יואב שורק
 | |
| יואב שורק, 2009 | |
| לידה |
11 בפברואר 1970 (גיל: 54) רחובות, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת בן-גוריון, ישיבת בית אל |
| עיסוק | פובליציסט, עורך, מתכנת |
| מעסיק | |
יואב שורק (שלזינגר) (נולד ב-11 בפברואר 1970) הוא פובליציסט ועורך כתב העת "השילוח", דוקטור להיסטוריה. בעבר ערך את המוסף הספרותי-תורני "שבת" בעיתון מקור ראשון, ואת המגזין סגולה וניהל את "היוזמה הישראלית".
קורות חיים
נולד ברחובות. למד בישיבות מרכז הרב, בית אל ובית אורות. במהלך לימודיו יזם וערך ביטאון של תלמידי ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, בשם "אור חוזר". במהלך לימודיו בבית אורות הוציא לאור את "פרקים לתשעה באב", שלוקטו מתוך כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ואת "חיים הם למוצאיהם", על לימוד התורה בבית המדרש של חז"ל ועל אופייה החי של התורה שבעל פה.
שורק הוא בוגר האוניברסיטה הפתוחה במדעי הרוח ובעל תואר שלישי בהיסטוריה יהודית. עבודת הדוקטורט שלו נעשתה במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בנושא "הרב משה שמואל גלזנר: המורד מבפנים באורתודוקסיה ההונגרית", והושלמה בשלהי 2020[1].
תחילת דרכו כעיתונאי ועורך
כשלמד בישיבת בית אל התמנה לחבר מערכת נקודה, שם פרסם שורת מאמרים סביב הצורך בהתחדשות דתית וכן מדור קבוע על עולם הישיבות והיצירה התורנית החדשה ('חצר בית המדרש'). כאברך ותיק יחסית, בשנת תשנ"ו, התבקש לעזוב את ישיבת בית אל, בשל מורת הרוח של ראשי הישיבה מדעותיו. זאת, בעקבות פרסום הקונטרס "חַזְרוּ וְיִסְדוּם" שקרא תיגר על החינוך הישיבתי.
במשך שנה היה עמית מחקר במרכז שלם בירושלים. אחר כך עשה שלוש שנים כמתכנת בחברת מטריקס, כשבמהלך תקופה זו ייסד וערך בהתנדבות כתב עת קצר ימים בשם "ארץ ישראל", שעסק באיכות הסביבה מזווית יהודית[2]. לאחר מכן היה שותף לצוות המייסד של ערוץ התכלת.
בעיתון מקור ראשון, סגולה, השילוח ועוד
עם רכישת העיתון מקור ראשון על ידי שלמה בן צבי, נעשה שורק שותף לפיתוח הקונספט החדש של העיתון. כחלק מקונספט זה פותח מוסף שבת, המשלב תוכני הגות, ספרות ומאמרים תורניים, ושורק נעשה עורכו, משנת הקמתו של המוסף (2004) ועד לראשית 2012, עת הוחלף על ידי סגנו עד אז, אלחנן ניר. בשנת הלימודים התשע"ג היה עמית בתוכנית של הקרן תקווה. שורק ערך שניים מספריו של הרב פרופ' דניאל שפרבר – "דרכה של הלכה" ו"נתיבות פסיקה".
בפרק האחרון של סדרת הטלוויזיה תקומה, שעסק בתהליך המדיני מהסכמי אוסלו ועד לרצח רבין, ייצג שורק את עמדת הציבור הדתי-לאומי.
בשנת 2010 החליט שורק להוריד את הכיפה והגדיר את עצמו כחילוני מאמין ושומר מצוות[3]. דעותיו הפוליטיות מזוהות עם הימין הפוליטי והכלכלי. במהלך כהונתו השנייה של ח"כ בני אלון כשר התיירות שימש שורק כעוזרו והשתתף בניסוח היוזמה הישראלית (המתווה האזורי לשלום)[4].
באפריל 2010 החל לצאת לאור המגזין "סגולה" שאותו ערך עד הגיליון החמישי. בשנת 2016 מונה להקים ולערוך כתב עת חדש בשם "השילוח" היוצא לאור על ידי קרן תקווה, והוא משמש עד היום כעורך הראשי של כתב העת.
במרץ 2015 יצא לאור ספרו הראשון "הברית הישראלית" ובו סיכום תאולוגי של תפיסתו כפי שפרסם במאמרים לאורך השנים[5].
