יהדות קוצ'ין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהדות קוצ'ין היא שם כולל למספר קהילות יהודיות בשטחה של מדינת קרלה, המהוות חלק מיהדות הודו, אשר התגבשו בדרום-מערב הודו בתקופת קיומה של ממלכת קוצ'ין. יהדות זו היא עתיקת יומין ומהעתיקות שבקהילות ישראל. בשיא גודלה מנתה כמה אלפי בני אדם. מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל בין השנים 1950–1962, ונכון לשנת 2000 התגוררו בישראל כ-8,000 איש מבני הקהילה וצאצאיה. בקרלה נותרו כמה עשרות יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בעיר קוצ'ין (קוצ'י).

רק חלק מבני הקהילה חיו בעיר קוצ'ין עצמה. יתרתם חיו ביישוב ארנקולם ובכפרים מאלה, פארור, צ'אנמאנגאלם וכפרים נוספים באזור.

קהילות

פנים בית הכנסת הקוצ'יני בנבטים

קהילת יהודי קרלה נחלקה לשמונה קהילות בית כנסת במקומות ישוב בפארור, צ'נמנגלם, מאלה, ארנאקולם-טקומבהאגם וארנאקולם-קדבומבהאגם, קוצ'ין-טקומבהאגם- קוצ'ין-פרדשי וקוצ'ין-קדבומבהאגם (שכונה במשך תקופה מסוימת קוצ'אנגדי על שם אזור השוק שדרומית לו). שבע קהילות היו שייכות ליהודי מלבר- הקהילה העתיקה יותר באזור וקהילה אחת ליהודים הפארדסים. קהילות בתי הכנסת הפרדשי והמלברי התבדלו זה מזו בקשרי חיתון וצורכי קהילה והיו מובדלים זה מזה בכך שכל קהילה טענה למקוריותה וזמנה הרב יותר באזור. בשל כך נהוג לצרור את כל שבעת הקהילות האחרות באגודה אחת תחת השם "מלברים" (הנגזר משמו הערבי והעברי של האזור - מלבר) לעומת הפרדשים ("זרים" בשפת המליאלם, שניתן להם עקב הגעתם לקוצ'ין רק במאה ה16. המונח ששימש גם לסוחרים מוסלמים מהמזרח התיכון שהתגוררו באזור במאות השש-עשרה והשבע-עשרה). ראו באריכות בקונטרס "משבית מלחמות"[1][2].

  • מלברים- הקהילה העתיקה והמקורית והגדולה שהתיישבה באזור. ישנן מסורות שונות לגבי זמן הגעתם לקוצ'ין. מסורת אחת טוענת שזמן הגעתם הוא בימי שלמה המלך בימי בית המקדש הראשון לשם מסחר והתיישבו במקום. מסורות אחרות גורסות זמנים מאוחרים יותר כדוגמת גלות בית ראשון ואף בימי בית שני במהלכו ובגלות לאחר מכן.
  • פארדסים או פארדשים[3] (כונו גם "לבנים") - פירוש המילה הוא "זרים" בשפת המליאלם. אלו הם יהודים אשר הגיעו לאזור לאחר השתלטות הפורטוגזים על עיר הנמל בקוצ'ין ב-1503, במהלך המאה ה-16 מעיראק, מסוריה, מפרס, מהלבנט, ומגרמניה, ובשלב מסוים פרשו והקימו קהילה נפרדת[4]. קהילה זו הייתה קטנה יחסית לקהילות המלברים.
  • משוחררים- ילידי בית שקיבלו גט שחרור והתגיירו על ידי מעבידיהם, הם תת-קאסטה שהתהוותה בתוך הקהילה הפרדשית בסוף המאה ה-18 או תחילת ה-19[5]. ככל הנראה, גם קהילות המלברים נהגו להבחין בין "מיוחסים" ל"לא מיוחסים", כפי שמעיד נפתלי בר גיורא, וכפי שמעידה העובדה כי בכל בתי הכנסת בקרלה היה חדר מבוא, שכנראה שימש לתפילה של ה"לא מיוחסים", בדומה לחדר המבוא בבית הכנסת הפרדשי.

על אף הפילוג בין המלברים לפארדשים, למול המרחב החיצוני הלא יהודי נחשבו היהודים כקבוצה אחידה בעלת מעמד[6], ושתיהן היו אדוקות מבחינה דתית[7] ובעלות מסורת ומנהגים דומים[8].

היסטוריה

Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו.

הגעתם של היהודים לקוצ'ין

קיימות מספר גרסאות לגבי זמן הגעתם של ראשוני היהודים לקוצ'ין; ייתכן שהמסורות הללו אינן סותרות, אלא משלימות, כך שיהודים הגיעו לקוצ'ין בכמה תקופות שונות[9]:

  • על פי סיפורי העם המקומיים, היהודים שהגיעו למלבר בספינות בתקופת שלמה המלך היו הסוחרים ששלח שלמה המלך להביא שנהבים ותוכים לבית המקדש הראשון, ולצורכי המסחר הקימו מושבה במקום. ישנם חוקרים שרצו להביא סיוע לקיומו של מסחר זה מדמיון של שמות של מוצרים, שיובאו מהודו בטאמיל ובלשון הקודש.[10] יש חוקרים הטוענים[11] שאזור דרום מערב הודו שבו נמצאת קוצ'ין הוא המקום המכונה "אופיר" בתנ"ך שלשם הגיעו ספינותיו של שלמה המלך. זו המסורת היותר נפוצה בקרב יהודי קוצ'ין.
  • על פי הימצאותם של הכתבים של דברי גד החוזה, היהודים גלו בגלות שלמנאסר והגיעו למלבר דרך תימן[12][13]. גרסה דומה לזו מוזכרת בדברי האברבנאל בפירושו לירמיה ג' י"ח[14].
  • היהודים הגיעו למלבר עם חורבן בית שני. גרסה זו הייתה נפוצה בעיקר בקרב הפארדסים[15], אם כי הייתה קיימת גם בקרב המלברים[16].

יהודי קראנגנור

ע"פ המסורת שבקרב יהודי קוצ'ין ישבו היהודים לראשונה בקראנגנור, עיר נמל השוכנת כ-18 ק"מ צפונית לעיר קוצ'ין[17]. העיר נקראה בפי היהודים "שינגילי", ושם לפי המסורת הייתה ליהודים אוטונומיה עצמאית[18].

בספר "היהודים בהודו" מובאים דברי נוסעים המחזקים זאת:

דימשקי (1305) - "בשינקאלי רוב תושביה יהודים", ומציין עוד שאוכלוסיית פ'לאנדרינה כוללת בעיקר יהודים הודים ומוסלמים והנוצרים מועטים יותר במספרם. בטיטוטה(1342) - "קונג'ה קארי שמקומה בראש גבעה מיושבת יהודים שיש להם נסיך (אמיר) משלהם: הם מעלים מס (ג'יזיה - מס גולגלת) לסולטאן של חאולם (קילון)"

— "היהודים בהודו" פישל, עמ' 15

בתקופת קראנאגנור היו שני בתי כנסת שם, אם כי אין על כך עדויות ברורות לבד משרידים מועטים שטרם נבדקו. ידועים שמותיהם ("טיקומבאגום" - שפירושו דרומית לנהר, "קדאמבאגום" - שפירושו צפונית לנהר)[דרוש מקור]. בשמות אלו נקראו בתי הכנסת שהוקמו בקוצ'ין ובארנקולם אף שלא הייתה להם שום משמעות במקומם החדש[19]. מילים מן השפה העתיקה תאמיל שהייתה מדוברת בקראנאגנור (ולא בקוצ'ין – שם דברו "מליאלאם") שימשו בבתי הכנסת בקוצ'ין למונחים הקשורים בהווי ביהכ"נ[דרוש מקור].

נשתמר פיוט שהוא כל הנראה מאותה תקופה: נאמר שירה השירים/משבח שיר השירים/עיניך כעיני תורים/ברוך ברוך ה': סמוכה את בלבבי/כמו כסף וזהבי/בזכות משה הנביא/שהוא עבד ה': יקרה את כנפשי/עבדך אני לא חופשי/מכרה אותי ככושי/אברך את שם ה': מספרד הלכתי נסעתי/עיר שינגלי שמעתי/ישראל מלך תאבתי/אותו ראו עיני:[20].

