יואנינה
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | אפירוס |
| שטח | 47.44 קמ"ר |
| גובה | 480 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 112,486 (2011) |
| קואורדינטות | 39°40′N 20°51′E / 39.667°N 20.850°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.ioannina.gr | |
יואנינה (ביוונית: Ιωάννινα) או יאנינה, היא העיר הראשית במחוז אפירוס ואוכלוסייתה מנתה 112,486 תושבים בשנת 2011. העיר שוכנת 450 קילומטר צפונית-מערבית לאתונה, על גדותיו של אגם פאמבוטיס. במרכזו של האגם שוכן האי "ניסאקי" (ביוונית; "אי קטן"). פירוש שמה של העיר ביוונית הוא "עירו של יוחנן ה"קדוש"" (איוס יאניס, אחד משנים עשר השליחים של אותו האיש). למרות זאת, רבים, ובהם היהודים, מעדיפים את השם "יאנינה".
היסטוריה
העיר נוסדה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטינוס השני. לאחר מסע הצלב הרביעי ב-1204 ייסדו השליטים הביזנטים שנמלטו מקונסטנטינופול שנכבשה בידי הצלבנים הלטינים את דספוטט אפירוס. בתקופה זו פרחה העיר והפכה למרכז תרבותי ומסחרי. בשנת 1430 נפלה העיר לידי העות'מאנים. השלטון הטורקי היה סובלני לאוכלוסייה היוונית והיהודית. אמנם ניבנו בעיר מסגדים אך ניתן חופש דת ויואנינה הפכה למרכז פיננסי בייצוא סחורות, בעיקר ממלאכת יד ודברי אמנות. במוזיאון ישראל מוצגות שמלות מתקופת הפריחה של יהדות יואנינה .
בשנת 1789 קיבל עלי פאשה את השלטון ביואנינה. בשנת 1820 שלח עלי פאשה שליחים שרצחו מתנגד פוליטי שלו בקונסטנטינופול. דבר זה העלה את חמת הסולטאן שדרש מעלי פאשה להתפטר, וכשזה סירב שלח הסולטאן צבא שצר על יואנינה במשך 15 חודשים. עלי פשה הסתגר במנזר על האי ניסאקי. לבסוף שלחו הטורקים סוכני חרש שהצליחו להסתנן למעונו ולרצוח אותו. המנזר בו נרצח עלי פאשה משמש כיום כמוזיאון המתאר את תקופת שלטונו של העריץ. בקירות הקומה השנייה אפשר עדיין להבחין בחורי היריות שהרגו אותו.
בשנת 1913, בעקבות מלחמת הבלקן השנייה צורפה יואנינה ליוון, ובשנת 1922 בעקבות תבוסת יוון במלחמה עם טורקיה וחתימת הסכם לוזאן, בוצעו חילופי אוכלוסין והטורקים בעיר הוחלפו בפליטים יוונים מטורקיה.
במלחמת העולם השנייה נכבשה יואנינה על ידי הגרמנים. בתחילה שלטו בה האיטלקים אבל לאחר שפרשה איטליה מהמלחמה תפסו את מקומם הגרמנים.
יהודי יואנינה
התיישבות היהודים ביואנינה, כמו בערים יווניות רבות, החלה כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. הם דברו בניב רומניוטי המכונה יווניטיקה והיה להם נוסח תפילה משלהם. עם גירוש ספרד הצטרפו לקהילה אך מעט דוברי לדינו, והקהילה, בניגוד לקהילות אחרות ביוון שמרה על הנוסח הקדום שנהגו בו יהודי ביזנטיון. בניגוד לנוסח התפילה בשאר קהילות יוון, שנבלע בנוסח הספרדי בימים שלאחר גירוש ספרד, נוסח יואנינה נותר רומניוטי ייחודי והיה היחיד ששימר את הנוסח הקדום.
בתחילת המאה ה-20 היגרו חלק מהיהודים לארצות הברית, ואחרים הגיעו לארץ ישראל ופתחו בשנת 1925 בשכונת אהל משה בירושלים את בית הכנסת "בית אברהם ואהל שרה של קהילת יהודי יאנינא". היהודים בעיר, ערב מלחמת העולם השנייה, מנו למעלה מ-2,000 איש ועסקו במלאכות שונות כמסחר ותעשייה זעירה בפרט תעשיית גבינה וכן מעט בעלי מקצועות חופשיים. רובם היו במצב כלכלי נמוך והחיים היהודיים התרכזו בשתי שכונות קהילתיות שנוצרו סביב שני בתי הכנסת, הישן בתוך חומות העיר העתיקה והחדש, מחוץ לחומות.
לאחר כיבוש יוון על ידי הגרמנים ב-1941 נמצאה יואנינה בשטח הכיבוש האיטלקי. האיטלקים התייחסו אל היהודים בסובלנות והחיים היהודיים נמשכו באין מפריע, בתמורה לכך שהקהילה נדרשה לממן את המאמץ המלחמתי על ידי עבודת כפייה ומסים כבדים. המצב הורע כאשר פרשה איטליה מהמלחמה בספטמבר 1943 כשאת מקום האיטלקים תפסו הגרמנים. ב-25 במרץ 1944 (יום העצמאות היווני) נצטוו כל יהודי יואנינה להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש". הם הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה ששם הייתה תחנת רכבת. בלריסה שהו היהודים כשבוע ואז הועלו על רכבת עם קרונות בקר והוסעו משך ימים רבים למרחק עד שב-11 באפריל 1944 הם הגיעו לאושוויץ-בירקנאו. עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים. לאחר המלחמה שרדו כ-150 יהודים.
כיום יש ביואנינה קהילה של פחות מ-50 יהודים. קיים בית כנסת אחד ששופץ בתרומת יוצאי יואנינה בארץ ובארצות הברית. בית הכנסת סגור רוב ימות השנה ופתוח לתיירים ובימים הנוראים, שם מתקיימות תפילות בנוסח הרומניוטים. בבית הכנסת טבלות שיש ובהן חקוקים שמות הניספים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי (יוונית)
- אתר קהילת יוצאי יואנינה בניו יורק
- מדריך תיירותי ליואנינה וסביבתה
- מדריך לעיר
- מפת העיר
- כרמית וייס, יואנינה בירת מחוז איפירוס, באתר GoTravel
- תערוכת אינטרנט על יואנינה באתר יד ושם
המנזר בו נרצח עלי פאשה באי ניסאקי, משמש היום כמוזיאון
- אבישי טייכר 062.jpg
תמונה ממוזיאון עלי פאשה ובו הוא נראה מתבונן בראש ערוף המוגש לו
אנדרטה לעלי פאשה בעיר מולדתו באלבניה
מסגד אסלן פאשה, משמש כיום מוזיאון היסטורי עירוני