חיים אישיים
שורק מתגורר בעפרה, נשוי לרחל ואב לשבעה.
אשתו היא בתו של הרב בנימין הרלינג, שנרצח בהר עיבל בסוכות תשס"א, ושורק ערך עליו ספר זיכרון הנקרא "איש ימינך". הרב מנחם בורשטין הוא גיסו (נשוי לאחות של אשתו).
ביתו נועה נשואה לנדב הלפרין.[6]
באוגוסט 2019 נרצח בנו דביר, בפיגוע טרור סמוך לישיבת מחנים שבה למד[7].
עיקרי תפיסתו
הצבת חזון ישראלי-יהודי חדש
במספר רב של מאמרים שפרסם ב-15 שנים האחרונות[8] וכן בספרו "הברית הישראלית", שורק קורא להורדת "הייעוד האוניברסלי" של עם ישראל מחזון דתי אוטופי אל קרקע המציאות וחתירה למימושו בכלים פרגמטיים. לשם כך קורא שורק להכיר באופן מלא בשתי המהפכות הגדולות שחווה עם ישראל – העידן המודרני ("המהווה קו פרשת מים כמו זו של חורבן בית המקדש... סופו של עידן יהודי אחד, המפנה מקום לצמיחת צורה חדשה של יהדות"[9]) והציונות ("המהפכה המצליחה היחידה של המאה העשרים... שהתיכה מחדש עם לארצו ובנתה טיפוס חדש של יהודי") – הכרה שתיתן מקום לעולם שאינו העולם האידיאלי של "אחרית הימים", אלא עולמנו-אנו, השואף לאידיאל מתוך המציאות הקיימת.
ביקורת העולם הדתי
במאמריו מנתח שורק בביקורתיות הן את עולם ההלכה היהודי הנוכחי והן את החברה הציונית-דתית לגווניה. לדבריו, עולם ההלכה הנוכחי מבוסס כמעט במלואו על מציאות גלותית, תוך התאמות "טכניות" לעולם המודרני. כך למשל, ההלכה בנויה למציאות של קהילות מפוזרות, אך לא למצב של חיים יהודיים עצמאיים. כמו כן, בניגוד מוחלט לעיקרון של התאמת ההלכה למציאות שנהג בכל הדורות, חל מצב של קיפאון הלכתי בהכרת השינויים התודעתיים המפליגים במציאות הנוכחית – דבר הגורם לאדם הדתי לחוות חיים של סתירה פנימית.
לדעת שורק הציונות הדתית נכשלה בבניית החוליה החדשה של הקיום היהודי, מכיוון שבפועל אורחות חייה הדתיים מבוססים על אותם מקורות "גלותיים" עליהם מבוסס העולם החרדי ("משנה ברורה" כדוגמה). האנרגיה המהפכנית, והמסקנות הנגזרות מתחיית האומה – הועברו כולם למפעל ההתנחלות, כשבשאר התחומים אומצו העמדות השמרניות ביותר. לדבריו, במקום לייצר תורה של עם, היא הסתפקה ביצירת תורה של מגזר, והעדיפה להסתגר בקהילותיה-שלה, במקום להשפיע באמת בעולם המעשה ה"חילוני" (קרי, זה הרואה בחול ערך כשלעצמו). ההשפעה היחידה שמנסה הציונות-הדתית להוביל היא הפיכת ה"חילוניים" לציונים-דתיים, כלומר – הכנסתם לסקטור סוציולוגי שאין להם כל רצון להיות חברים בו.
הצגת אלטרנטיבות מעשיות
שורק מציע יצירה מחודשת של ההלכה, מתוך נאמנות לכל רבדיה ההיסטוריים, אך תחת הנחות יסוד חדשות – הלכה המכירה בכך שהאדם עובד ורואה ערך בעבודתו, לנשים יש מעמד חברתי שווה לגברים, מטרת האדם אינה בהכרח "איסוף מצוות", ומעל לכל – הלכה הרואה בעם ישראל חברה לאומית, הבאה לממש ייעודים היסטוריים והנתונה בדיאלוג עם תרבויות אחרות. יישומים מעשיים של שינויים אלו יהיו שוויון מוחלט לנשים בעולם ההלכה (תפקידי דיינות ורבנות, עדות וכו'), שינוי משמעותי במנגנון הגיור (גיור לאומי ולא דתי), שינוי הפרמטרים בעולם הכשרות (מתן משקל לבעיות מוסריות של צער בעלי חיים וכו'), שינוי נוסח התפילות והתאמתו לימינו, הענקת משמעות לשנת השמיטה (עצירת מרוץ הרווחיות של החברות הכלכליות) ועוד. לפי שורק, אין המדובר ב"רפורמיות" (שהוא מתנגד לה), אלא בחידוש השיח ההלכתי שהיה קיים בעבר ואיפשר שינויים כאלו. שורק תואר על ידי הרב ישראל רוזן כ"קונסרבטיבי"[10].