ג'ונסון מונה מספר גורמים לעזיבת היהודים את קראנגנור[21] :

  1. ב-1341 שיטפון שינה את פני השטח ונוצר הנמל בקוצ'ין, ומאידך הנמל הטבעי בקראנגנור נסתם. דבר זה עודד עזיבה של סוחרים. (ובאמת סמוך לזמן זה נוסד ביה"כ אנגנדי בקוצ'ין 1345 . בר גיורא ספונות ב' עמ' רכג; קודר עמ' 138). עכ"פ קראנאגנור נשארה ברמה מסוימת מעורה בסחר התבלינים עוד כמאתיים שנה אחרי כן.
  2. קרבות על קראנגנור בין הראג'ה לבין מלכות קליקוט המוסלמית (נקראו זמורין או סמורי), מהם סבלו גם היהודים.
  3. בשנת 1504 הפורטוגזים בראשות סורז דה מנדז כבשו את קראנגנור. "הפורטוגזים הניחו את בתי הנוצרים וחנויותיהם אבל הם בזזו את בתי היהודים והמוסלמים".
  4. ההתקפה של הזמורנים על קראנגנור ב-1524: "לפי ההיסטוריון המוסלמי זן-עוד-דין 'היהודים הרגו מוסלמי אחד ומלחמה התלקחה'.מוסלמי קראנגנור קבלו עזרה מאחיהם באזור מלבר (הוא מזכיר 10 או 11 ערים) ש:'התארגנו בצי של כ-100 סירות והפליגו לקודנגלור שם הם הרגו יהודים רבים. אלו שנמלטו נסו לכפר סמוך ממזרחה של קונ'. המוסלמים שרפו את בתיהם [של היהודים] ואת בתי הכנסת שלהם. בשלב שני נפנו להצית באש את בתי הנוצרים וכנסיותיהם. הם גם הוציאו להורג כמה נייארים שהתעמתו עם המוסלמים. כתוצאה מכך לא היה עוד ביטחון למוסלמים בקונ' והם נאלצו לעבור לעיירות אחרות'. לאור העובדה שמקור זה נכתב בערך בשנת 1583, מקור זה הוא קרוב למדי לזמן ההתרחשויות אבל הוא מאוד פרו-מוסלמי".

אומנם היא מוסיפה שהדבר ברור ממקורות אחרים שלא היהודים ולא המוסלמים עזבו את קראנגנור לגמרי בשנה ההיא, אך זה בוודאי היה גורם להגירת חלק גדול מהיהודים.

  1. בשנת 1565 הביסו הזמורינים את צבא הראג'ה בקרב שהיה "בקראנגנור או לידה". זו השנה בה, לפי הכרוניקות שנכתבו על ידי יהודי קוצ'ין עצמם, עזבו היהודים את קראנגנור סופית.

באותה השנה הפורטוגזים חיזקו את אחיזתם בקראנגנור כנראה בתגובה לתבוסת בעל בריתם בקוצ'ין.

עדויות מוקדמות

הרב לוי יצחק (לואיס) רבינוביץ' מתמצת חלק נכבד מהידיעות המוקדמות אודות יהודי קוצ'ין[22]:

1. שבתאי שמואל קודר, בקובץ India and Israel, מאי 1951, כותב כי מצא בשיר חתונה של הנוצרים העתיקים במלבר שם מוזכר סוחר יהודי בשם Habban שהגיע לקראנגנור בשנת 55 לספירת הנוצרים יחד עם תומאס הקדוש. שהגיע עם בקשה של המלך לבנות מקדש. יתר מכן, מסופר על תומאס בעצמו שהתקבל בהגעתו לחוף מלבר על ידי נערה יהודיה מחללת בחליל. הוא נשאר ברובע היהודי של העיר בביתו של אדם בשם הרב פאול, והצליח בהעברה על דת של ארבעים יהודים.

2. מקור נוסף שמביא קודר: לפי קטע מספר בשם History in Kerala שנכתב על ידי K. K. Menon -ספינת מסחר רומאית המפליגה בין הים האדום לבין חוף מלבר מצאה שם מושבה יהודית במאה ה-2 לספירת הנוצרים.

3. כתב הזכויות המפורסם שניתן ממלך מלבר ליוסף רבן החקוק על שני הצדדים של שני לוחות נחושת השמורים בקפידה בביהכ"נ הפרדסי ב- Jewtown בקוצ'ין. [23]. הלוחות מכילים 72 סעיפים המפרטים את זכויותיהם של התושבים היהודים - בהן חופש פולחן, פטור ממסים, הרשות לנהוג כמנהג הקסטה השלטת (הזכות להשתמש באפריון, לגבות מיסים מיוחדים, להעניק פטור ממסים ולתקוע בחצוצרה) וכן זכויות כלכליות עודפות ובעיקרן קבלת אחוזים מהמסחר שהיה בכפרים ובמחוז בו הם התגוררו:

"ברכת שלום, ושגשוג! המתנות הבאות הוענקו בנדיבות על ידי אותו שזכה לתואר מלך המלכים, הוד מלכותו המלך סרי פרקאראן איראוי וונמאר, אשר אבותיו אוחזים בשרביט זה מאות אלפי שנים, בשנה השלושים ושש אחר השנה השנייה, ביום שוכנו במיוריקוט(Muricote) שמח להעניק את המתנות הבאות.

אנחנו מזכים מארמון ממשלתנו במוריאקוט בשנת השלושים ושש לימי חיינו ובשנה השנייה לממשלתנו וגם מאות שנים אחרינו, מזכים אנחנו מהיום ומעלה את הנכבד בשמו יוסף רבן, ונותנים לו לתשורה את ארץ אנזיוורנוס (קרנגנור) גם הזכויות להשתמש ביריה מהכלי תותח הגדול ולהשתמש בקולות ומצלצלות בחצוצרות ובשופרות, והזכות לפסוע על בגדים לבנים מוצעות, ולשאת לפניו אבוקות באור היום, ולשאת השמשיה העגולה ולהכות בתוף הפיל, ולהשתמש בצרורות פרחים לפני החתן והכלה-והזכות לשאת הענף ברחובות בהליכה בסך-כן מזכים אנחנו אותו להיות חופשי ממסים וארנוניות ואחוזת אדמה לבנות שנים ושבעים בתים, וגם מקום רחב ידיים למסחר, וחפשי מכל מיני מיסים וארנוניות ולהיותו לראש על עדת ישראל ועל בתי הכנסיות בארצות ממשלתנו. כל הזכויות האלו נתונות הן ליוסף רבן בעל אחוזת אניוורנוס, לו ולבניו ולבני בניו, לחתניו ולכלותיו ולכל בני משפחתו. עד עולם כל עוד הירח ישלוט ברקיע. ורשומים הדברים על לוח נחושת.- נכתב ונחתם בפני העדים: קובורטהן מרטנהדהן (מושל בוונד), קיטהי שוריקנדן (מושל בנוונדפיו), מינוויר מדיווין (מושל ערליי), עדיירנא שטאן (מושל ווילווא), קוטהוי ראווי (מושל וודמביל ואראנד), שומר ראש המושל שייער מורקן שסאן- נכתב בכתב יד טוטרום הכותב פנדלורכירי קנקילאפא".

התאריכים שניתנים לכתיבת מסמך מפורסם זה נעים בין השנה 379 כפי שיהודי קוצ'ין מתעקשים לטעון, לבין 1020 כפי שמקובל במחקר[24].

4. לוח שניתן על ידי המלך של קרלה לכנסייה הסורית של מלבר בשנה 824 וחתומים עליה כעדים [בין היתר] ארבעה יהודים באותיות עבריות[25].

5. הסופר הערבי אבן ווהאב מזכיר את יהודי קראנגנור במאה ה-9.

6. הנוסע היהודי המפורסם בנימין מטודלה בן המאה ה-12 מזכיר את יהודי מלבר. בכותבו על קאולם - כיום העיר קולאם במדינת קרלה. הוא מציין: "וביניהם בכל האי כמו אלף (נ"א מאה) מישראל. וכל בעלי הארץ ההיא שחורים והיהודים כמו כן. והם יהודים טובים בעלי מצוות וביניהם תורת משה והנביאים ודבר מועט מתלמוד והלכה"[26].

7. מאה שנה מאוחר יותר מרקו פולו עדיין מוצאם שם[27].

8. במאה ה-16 הגיעו לדרום-מערב תת-היבשת ההודית יהודים מספרד ומפורטוגל (בעקבות גירוש ספרד) וכמו כן מעיראק, מתימן ומגרמניה אלה נקראו בפי הקהילה "פארדסים", כלומר "זרים" בשפת המלאיאלאם המקומית. היו קשרים מועטים בין המלברים והפרדשים. התקיים קשר בין ראשי הקהילות שעזרו אחד לשני, הן בנושאי דת והן בשתדלנות.

