך יהודי האי העדיפו ברובם לנטוש אותו.
בשנת 1947 התארגנו היהודים מחדש והקימו את "הקהילה היהודית של הפיליפינים" שכללה כמה מאות יהודים.
כיום
לי בלומנטל, מנכ"ל "איגוד יהודי הפיליפינים", מעריך את מספר היהודים בפיליפינים בכ-1,500 איש.[1]
הרב הנוכחי של הקהילה, הרב אליהו עזריה סיפר[3] כי משפחות של בני המקום, בייחוד מן האי מינדאנאו, מספרות על מסורות יהודיות שנוהגות אצלן. באזור גרות כיום כ־60 משפחות של צאצאי האנוסים. אחדות מהן מתארות היטב את חג הפסח, המצות, צום יום הכיפורים והדלקת נרות שבת.
באיי הפיליפינים קיימים בתי חב"ד בערים סבו, קלארק, אל נידו, בורוקאי ומקאטי סיטי (מנילה). בבית הכנסת הקיים יש מניין בימי שני וחמישי, בשבתות ובחגים. הקידוש של שבת בבוקר מהווה מוקד הכינוס של הקהילה – כמאה מתפללים ובני משפחותיהם.
אשתו של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה, במשך 27 שנים, הייתה יהודיה ובתם שרה דוטרטה קארפיו היא ראש העיר דבאו סיטי, השלישית בגודלה במדינה.
קישורים חיצוניים
- אתר הקהילה
- מדיסון פארק, CNN, להיוולד שוב: ניצולי השואה שברחו לפיליפינים, באתר ynet, 14 בפברואר 2015
- אליהו בירנבוים, אפקט הפרפר של העולם היהודי, באתר "דעת"
- ארז אשרוב, פליטים יהודיים בפיליפינים, לרגל חנוכת כיכר הפיליפינים, בשכונת דניה בחיפה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ארי זיבוטובסקי, ארי גרינשפן, משפחה, גיליון מספר 1354, עמודים 45–47
- ^ מקור:CARL HOFFMAN, THE JERUSALEM POST The little-known story of Manila's Jews 5 אוקטובר 2006.
- ^ ברשימתו של אליהו בירנבוים, אפקט הפרפר של העולם היהודי - מקור ראשון, 16 ינואר 2009
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