בתחום החברתי, מציע שורק לציונות הדתית לצאת מעולמה הסגור אל העולם החילוני, תוך הכרה בחברה החילונית כשוות-זכויות בכינון הזהות היהודית-ישראלית החדשה. זאת על ידי ביטול הדתיות (מתן לגיטימציה הלכתית וחברתית מלאה לקיום אורח חיים 'חוֹלִי' לכתחילה), הקמת בתי מדרש אמיתיים (כאלו שיוצרים את ההלכה ולא רק משננים אותה) והורדת הכיפה דווקא על ידי רבנים ותלמידי חכמים כהמחשה של ביטול הסקטוריאליות. רעיון זה יישם שורק בחייו האישיים.
ביקורת
קריאותיו אלו הניבו גל של ביקורת-נגד מצד רבים בציבור הדתי-לאומי – מהם שטענו כנגד הנחות היסוד, השגויות לדעתם, של שורק בנושאי מהות ההלכה והצורך בשינויה, מהם שטענו כי הוא הולך בדרכם של אלו שסטו מהיהדות לאורך כל הדורות, ומהם שטענו כי רעיונותיו אוטופיים ואינם ניתנים למימוש במצב החברה הישראלית כיום.[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
- יואב שורק, הברית הישראלית: על האפשרות וההכרח לכונן יהדות ישראלית כחוליה עכשווית של המסורת והברית, ירושלים: הוצאת ידיעות ספרים, 2015
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יואב שורק, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי יואב שורק בפרויקט בן-יהודה
- רשימת המאמרים של יואב שורק באתר רמב"י
ממאמריו:
- ריכוז של חלק ממאמריו, באתר "כתבים"
- מאמריו של שורק, בכתב עת "השילוח"
- האתגר: ביטול החברה הדתית, מקור ראשון, מוסף "שבת", 21 באפריל 2011, פסח, י"א בניסן תשע"א, 15 באפריל 2011
- הטעות האסטרטגית מספר אחת, באתר News1 מחלקה ראשונה
- בדה לך דת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 בדצמבר 2011, 25 בדצמבר 2011
בני ציפר, כמה שאלות ומחשבות על כתב העת השמרני "השילוח", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2016- אריאל שנבל, "זה היה מפגש בין טוב מוחלט לרע מוחלט", בעיתון מקור ראשון, 15 באוגוסט 2019
הערות שוליים
- ^ פוסט של יואב שורק ברשת החברתית פייסבוק. [הדיסרטציה ניתנת להורדה מספריית האוניברסיטה בבן-גוריון: https://primo.bgu.ac.il/permalink/972BGU_INST/23v028/alma9926634990304361], 14 בפברואר 2021.
- ^ כתב העת יצא בשני גיליונות - תשרי תשס"ב (2001) וניסן תשס"ב (2002), בהוצאת מכון השל. ונסגר עקב חוסר מימון.
- ^ צור ארליך, הפוסט-אורתודוקס הראשון, מקור ראשון, 21 בינואר 2010
- ^ 'המפתח לשלום - הפסקת תהליך השלום', באתר ערוץ 7, 3 בנובמבר 2009.
- ^ אריאל סרי-לוי, "הברית הישראלית": שיר הלל לציונות הדתית, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2015
- ^ מרגש | אחותו של דביר שורק הי"ד ועיתונאי כאן 11 התחתנו, באתר כיפה
- ^ אלישע בן קימון ויואב זיתון, דביר נדקר למוות 19 שנה אחרי שסבו נרצח בפיגוע ירי, באתר ynet, 8 באוגוסט 2019
- ^ ראו פירוטם בסוף המאמר "דרושה מהפכה" שפורסם ב"אקדמות" ביטאון בית מורשה גיליון ה'
- ^ הציטוטים בפיסקאות אלו לקוחים מתוך המאמר "אל נהיה סרבני גאולה" שפורסם באקדמות כ'
- ^ ישראל רוזן, עיתון מטיף ומדיח, באתר "ערוץ 7", 16 ביוני 2011