9. במסע שליחות לאוסטרליה ולתימן הגיע ר' יעקב ספיר בסוף הקיץ של שנת תר"כ (1860) לקוצ'ין אשר על חוף מלבר בדרום-הודו, ואף שם נזדמן לחתונת בנו של אחד מנכבדי הקהילה, וראה שטקסי הנישואין שבתימן הם פשוטים לעומת טקסי הנישואין המפורטים בקהילה קדומה ונידחת זו, כי זה הכלל: ככל שהעדה נידחת יותר, ומספר היהודים מבוטל לעומת מספר בני העם שבתוכו הם יושבים, כן ירבו טקסי הנישואין ותגדל השמחה בהם. ר' יעקב ספיר הרגיש בכוח ליכוד העם שבטקס הנישואין, ולאחר שהרבה לתאר את טקסי הנישואין הארוכים בין יהודי קוצ'ין, הוסיף דברי התנצלות אלה: "הנה הוגעתיך ידידי הקורא... למען הראותך קדושת דת משה ומנהגי ישראל בכל דור ובכל מקום שהם... למען תתבונן איך יקר וקדוש לישראל עם קדוש דרכי הנישואין לעשותם על טהרת הקודש, לשם ה' לתת חלק כבוד ויקר למי שעשה לנו את הנפש הזאת ולא כמשפטי הגוים בארצות הקדם וכעלילותיהם המתהללים בהוללות ושכלות כל פה דובר נבלה וכל שיריהם עגבים". ואילו בין היהודים בארצות ההן, אף שלא כל שירי-החתונה שלהם היו לפי טעמו, הרי רוב השירים היו שירי כיסופי-גאולה, ושירי תפילה לשיבת ציון.(אברהם יערי[דרושה הבהרה])

בתי הכנסת בקוצ'ין

מרכז חיי היהודים היה בית הכנסת. בית הכנסת היווה הרבה יותר ממרכז דתי. הוא היה מרכז אליו התנקזו חיי היומיום וטקסי מעגל החיים, ואף יישוב סכסוכים[28]. בקוצ'ין היו שמונה בתי כנסת, וסביב כל אחד מהם הייתה מעין קהילה עצמאית שהיוותה יחידה שיתופית שהחברות בה עברה מאב לבנו[29]. כל קהילה הייתה מקיימת טקסים ואירועים במרחב בית הכנסת שלה, הן בחיי היומיום, סדר תפילה ולימוד, והן בימות חג ואירועי שמחה. באי בית הכנסת הוזמנו כאורחים לחגיגות השונות, והמפגשים איחדו את הקהילות השונות בקרלה[30]. מסורת ביד יהודי קוצ'ין שכל בתי הכנסת נבנו במתכונת בתי הכנסת בקראנגנור. סימוכין למסורת זו יש מן העובדה שכל בתי הכנסת בנויים בסגנון אחיד[31]. רשימת בתי הכנסת ותאריך היווסדם[32]: בעיירה פארור (1164), "קדומבאגאם"[33] בעיר ארנקולם (1200), קדומבאגם בעיר קוצ'ין (1345?), פרדסי (1568), "תכומבאגם"[34] בעיר ארנכולם (1580), בעיירה צ'נדמאנגאלם (1164), תכומבאגם בעיר קוצ'ין (1647)[35]. חלק מבתי הכנסת עברו שיפוץ (או בנייה מחדש) בסוף המאה השש עשרה- תחילת המאה ה-17, והוצבו אבני פינה עם כתובות לציון המאורע[36].

נוסח התפילה והמנהגים של הקהילה ברובו הוא בנוסח ליוורנו, ורובם היו משתמשים בסידור תפלת החדש כמנהג קהילות הספרדים ועדות המזרח. אולם התפילה שזורה בהרבה פיוטים בלחנים הייחודיים לעדה. כמו כן ישנם מנהגים קדומים ייחודיים שנשמרו על ידי העדה כמו בניית ה"מנרה" (חופה) בבית הכנסת בשמחת תורה או קריאת נוסח קידוש הכלה על ידי החתן (ולא על ידי הרב), קבורת המתים בארון מיוחד (פתוח למטה כנדרש בהלכה) ועוד. אצל הקוצ'ינים לא היו כהנים ולויים, והם היו שוכרים כהנים מתימן[37]. מסורת הקריאה בתורה עשירה ביותר[38].

לוח ללימוד טעמי המקרא כמנהג יהודי קוצ'ין (יוחנן בן נחמיה 1987)

ישנם מספר ניגונים שונים לקריאת התורה:

כך גם בקריאות ההפטרה:

  • קריאת הפטרה רגילה.
  • קריאת הפטרה של חגים (ובפסוקי הסיום הנגינה משתנה לנגינה אחרת)
  • 3 קריאות הפטרות התוכחה (ג' דפורענותא) בימי בין המצרים.
  • הפטרת ת"ב (ניגון איכה). בחו"ל הייתה נקראת עם תרגום (באותו ניגון) למליאלם.
  • קריאה של נביאים ללימוד (כגון חוק לישראל, פסוקים של "ויתן לך" במוצ"ש, תיקון ליל שבועות וכו').
  • שבת חתן - החתן עולה מפטיר, וקורא "ואברהם זקן בא בימים" (פרשת חיי שרה) כאשר החזן מתרגם. לאחר מכן החתן קורא את הפטרת "שוש אשיש" (ישעיהו פרק סא'-סב')

לימוד התורה בקוצ'ין

מרבני יהודי קוצ'ין (סוף המאה ה-19 - המחצית הראשונה של המאה ה-20)
קונטרס תוספות לימים הנוראים בכתב יד הרב אברהם חי אברהם זצ"ל

גדול חכמי העדה היה רבי נחמיה בן אברהם אשר נקרא בשפה המקומית "נמיה מוטא" (נחמיה הזקן). לפי המסורת הגיע רבי נחמיה מתימן כדי ללמד תורה והתקבל בחום על ידי אנשי הקהילה. הרב נחמיה נפטר בנר ראשון של חנוכה שנת ה'שפ"א [בגימט' הושל"ם]. ביום פטירתו מקיימים בני העדה עד היום סעודת מצווה לזכרו, על שמו הוקם בית הכנסת "היכל נחמיה" במושב גבעת כח (ממזרח לעיר יהוד). על מצבת קבורתו נחקק:

נח נפש/של המקובל המפורסם ס"ק (סבא קדישא) אשר שפעת אור/תורתו זורח בכל תפוצות/החכם השלם החסיד הא-לוהי/ כמוהר"ר נחמיה 'ן כמהר"ר/החכם היקר אברהם מוטא/זצוק"ל ושבק חיים לרבנן ביום כ"ה לחודש כסליו שנת הושל"ם ליצירה/(1621) תנצב"ה זיע"א

— בר גיורא, מסע להודו,עמ' 26-27

למרות המיקום המבודד של הקהילה, בזכות היותה של קוצ'ין עיר נמל, נמשך קשר רציף עם שאר הקהילות היהודיות בארצות אחרות; ישנן איגרות שנשלחו על ידי יהודי קוצ'ין לחכמי ירושלים, תימן וקהיר בענייני הלכה. הנהגת הקהילה הייתה בידי זקני הקהל, ואילו על לימוד התורה היו מופקדים ה"מורים" ("מולדיארים"[40])[41].

על מצב ידיעת התורה ולימודה בקוצ'ין בתקופות מוקדמות ישנן ידיעות סותרות. הרמב"ם באיגרתו לחכמי לוניל (לערך משנת 1200) כותב על יהודי הודו שיש להם ידיעה בתורה שבכתב בלבד[42]. לעומת זאת בנימין מטודלה שחי באותה תקופה לערך כותב על ידיעות מסוימות בתורה שבע"פ[43][44].. ידוע גם שבאותה תקופה היו באזור קוצ'ין מושבות סוחרים שרבים מהם היו תלמידי חכמים. תיעוד של איגרותיהם השתמר בגניזה המפורסמת בקהיר[45][46].

השואל ששלח שאלה לרדב"ז ולמהריק"ש (סוף המאה ה-16) בנוגע למחלוקת הפנימית שהייתה בקהילה[47] מתאר קהל של יודעי תורה, אך ללא תלמידי חכמים מופלגים[48]. גם הרב זכריה אלצ'הרי, שביקר בקוצ'ין באותה תקופה, מתאר לכאורה מצב דומה[49].

במאה ה-19 חי ופעל בקוצ'ין החכם רבי אבא יצחק יפה. לזכרו הוצבה אבן בכותל בית המדרש בעיר ארנכולם, שם למד ולימד[50]: 

"ב' ד' ה' / הצור תמים פעלו / ציון זכירת מושל יראת אלקים הוא הקדוש /שלשלת יוחסין מאצילי פולין/ הופיע בעיר ארנכולם/ הרביץ תורה ברבים בפלפול עצום / כהר' אבא יצחק יפה בכהר' אריה ליב יפה /נתבקש במתיבתא דרקיע עם בני עלי' /ביום ג' י"ב לחודש אדר שנת התר"ן(-1890)/והייתה מנוחתו כבוד/תנצב"ה".

בין תלמידיו המפורסמים של הרב אבא יצחק יפה היו: הרב מנחם אהרון המכונה מניי מולדיאר שהיה רב ופוסק בקהילת מאלה; הרב שמעון המכונה סימוגו מולדיאר והרב אליהו המכונה אליאצ'קה מולדיאר[51]. תלמיד-חבר נוסף היה הרב נחמיה זצ"ל, ממנו למד אחיינו הרב אברהם חי אברהם המכונה ווצ'אקה מולדיאר[52], עלה לארץ בשנת תשכ"ב, ונפטר בכ"ו אלול תשמ"ה בירושלים[53].

העלייה לישראל

ההחלטה לעלות לישראל נתקבלה בקהילה ב-1918, בעקבות רצון לשפר את תנאי חייהם, לצד אידיאליזם ציוני.

המשורר בן הקהילה יצחק משה רובי ביטא תחושה זו בשירו מתחילת המאה העשרים: ”תקוותנו, תקווה עתיקת -יומין/ לחזור לארץ שהנחילנו אלוקינו האחד/ עוד לא פסה”.

בשנת 1930 הגיע לקוצ'ין ד"ר עמנואל אולסבנגר על מנת לעודד את הקהילה לעלות לישראל.

עם הקמת מדינת ישראל מנתה הקהילה כ-2,000 נפש. ראשי הקהילה מצ'נמנגלם, פארור מאלה, ארנקולום וקוצ'ין פנו לראש ממשלת ישראל בבקשה לעלות לישראל. תשובת ממשלת ישראל באמצעות הסוכנות היהודית הייתה שעל הקהילה לשלם ממקורותיה את עלות העלייה, כרטיסי טיסה וכן את כל העלויות הנלוות, זאת בשונה מכפי שהיה נהוג בנוגע לקהילות במזרח אירופה. יהדות קוצ'ין הייתה מהקהילות הבודדות ששילמו מכספם הפרטי את הוצאות העלייה וייתכן שהייתה זו הקהילה היחידה שנאלצה לשלם עבור עלייתה אחרי קום מדינת ישראל.

אחרי ניסיון שלא הצליח עקב תקלה במטוס, עלתה הקבוצה הראשונה של בני העדה ב-5 בינואר 1950 והועברה לשער העלייה. במהלך 1950 הגיעו עוד 40 משפחות, עד סוף 1952 עלו כ-300 נפש.

בשנת 1953 הוחלט לעצור את העלייה בעקבות בדיקה שערך משרד הבריאות בקרב 60 עולים מקוצ'ין, בה נמצאו 50% נשאי אנקילוסטומה, שני חולי אלפנטיאזיס, חולה שחפת אחד ומספר מקרים של מלריה. בעקבות התגלית הוחלט לעצור את העלייה ולשלוח 350 עולים לבדיקות נוספות[54]. העלייה חודשה בשנה העוקבת, וב-1954 עלו כ-800 נפש. עד 1957 הועלו 600 נפש נוספים. עד סוף 1965 עלו לישראל כ-85% מהקהילה[55].

המושב מסילת ציון
המושב תעוז

יהודי קוצ'ין השתקעו בעיקר במושבים שונים ברחבי הארץ, שחמישה מהם מהווים עד ליום זה את מרכזי הקהילה: נבטים, מסילת-ציון, תעוז, אביעזר, גבעת כ"ח, וכפר יובל. ב-1982 התגוררו 75% מבני הקהילה בישראל באחד מחמשת המושבים האלה. ריכוזים נוספים של בני הקהילה ניתן למצוא בירושלים, קריית ביאליק, מושב שחר, ראשון לציון, אשדוד, באר שבע ורכסים.

היהודים הפארדסים בקוצ'ין עלו לישראל בשנות ה-80 כשהם מונים כ-200 נפשות, והם פזורים ברחבי הארץ. מרכז הקהילה הפארדסית בבנימינה שם גם בית הכנסת שבשכונת "אוהל יעקב" שכונת שיושבה בעיקר על ידי יהודים מגאורגיה, ושם נבנה גם על ידם בית הכנסת "עץ חיים" . נוסח התפילה הוא יהודי ספרדי עם נעימות יהודיות ייחודיות לקהילה הגיאורגית והקוצ'ינית. התפילה משותפת לשתי העדות ומנוהלת בנוסח קוצ'ין וגאורגיה. גבאי בית הכנסת הוא מרדכי חנניה (חננאשוילי), שמשפחתו היא מוותיקי בנימינה.

בית הכנסת במושב נבטים נבנה בסגנון המסורתי של יהדות קרלה, והוא מהווה את המרכז למורשת יהדות קוצ'ין. בית הכנסת שוחזר ועוצב בשיתוף פעולה בין האדריכל גרשון שבח והאמן המנוח בני וינקלר.

נכון ל-2009 נותר בית כנסת פעיל אחד בקרלה, בית הכנסת פארדסי, שהוא גם אתר תיירותי והוא ממוקם ברחוב jew town במטאנצ'רי קוצ'ין[56]. את בית הכנסת מנהלים יהודים תושבי המקום בעזרת בית חב"ד המקומי אשר נפתח ב-2009, והוא פעיל בחודשי החורף בתפילות השבת, ובעיקר בחגי תשרי, אז מצטרפים לתפילות תיירים ישראלים ואנשי עסקים מהמזרח הרחוק.

מוזיאון יהודי קוצ'ין

במושב נבטים נמצא "מרכז מורשת יהדות קוצ'ין".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שם טוב גאגין, חיי היהודים בקוטשין, ראמסגט, 1953
  • שלום זרביב, ממנהגיהם של יהודי קוצ'ין, בתוך: ילקוט מנהגים ממנהגיהם של שבטי ישראל, מהדורה שלישית ירושלים, 1996
  • שלוה וייל, הודו בסדרת "העליות הגדולות מארצות המזרח, דפי מידע ומקורות", מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח ומשרד החינוך, מנהל חברה ונוער תחום מורשת יהדות המזרח, ירושלים התש"ס, 40 עמ'
  • פרננדס עדנה, יהודים אחרונים בקראלה, עם עובד, 2011
  • K.S Mathew, One Heart Two World- the story of the Jews in Kochi, 2019
  • מסורת ומנהגים של יהודי קוצ'ין, תשפ"א.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות קוצ'ין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "משבית מלחמות" לרבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין, בתוך ספרו "אמרי שבת) בהקדמה, "חיי היהודים בקוטשין" (לרבי שם טוב גאגין, הרב הראשי לאנגליה, בתוך ספרו "כתר שם טוב" ח"ז) פרק ה, קדמוניות היהודים במלבר עמ' 4, פעמים 13 תשמ"ב עמ' 71 ואילך
  2. ^ ראו גם אופירה גמליאל, ההיסטוריה הנשכחת של יהודי קרלה, זמנים 122 (2013) עמ' 16 - 24
  3. ^ זרים במליאלם
  4. ^ בשנת 1686 היה בקוצ'ין הסוחר משה פריירה די פאיוה. פריירה היה סוחר יהלומים שהוזמן להתארח בבית המושל ההולנדי של קוצ'ין, Gelmer Vosburgh, פקיד של חברת הסחר ההולנדית VOC. פריירה כתב יומן מסע קצר שנדפס במלואו בלשון הספרדית על ידי החכם יצחק אבוהב באמסטרדם בשנת 1687. החיבור הקצר זה נתרגם לשפה האנגלית ונתפרסם על ידי שמואל שבתי קודר (מראשי ק"ק פרדשי בשנות ה-50) במאמר "Saga of the jews of cochin" בתוך הספר "Jews in India" ושם עמ' 125 מובאת רשימת בעלי המשפחות של קהילת פרדסי: 1. חכם חיים בליליה - סבו הגיע מצפת. 2. דוד לוי מולדיאר - סבו הגיע מגרמניה. 3. חיים בליליה, חזן וסופר מהיר - סבו הגיע מחלב. 4. דוד רבי - מחלב. 5 . חכם חי פינטו - מדמשק. 6. אליה דוד קשטיאל - סבו הגיע מקסטלה (ספרד). 7. יהודה ודוד אשכנזי - סבם הגיע מגרמניה. 8. שם טוב קשטיאל - אשר עבר ל[קהילה ב]פארור. 9. משה חליבה - סבו מחלב. 10-11. יוסף וזכריה זכאי - צאצאי המשפחות הראשונות מקראנגנור. סבם הוא החכם המפורסם שלמה זכאי. 12. שמואל בריוטי - סבו מקונסטנטינופול (קושטא). 13. דוד בליליה - סבו מירושלים. 14. אליה רעואלי (רבי) - סבו מירושלים, והיה הזר הראשון בקוצ'ין. 15-16. יצחק ואברהם חליבה - סבם מחלב. 17. ששון מיכאל משיראז שבפרס. 18. יוסף שושני (גר) משושן הבירה. 19. אהרון מקראנגנור, מהמשפחות הראשונות. 20. יצחק טובי מברבריה (מרוקו) 21-22. משה ומאיר, צאצאים מצד אמם של בית המלוכה של קראנגנור. 23. יוסף אשורי מבבל. וראו עוד: נפתלי בר גיורא (אחד משליחי הסוכנות לקוצ'ין) בספרו "מסע בהודו" עמ' 25: "על הרכב הקהילה החדשה מעיד ספר הנפטרים הנמצא בידי מר ס. ס. קודר לפיו באו המשפחות רחבי וחליגווא מארם צובא, וורקין מקושתא, קנדיל מתימן (צנעה). המשפחות קודיר (קצר) ואפרים כהן מבגדאד, אברהם כהן מתימן, צעדה מצעדה בתימן צרפתי מצרפת ואשכנזי מאשכנז (פרנקפורט?) קשטיאל מספרד"
  5. ^ Ruby Daniel, Barbara C. Johnson, Ruby of Cochin: An Indian Jewish Woman Remembers.
  6. ^ יעלה קופר, "תפיסות עומק בקהילות היהודיות במלאבר בראי בית הכנסת" (עבודה סימנריונית בעלת אופי מחקרי), האוניב' העברית 2014, עמ' 14.
  7. ^ קופר שם, על פי מנדלבאום "מקוצ'ין לארץ ישראל" (בעריכת ש. וייל) עמ' 60
  8. ^ הרב ש"ט גאגין, חיי היהודים בקוטשין עמ' 26. וראו עוד בר גיורא שם עמ' רלב, רמה
  9. ^ ראו רבקה דניאל, "זכרונות מקוצ'ין" (נאות מרדכי תשמ"ז 1987) עמ' 9: "לפי המסורת חיו יהודים במלבר עוד בימי המלך שלמה. הם הגיעו כסוחרים בזהב, שן הפיל ונוצות בנות יענה שנמצאו באזור של טרוונקור (היום טרוונקור וקוצ'ין מאוחדים ומהווים את מדינת קרלה). הימצאותם של סוחרים יהודים במקום הייתה אולי הסיבה שאחרי חורבן ביהמ"ק נמשכו פליטים יהודיים למקום. לא כל היהודים הגיעו לקוצ'ין באותו הזמן. היו קבוצות שונות ממדינות שונות שהגיעו בזמנים שונים וכל אחת מהן הביאה איתה את תרבותה ואת קשריה. על כן היהודים לא היו מנותקים מהעם בכללו. כ-10,000 משפחות יהודיות הגיעו לפי המסורת לקוצ'ין. איפה הם,מה עלה בגורלם? בשנת 1940 מנתה הקהילה כאלפיים נפש. ייתכן שהתבוללו, ואולי עזבו;איש אינו יודע".
  10. ^ ראו ברברה ג'ונסון, Shingili or Jewish Cranganore in the cotchin jews of India pp. 11
  11. ^ יעלה קופר, "תפיסות עומק בקהילות היהודיות במלאבר בראי בית הכנסת" (עבודה סימנריונית בעלת אופי מחקרי), האוניב' העברית 2014, עמ' 5 ("מפי מרואיינים ומהיכרות אישית עם הקהילה"
  12. ^ זו הגרסה ב"ספר דברי הימים" שפרסם נ. ויזל ב"מגיד חדשות" ב"המאסף" ו'(שנת תק"ן) עמ' קכט-קס, ב"ספר הברית"(לר' פנחס מווילנה), מאמר ט פרק טז "...והיהודים אשר שם הם שמה מעת גלות אשור אשר הגלה שלמנאסר מלך אשור בימי הושע בן אלה,כי בעוונם גלו בראש גולים עם עשרת השבטים ולא ראו חורבן בית ראשון ולא בנין בית שני ולא חורבנו, והנה הם שם בתוך הגולה באותן המדינות הרבה יותר מאשר אנחנו בגלות החל הזה במדינות אלה ובכל זאת המה סובלים אורך זמן גלותם ומצדיקים עליהם את הדין בלב שלם ומתפללים לה' תמיד על הגאולה ובה' א-להי ישראל בטח לבם כי לא יטוש ה' אותם שמה בעבור שמו הגדול ומחכים לביאת משיח צדקינו בככל יום.כו'"., ובמכתב שנשלח מזקני ארנקולם ל"ראשי ממשלת ישראל" בשנת תשי"ג
  13. ^ "מבחר מקורות לתולדות הציונות בארצות המזרח" תיק ז מסמך 39: "היום יום ה' ד' לחודש אדר שנת התשי"ג לפ"ק ארנאכולם בארץ הודו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול אחדש"י כדבע"י" לקראת מעלת ראשי הממשלה הנכבדים והגאונים שלומי אמוני ישראל בארץ ישראל. מאת ק"ק בתי כנסיות כדכאמבאגם תכומבאגם בעיר אירנאכולם בהודו דרום באנו להודיע לאחינו בני ישראל חובבי תורתנו הקדושה הממונים על ענייני עליה אשר בארץ הקדושה הנה אנחנו כל אנשי הקהילות הנזכרות לעייל הסכמנו וגמרנו בלבב שלם ותשוקה גדולה לעלות לארץ ישראל ולקבוע דירתנו בארצנו ארץ הצבי כמבואר בספר חרדים דף ט"ל וזה לשונו: וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו כי תחילת עונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר וימאסו בארץ חמדה ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו ושם נאמר אתה תקום תרחם ציון•וגם מבואר שם על פסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה• מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ• ועוד על פסוק והיה כי תבואו אל הארץ והיה הוא אחד משנים עשר צירופין של השם הקדוש רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בח"ל היינו הישראל שדומה למי שאין לו א-לוה••עיין שם•עכ"ל•וכתב בספר גאולת ישראל כי התאוו כל ישראל ונביאים וחסידים ימות המשיח כדי שינוחו משיעבוד מלכיות•שהגלות אין מניח להם לעסוק בתורה ומצוות כהוגן וכמרז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים•למפורסם אין צריך ראיה•וארז"ל כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו א-לוה וגם דעו נא אחינו הרחמנים כי המצב הרכוש של קהילתנו הולכים הלוך וחסור יום יום מבלי דעת מה יהיה באחריתנו כי צרת העניות רוחפת על ראשינו•כל המשתכר משתכר אל צרור נקוב•כי אמרו רז"ל כי העוני מעבירו על דעת קונו•והנה באמת לנו לקונן על המצב הרעה הזאת אשר אנחנו עומדים עתה על האדמה הזאת זה כמה מאות שנים בעו"הר אנחנו יושבים בארצות הנכרים כי מעת גלות אשר הגלה (שלמנאסר) מלך אשור בימי הושע בן אלה גלינו מארצנו בראש גולים לא ראינו חורבן בית ראשון ולא בנין בית שני ולא חורבנו•ובכל זאת אנחנו סובלים אורך זמן הגלות ומצדיקים עלינו את הדין בלבב שלם ומתפללים לה' תמיד על הגאולה ובה' א-להי ישראל אנחנו בוטחים כי לא יטוש את עמו בעבור שמו הגדול ומחכים לביאת משיח צדקנו בכל יום לכן עשינו שליח את ד"ר א"ב סאלם על כל הדברים שצריכים לעניין עליה הן של מצות הליכת ארץ ישראל הן על מצות ישוב בארץ ישראל לעשות כל הדברים בזריזות וחריצות כיד ה' הטובה עליו וידו כידינו ופיו כפינו•ושאר הדברים (הוא) הוא יגיד לכם על פה•וגם נתננו בידו שטר הרשאה הזאת לזכות ולאות ולראיה וה' ישלם שכרו• ולכן אנחנו מבקשים ממעלתכם שתעשו כל החסדים וכל הטובות עמנו אחיכם שבגולה על פי דברי השליח ששלחנו אצלכם וכפי מה שיגיד לכם•ועינינו תלויות לחסדכם ולעזרתכם• וה' השוכן בציון ירים ויגדיל את ממשלת ישראל ותהיה מתקיימת לעד ולנצח נצחים•וה' הטוב יגן בעדכם ויאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים• ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון• עוד אין להאריך כי אם בשלומתכם וטובתכם " זקני הקהל כדכום"באגם זקני הקהל תכום"באגם אליהו חי בן משה אליהו בן אברהם אליהו בן אליה מרדכי בן אבירם אברהם חי בן משה יוחנן בן אברהם אברהם חי בן אליהו אברהם בן אפרים ".
  14. ^ "...ואומנם אומרו בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל הוא זר מאוד. והנה בימים האלה אשר כתבתי זה ראיתי בכתב אמיתי שהביאו בני המערב ההולכים היום ממלכות פורט"ו גאל לארץ הודו להביא הבשמים שהעידו שראו שמה יהודים הרבה והביאו כתב מיד חכם אחד מהם והם אומרים שהמה מבני יהודה ובנימין מאותם שגלה סנחריב מערי יהודה קודם חורבן ירושלים על ידי נבוכדנצר כמו שנזכר בסדר עולם ושהניח אותם אחרי הררי חשך ושהם לא שבו בבית שני ואמרתי אני אל לבי שלהיותם שמה קרובים במושבותם לי' שבטים שהגלה סנחריב לכן ניבא פה ירמיהו ועליהם אמר שבשוב ה' את שיבת ציון יתחברו שמה אלו לאלו וזהו ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי וגומר".
  15. ^ ראו גונסון שם. וראו עוד Semetic Studies,ברלין 1897.עמ' 427–428. נספח 1 -The Jews of Malbar to the Jews of New York)מכתב מקוצ'ין לניו יורק משנת 1790 (לערך): "אלו המעשה של היהודים שבאו לארץ מלב"ר מגלות בית שני תו"בב שהיה בשנת ג' אלף תתכ"ח ליצירה יצאו הרבה יהודים איש ואשה ובאו לארץ מלב"ר ונתיישבו בד' מקומות ואלה שמותם כ"גנור.. פא"קלור.. מדי פולוטה..ורובם היה בכנגנור הנקרא שינגילי והיה תחת ממשלת שיר"ה פרימ"אל...".
  16. ^ ראו "יהודי הודו", מוזיאון ישראל, ירושלים תשנ"ה (עמ' 31) תצלום לוח שנה מביהכ"נ תכום באגם קוצ'ין (כת"י) משנת תרכ"ז(1886/7).
  17. ^ ג'ונסון (פעמים 13 עמ' 74) מזכירה עוד מקומות בהם שכנו היהודים אותה תקופה-פאלור, מדאי, קליקוט, מוטאם (או מוטאת) ואולי גם מקומות נוספים בחוף מלבר. וראו עוד לקמן בעניין בתי הכנסת בקוצ'ין
  18. ^ בר גיורא, מסע להודו עמ' 20. ועוד.
  19. ^ נ. בר גיורא, "לתולדות בתי הכנסת בקוג'ין", ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח ב' עמ' ריד; ושם בהערה 1 מציין ש"לפי לוחות הנחושת שקבל יוסף רבן הייתה הרשות בידו לקיים באנג'וום מוסדות דת, אבל לא נאמר במפורש בית כנסת. במקומות שונים בחוף מלבר מצביעים הודים על חורבות של יישובים יהודיים ובייחוד בתי קברות עתיקים"
  20. ^ "ארשת שפתינו" (קובץ פיוטים למועדים ולשמחות, בו כ-380 פיוטים) הוצ' ביהכ"ס "שומר ישראל" אשדוד,תש"מ עמ' 258. כץ וגולדברג "The last jews of cochin" מייחסים פיוט זה לר"ן (?1310-?1375), אולם ג'ונסון (עמ' 108) כ' על סברה זו שאין לכך שום ראיה, ושאין לנו שום עדות על כך שהר"ן עזב את ספרד בזמן מהזמנים.
  21. ^ Shingili or Jewish Cranganore in the cotchin jews of India pp. 28
  22. ^ בספר Far east mission עמ' 95 ואילך
  23. ^ נוסחם מופיע גם (בעברית) בשינויי נוסח "קדמוניות היהודים במלבר" עמ' 12–13, וכן אצל סגל A Histry of the jews Of Cochin pp. 9 . סגל (עמ' 9 ) מוסיף מקצת הערות בהקשר ללוחות הללו- 1-מלומדים מסכימים שאוונג'נאם אינו שם אזור אלא שם של תאגיד מסחר. 2-נותן הזכויות היה תושב מוציריס (מויריקודו) היא קראנאגנור. 3-פעיליותיו לש יוסף היו נודעות על פני אזור נרחב אחר והעדים באים מהאזורים של: טראוואנקור (וונדו),קליקוט (אראלאנאדו) ופאלגאט (נדומופוראיורנאדו)
  24. ^ The Jewish Way Of Life in Cochin מאת דוד מנדלבאום ב-JQR כרך 1.
  25. ^ ביתר הרחבה מופיע עניין זה אצל סגל, A HISTORY OF THE JEWS OF COCHIN, עמ' 8: "...לוחות הנחושת (ישנם שני לוחות נחושת בידי הנוצרים בקרלה) נכתבו ככל הנראה במאות ה-8 וה-9. הם נשמרים בידי הנוצרים בטירוואלה וקוטאם. המסמך הראשון הוא לוח כתוב משני עבריו. הוא הוענק על ידי אירווי קורטאן שהיה, נוסף לעוד כמה זכויות,גם השליט של מאניגראמאם. המסמך השני הוא סדרה של 5 לוחות-כולם, חוץ מאחד, כתובים משני עבריהם - וידועים בשם "לוחות קילון" (the Quilon plates). מסמך זה נכתב בשנה החמישית למלכותו של המלך סטאונו ראווי והעניק זכויות רבות ל"טרישה פאלי" (הכנסייה האורתודוקסית), כולל שטח אדמה מוגדר בכולם (קילון). בשישה קטעים בטקסט מוזכר שזכויות אלה יהיו מוגנות ושמורות על ידי אנג'וואנאם ומאניגראמאם;. השנייה הייתה קבוצה נוצרית; הראשונה, כפי שאתאר בהמשך, מזוהה כקבוצה של יהודים סביב קראנגנור כמאה או מאתיים שנה מאוחר יותר. ישנו אפילו קשר מוצק יותר ליהודים במסמך קילון. בצד אחד של הלוח החמישי ישנה של עדים כתובים ב Kufic Arabic(ערבית קופית);בצד השני ישנה רשימת עדים נוספת בצורת Pahlavi כתובה באותיות עבריות שנכתבו על ידי לבלר שלא היה בקי בכתב זה(ignorant of the script) (סגל אינו מסביר על סמך מה מניח זאת)[סגל מביא את השורות הנ"ל מתורגמות לאנגלית]: Herby I Hasan 'Ali/to it am eitness/Herby,I Isaac/ben Michael to it/am witness.Herby I/Abraham ben ... /am witness.Herby I,/Y...am witness. בזאת אני חסן עלי/לזאת אני עד. בזאת אני יצחק בן מיכאל לזאת/אני עד. בזאת אני/אברהם בן.../אני עד. בזאת אני/י... אני עד".
  26. ^ מסעות ר' בנימין מטודלה, מהד' אדלר עמ' נח-נט. זיהוי המקום חאולם מזוהה עם העיר קילון (Quilon) - כיום קולאם - על ידי החוקרים א. אשר (בהערותיו לספר מסעות ר' בנימין מהדורתו) ומ. אדלר (כנ"ל מהדורתו) מבוסס על אזכור שמה של העיר חאולם בתיאור מסעותיו של מרקו פולו (שכותב בפרוש שהיא במלבר). וכן ביומן מסעותיו של הנוסע הערבי אבן בטוטה שג"כ מזכירה. זאת נוסף לתיאורי האקלים ושדות הפלפל שנזכרים בדברי ר' בנימין שמתאימים למלבר שידוע שהיא הייתה המקור לפלפל ושאר תבלינים (דבר שגרם לשגשוג הסחר עימה עוד מתקופת הרומאים ועוד לפני כן),כמו גם לתאורה על ידי מרקו פולו ואבן בטוטה. וזוהי הדעה הרווחת הן בקרב החוקרים שעוסקים בתיאור תולדות קוצ'ין/יהודי קוצ'ין והן בעוסקים בחקר מסעות ר' בנימין (וכן בקרב יהודי קוצ'ין עצמם, ראו כת"י ששון 880.
  27. ^ "...בבואך לממלכת קולם (קילון) ..תראה גם נוצרים וגם יהודים". שלוה וייל, כרונולוגיה של ציטוטים ממקורות שונים, "מקוצ'ין לארץ ישראל", עמ' 4.
  28. ^ קופר, "תפיסות עומק בחיי הקהילות היהודיות במלבר בראי בית הכנסת", עמ' 19. וראו עוד שם עמ' 3: "לבתי הכנסת בקרלה היה תפקיד משמעותי עבור בני הקהילה. רבם מהם סיפרו את חוויותיהם דרך מרחב בית הכנסת". ושם עמ' 8: "לאורך כל הראיונות שמעתי שוב ושוב סיפורים מחיי הקהילה, שהמכנה המשותף להם נסב סביב מוסד ביהכ"נ כמרכז בו התרחשו חיי היחיד והקהילה, והיה ברור שהם תופסים את ביהכ"נ כאתר מרכזי המהווה כמעין חוט שידרה שממנו ואליו התנכזו חיי הקהילה".
  29. ^ בר גיורא, ספונות ב',עמ' ריט
  30. ^ קופר שם עמ' 14
  31. ^ בר גיורא שם
  32. ^ ע"פ כת"י ששון 880, בר גיורא, ספונות ב'- "בתי הכנסת בקוג'ין"
  33. ^ משמעות השם "הגדה הדרומית של הנהר", זה היה שמו של בית הכנסת העתיק בקאנגנור שעל שמו נקרא בית הכנסת. לא הייתה לשם משמעות גיאגרפית במקומו החדש (כמו גם לזה של המקביל לו בעיר קוצ'ין, ולבתי הכנסת תכומבאגם). ראו הרב לוי יצחק (לואיס) רבינוביץ, Far east mission pp. 102-103
  34. ^ משמעות השם "הגדה הצפונית של הנהר"
  35. ^ בר גיורא שם מביא עוד שמות בתי כנסת שהיו בעבר ונעזבו או חרבו, ביניהם: 1. בית הכנסת קוצ'נגאטי בעיר קוצ'ין, שנבנה בשנת 1346 וחרב בשנת 1789 על ידי סולטאן מוסלמי בשם טיפו. הכתובת (שכללה גם את שנת יסוד ביהכ"נ) שהייתה במקום שוקעה בקירות ביהכ"נ קדומבאגם בקוצ'ין, נתגלתה בשנת 1818 כשנערך במקום בדק בית, והועתקה על ידי סופר ביהכ"נ פרדסי לפנקס קהל (כת"י ששון 1030). 2. בית הכנסת בעיירה פאלור, צפונית לארנכולם. בארנכולם נשתמרו שני רימונים לספר תורה ועל אחד מהם חרוט "בית הכנסת פאלור".
  36. ^ ראו בר גיורא שם.
  37. ^ אבן ספיר
  38. ^ תיעוד חלקי של קה"ת ישנו במכון הצליל הלאומי בספרייה הלאומית רשומות Y03616- טעמים, קריאות חול, שבת,ויחי (חלקי),שירת הים (חלקה הגדול). Y1480-קריאת התורה ועשר הדברות, Y6619-מגילת אסתר. וראו עוד בעניין זה שלום זרביב,"ממנהגי יהדות קוצ'ין", בתוך:ילקוט מנהגים הוצ' משרד החינוך אגף החינוך הדתי; אליהו ברמוט,"בעקבות השורשים-היסטוריה ופלורקלור של יהודי קוצ'ין",עמ' 28-30
  39. ^ טעמים אלו דומים להפליא לטעמי המקרא בנוסח ההראתי שבמסורת יהודי אפגניסתן ראו כאן. ישנם פיוטים ייחודיים שמשותפים (זהים בטקסט שונים בניגון) לשתי העדות, דבר שלכאורה מעיד על קשרים היסטוריים נסתרים
  40. ^ הפרוש המקורי של מולדיאר היה ראש קהילה. עם הזמן כינו כך תלמידי חכמים" (אליהו ברמוט, "שרים אחר נוגנים" עמ' 107 בהערה)
  41. ^ נ. בר גיורא "לתולדות בתי הכנסת בקוג'ין", ספונות ב (תשיח): "כל העניינים האישיים והחברתיים נידונים במסגרת אספת היחידים שבה ניכר חלקם המכריע של הזקנים,שאין הם נבחרים אלא גילם הוא הקובע. הזקן הראשון המשמש מעין נשיא הקהילה מצרף אליו שאר זקנים הנקראים לפי הגיל זקן שני,שקן שלישי וכו' עד שבעה זקנים. בכל מוצאי שבת בגמר התפילה לפני אמירת "שיר המעלות" וקדיש בתרא ניתנת הזדמנות למי שרוצה להשמיע טענותיו לפני המשתתפים.תביעה זו יכלה להיות כלפי בית הכנסת או אחד מיחידיו. גם נשים יכולות להביא תלונותיהן.וידועים מקרים אף של נוכרים שהופיעו בביהכ"נ ובקשו לדון בתביעותיהם נגד ביהכ"נ או אחד מה"יחידים". ...שאלות הלכה עקרוניות הובאו להכרעה בפני שד"ר מא"י או בפני ת"ח מארץ אחרת שנזדמן למקום. במקרים מסוימים הופנו שאלות בכתב אל רבנים במדינות אחרות. תפקידו של רב התחלק בין החזנים והמורים, החזנים ערכו חופה וקידושין והמורה סידר גיטין.שרדו פנקסים שונים על פעולותיהם של אלה. ...הוצאות בית הכנסת הן: א.משכורת לחזן,לסופר,לשוחט,למלמד תינוקות ולשמש. בדרך כלל ממלא איש אחד שלושה או ארבעה התפקידים הראשונים,והשמש אינו יכול לעולם למלא אחד משאר התפקידים. ב.בדק הבית,החזקת בתי הכנסת ובתי הקברות. ג.כתיבה ותיקון של ס"ת של ציבור. ד.תמיכה בעניים מבני הקהילה ובמקרים מסוימים לעוברי אורח. ה.תרומות לערי הקודש שנמסרו לידי השד"רים,או נשלחו לתעודתם"
  42. ^ באיגרת לרבי יונתן הכהן מלוניל: "אבל היהודים שבהודו אינן יודעין התורה שבכתב, ואין להם מן הדת, אלא שהן שובתים (בשבת) ונימולים לשמונה". האיגרת מדברת לכאורה על כלל יהודי הודו, ולא רק על קהילת "בני ישראל" (שידוע גם מתקופות מאוחרות יותר שזה היה מצבם הרוחני). הרב יוסף קאפח ("ספר זיכרון לרב יצחק נסים", חלק "חקרי התלמוד והרמב"ם",עמ' רלה-רנב) טוען שכל 24 האגרות לחכמי לוניל (שאיגרת זו היא אחת מהן) כולן זיוף הן ולא מתחת ידי הרמב"ם יצאו:"...ידוע הוא רבנו בלשונו הזהב,משפטי שפתו בנויים בבינה והשכל מדויקים ומדוקדקים כהלכתן משופים ומהוקצעים כראוי לאיש אשר כמוהו.ומה מתגלה לעינינו בתשובות האלה?לא סדר,לא משטר לא שפה ולא לשון.בלעגי שפה ידבר האיש.ואילו דברו חכמי לוניל ערבית היינו כי התשובות נכתבו בערבית ומגרעותיהן אשמת המתרגם.אך זאת לא זאת ידוע כי חכמי לוניל לא דברו כלל ערבית...ואם כן ברור איפה שרבנו עשוי היה לכתוב תשובתו לחלק עולם זה בעברית ובעברית הנאה והיאה שלו.וכבר מבחינה זו בלבד מתנוססת זרות ייחוסן לרבנו הגדול הרמב"ם.וכאשר אנו פונים לנושאן תוכנן ועניינן הרי הדחייה והריחוק מהיותן לרמב"ם ניבטת ונבלטת בכל מוראותיה".הרב קאפח שם מוכיח זאת לגבי שמונה תשובות לפי סדרן בשו"ת הרמב"ם מהד' בלאו, "ולכשירווח לי בעז"ה אשלים בהזדמנות אחרת את המלאכה ואברר את יתר שש עשרה הנשארות". לעומתו הרב יצחק שילת שליט"א (שם עמ' רנג-רנו;וכן בהקשר לאיגרת דנ"ד ספציפית באגרות הרמב"ם מהדורתו עמ' תקנו הע' 1 ) סבור שאיגרות אלו אמיתיות.
  43. ^ הוא כתב על כאלף יהודים שחורים "שומרי מצוות ובעלי ידיעות בתורה שבע"פ".
  44. ^ "קוצ'ין", מתוך אתר בית התפוצות
  45. ^ על כך ברחבה במחקריו של פרופ' שלמה דב גויטיין,"יהדות תימן וסחר הודו"(נדפס לראשונה בשלימות בתוך "יהדות תימן-פרקי מחקר ועיון" עמ' מז-סג, "נגידי ארץ תימן",בתוך "בואי תימן",תשכ"ז, "התימנים.היסטוריה סדרי חברה חיי רוח",פרק חמישי-"מחליפת המכתבים של יקירי תימן בעת פריחת סחר הודו". פרופ' מ' ע' פרידמן(תלמידו של גויטיין),"אברהם בן יגו סוחר יהודי בהודו",בתוך:תעודה טו(תשנ"ט) עמ' 259 ואילך. פרופ' מרדכי אביר "הסחר הבן לאומי והיהודים בתימן במאות 15-19" (ברקע-"גולש" גם ללפני תקופה זו),פעמים 5(תש"מ)
  46. ^ השואל לרדב"ז והמהריק"ש (שו"ת אהלי יעקב סימן צט) כותב שמבניהם של אום סוחרים השתלבו בהמשך בעדת ה"אינם מיוחסים" שמתאר בשאלתו שם "יש מקצתם שבאו לשם יהודים סוחרים מארץ תוגרמה ומארץ עדן ואלימן ושיימאן ומן אלבוכאס אלעגאם וקנו שפחות והולידו מהם בנים ובנות ושחררו אותם" וכו
  47. ^ בין הפרדסים לשאר הקוצ'ינים (המלברים)(הרב שם טוב גאגין, "חיי היהודים בקוצ'ין). ולפי הראשון לציון רבי מאיר רפאל פניג'ל והרב חיים יעקב פיינשטיין (הרב ח"י פיינשטיין, קונטרס "משבית מלחמות". שמואל רפאלוביץ', "קדמוניות היהודים במלבר") בין "מיוחסים" ו"אינם מיוחסים" שבקרב המלברים עצמם
  48. ^ השואל מתאר את קהל ה"אינם מיוחסים" כ"עשירים ובעלי מצוות וצדקה", "קהל גדול בעלי תורה ועשירים וקרובים למלכות". אומנם מסיים את שאלתו: "על הכל יכתוב בארוכה, כי אין שם בעלי תורה שיבינו דבר מתוך דבר". שו"ת אהלי יעקב ס' צט
  49. ^ "ספר המוסר" (מחברת שמינית,הוצ' י. רצהאבי עמ' 130): ואלך אל מדינת כושי (קוצ'ין),מצאתי את שאהבה נפשי כי בה קהל ספרדים מזרע היהודים עם קהילות אחרות אבל הם גרים,נתגיירו מימים קדמונים מן הכושים ומן הכנענים.יודעי דת ודין,ולדיני התורה מודין מלקין ומנדין. ואשב שם שלושה חודשים בין הקהילות הקדושים
  50. ^ נ.בר גיורא, "לתולדות בתי הכנסת בקוג'ין", ספונות ב עמ' רכג
  51. ^ אליהו ברמוט, "שרים אחר נוגנים" עמ' 107. תיעוד של תולדותיהם, ושל חכמים נוספים מופיע בעלוני "אור נחמיה" שיצאו לאור בשנים תשס"ד-תשס"ו (2004–2006) [1]
  52. ^ ריאיון עם הרב אברהם חי אברהם זצ"ל, ארכיון הצליל הלאומי בספרייה הלאומית בירושלים, רשומה Y03622
  53. ^ ברמוט שם
  54. ^ בעיות בריאות של העלייה מקוצ'ין, סכנת מחלת הפילריה ומחלות אחרות, מחלות שאינן בנמצא בישראל. ארכיון הציוני המרכזי, מתוך אתר מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות
  55. ^ תיעוד חלקי לפרשה זו מצוי בארכיון הציוני בירושלים: א. תיק S6/6170 עמ' 183–184 – מכתב לבן-גוריון מיצחק רפאל (ד' תמוז תשי"ג 17/6/53 ) "אדוני רה"מ הריני מוצא לנכון להמציא לכבודו העתק ממברק שקבלתי היום מהקהילות בקוצ'ין לאחר שנודעה להם החלטת המוסד לתיאום בדבר הפסקת הטיפול בעלייתם. לתשומת לבך. מברק נשלח מארנקלום 16.6.53 נתקבל בירושלים 17.6.53 רפאל עליה ירושלים ישראל אנא אחינו הרחמנים אל תעכבו את גאולתנו בשביל כבוד שכינת עוזנו שהיא עימנו בגלותינו קהל הקדוש קדומבאגום תקומבגון" ב. שם עמ' 160 העתק מברק כיוצ"ב מיום 5.7.53 "אחינו היקרים כי באמת החולה פילריה לא מחלה הדבקות כי חולי הזאת נפוחי רגלים(?) אל תעזבונו עוד לסבול צער הגלות בשביל חולי הקל כזה. המבינים יודעי דת (וחן)[ודין] כי בשולחן ערוך יורה דעה כתוב שבכלל מיני צדקות פדיון שבויים הכללי.ולכן מחויבים אתם לקבל את בקשתנו לנו ולפתוח שערי ישראל במהרה קהל הקדוש קדמבגום טקוטמבגום" ג. שם עמ' 203 איגרת מאת ראשי הקהילה אל "ראשי ממשלת ישראל". איגרת זו כתובה בכתב יד לבלר אומן, והובאה לארץ על ידי אברהם ב. סאלים,מראשי הקהילה שהגיע לארץ בשליחות בתי הכנסת בארנכולם להחשת הטיפול בעליית יהודי קוצ'ין (העתק של מכתב זה מופיע בתיק s6/6171 עמ' 203–204): בינ"ו עמ"י עש"ו היום יום ה' ד' לחודש אדר שנת התשי"ג לפ"ק ארנאכולם בארץ הודו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול אחדש"י כדבע"י לקראת מעלת ראשי הממשלה הנכבדים והגאונים שלומי אמוני ישראל בארץ ישראל. מאת ק"ק בתי כנסיות כדכאמבאגם תכומבאגם בעיר אירנאכולם בהודו דרום באנו להודיע לאחינו בני ישראל חובבי תורתנו הקדושה הממונים על ענייני עליה אשר בארץ הקדושה הנה אנחנו כל אנשי הקהילות הנזכרות לעייל הסכמנו וגמרנו בלבב שלם ותשוקה גדולה לעלות לארץ ישראל ולקבוע דירתנו בארצנו ארץ הצבי כמבואר בספר חרדים דף ט"ל וזה לשונו: וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו כי תחילת עונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר וימאסו בארץ חמדה ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו ושם נאמר אתה תקום תרחם ציון•וגם מבואר שם על פסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה• מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ• ועוד על פסוק והיה כי תבואו אל הארץ והיה הוא אחד משנים עשר צירופין של השם הקדוש רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בח"ל היינו הישראל שדומה למי שאין לו א-לוה••עיין שם•עכ"ל•וכתב בספר גאולת ישראל כי התאוו כל ישראל ונביאים וחסידים ימות המשיח כדי שינוחו משיעבוד מלכיות•שהגלות אין מניח להם לעסוק בתורה ומצוות כהוגן וכמרז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים•למפורסם אין צריך ראיה•וארז"ל כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו א-לוה וגם דעו נא אחינו הרחמנים כי המצב הרכוש של קהילתנו הולכים הלוך וחסור יום יום מבלי דעת מה יהיה באחריתנו כי צרת העניות רוחפת על ראשינו•כל המשתכר משתכר אל צרור נקוב•כי אמרו רז"ל כי העוני מעבירו על דעת קונו•והנה באמת לנו לקונן על המצב הרעה הזאת אשר אנחנו עומדים עתה על האדמה הזאת זה כמה מאות שנים בעו"הר אנחנו יושבים בארצות הנכרים כי מעת גלות אשר הגלה (שלמנאסר) מלך אשור בימי הושע בן אלה גלינו מארצנו בראש גולים לא ראינו חורבן בית ראשון ולא בנין בית שני ולא חורבנו•ובכל זאת אנחנו סובלים אורך זמן הגלות ומצדיקים עלינו את הדין בלבב שלם ומתפללים לה' תמיד על הגאולה ובה' א-להי ישראל אנחנו בוטחים כי לא יטוש את עמו בעבור שמו הגדול ומחכים לביאת משיח צדקנו בכל יום לכן עשינו שליח את ד"ר א"ב סאלם על כל הדברים שצריכים לעניין עליה הן של מצות הליכת ארץ ישראל הן על מצות ישוב בארץ ישראל לעשות כל הדברים בזריזות וחריצות כיד ה' הטובה עליו וידו כידינו ופיו כפינו•ושאר הדברים (הוא) הוא יגיד לכם על פה•וגם נתננו בידו שטר הרשאה הזאת לזכות ולאות ולראיה וה' ישלם שכרו• ולכן אנחנו מבקשים ממעלתכם שתעשו כל החסדים וכל הטובות עמנו אחיכם שבגולה על פי דברי השליח ששלחנו אצלכם וכפי מה שיגיד לכם•ועינינו תלויות לחסדכם ולעזרתכם• וה' השוכן בציון ירים ויגדיל את ממשלת ישראל ותהיה מתקיימת לעד ולנצח נצחים•וה' הטוב יגן בעדכם ויאריך ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים• ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון• עוד אין להאריך כי אם בשלומתכם וטובתכם " זקני הקהל כדכום"באגם זקני הקהל תכום"באגם אליהו חי בן משה אליהו בן אברהם אליהו בן אליה מרדכי בן אבירם אברהם חי בן משה יוחנן בן אברהם אברהם חי בן אליהו אברהם בן אפרים ד. תיק s6/6171 עמ' 93,מכתב אל מ. ו. בקלמן מנהל הג'וינט: "מר בקלמן היקר, בהתאם לשיחתנו האחרונה הריני מתכבד למסור לכבו' פרטים מספר על דבר התפתחות העניינים מסביב לשאלת העלייה של יהודי קוצ'ין. בעיר נמל זו שבדרום הודו חיה קהילה יהודית בת כ-2000 נפש המאוגדים בקהילות משנה אחדות על יד בתי הכנסת שלהם. יהודים אלה הביעו בשנים האחרונות בדרכים ובהזדמנויות שונות את רצונם העז לעלות לארץ ישראל ולהתיישב על הקרקע כחקלאים...". ה. s6/6173 מכתב מאת ש. שמידט לש. ז. שרגאי (אדר תשי"ז 3/2/57): "למרות הלחץ הגדול בענייני עלייה מארצות רבות יש גם הכרח לטפל בעניין העלאת 25% מיהודי קוצ'ין שעוד נותרו שם. כתוצאה מהעלאת רוב יהודי קוצ'ין כל הקהילות שם נהרסו מבחינה חברתית וכלכלית, ברוב בתי הכנסת אין מניין לתפילה והדבר פוגע קשות באנשים שהם כולם שומרי דת ומסורת. מבחינה כלכלית הולך המצב ורע מיום ליום"
  56. ^ בשנים האחרונות שופצו גם בתי הכנסת בארנכולם, פארור וצ'מאנגאלאם והם פועלים כיום כאתרי תיירות


יהדות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בירוביג'אן • בוכרה • בחריין • גאורגיה • יהודי ההרים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • יפן • ירדן • ישראל • כווית • כורדיסטן • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • מלזיה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • חצי האי ערב • פקיסטן • קוצ'ין • קטר • קוריאה הדרומית • קזחסטן • קירגיזסטן • רוסיה • תאילנד • תימן (וצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
זרמים ביהדות
אורתודוקסים פרושים • רבניים • חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים ספר תורה
תפוצות ישראל יהדות אשכנז • יהדות ארצות האסלאם • יהדות ספרד ופורטוגל • יהדות גאורגיה • רומניוטים • ביתא ישראל (אתיופיה) • בני ישראל (הודו) • בני מנשה (הודו) • יהדות התפוצות לפי יבשת ואזור
קבוצות פורשים מהיהדות
תקופת בית שני צדוקים • בייתוסים • איסיים • תרפויטים
תקופת הגאונים קראים
בעת החדשה רפורמים • קונסרבטיבים • נאולוגים • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
שונות מינים • שומרונים
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_קוצ%27ין&oldid=2326080"