יוליוס שטרייכר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוליוס שטרייכר

יוליוס שטרייכרגרמנית: Julius Streicher;‏ 12 בפברואר 1885 - 16 באוקטובר 1946) היה מראשי העיתונות האנטישמית ומראשי המשטר הנאצי בגרמניה. המקים, הבעלים והעורך של העיתון האנטישמי והתעמולתני "דר שטירמר" (המסתער). נידון למוות במשפטי נירנברג על חלקו בשואה והוגדר בפסק הדין כ"אויב היהודים מספר אחד".

ביוגרפיה

שטרייכר נולד בפליינהאוזן (Fleinhausen; מקום יישוב קטן, כ-25 ק"מ ממערב לאאוגסבורג) שבממלכת בוואריה, אחד מתשעת בניו של פרידריך, מורה מקומי, ואשתו אנה. עבד תקופה קצרה כמורה בבית ספר יסודי, עד שהתגייס לצבא הגרמני ב-1914. שטרייכר נלחם במלחמת העולם הראשונה ואף קיבל את עיטור צלב הברזל ודרגת קצונה.

ב-1919 נכנס שטרייכר לפוליטיקה הגרמנית כשייסד את "המפלגה הגרמנית הסוציאלית" ששנה לאחר מכן, נבלעה בתוך המפלגה הנאצית. בין השנים 1924 ל-1932 שימש בתפקידים ייצוגיים שונים בפוליטיקה הגרמנית, מטעם המפלגה הנאצית ובין השנים 1928 ל-1940 שימש כראש המפלגה הנאצית במחוז פרנקוניה. בתקופה זו פעל בעיקר בעיר נירנברג. בהתקדמותו בתוך המפלגה הנאצית הפך למקורב של מנהיגה, אדולף היטלר.

במהלך המרידה הנאצית הכושלת המכונה "הפוטש במרתף הבירה" היה שטרייכר אחד מתומכיו של אדולף היטלר ויצא במסע ציבורי להגנתו. לאחר שפרסם בעיתונו, ידיעות בדבר חייו האישיים של הרמן גרינג בשנת 1940 פוטר מכל משרותיו, אך נותר ביחסים טובים עם היטלר.

במרץ 1940 נפתחה נגד שטרייכר חקירה בתוך המוסדות הנאצים בחשד ללקיחת שוחד בתמורה להגדרתם של מספר עסקים כ"אריים". עקב כך הושעה שטרייכר מפעילותו הציבורית אך בכל זאת, יחסיו הטובים עם אדולף היטלר נמשכו והוא המשיך להפיץ את אמירותיו האנטישמיות.

אידאולוגיה

שטרייכר נחשב לאחד האנטישמיים הנאציים הקיצוניים ולאחד הראשונים שבהם, שקרא להשמדת יהודים. בשנת 1923 ייסד את העיתון האנטישמי "דר שטירמר" (המסתער) שהיה במה להתקפות אנטישמיות ארסיות במיוחד כנגד יהודים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה ל-800,000 עותקים.

בין דפי העיתון חיווה שטרייכר את דעתו כי היהודים הם אחראים למשבר הכלכלי, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. הוא טען כי היהודים מדיחים למופקרות נערות אריות טהורות גזע, וכי הם אחראים ל-90% מהמופקרות ברחבי גרמניה. היהודים תוארו בעיתונו כשרצים מזוהמים, זבובים רוחשי מזימות ופטריות רעל המאיימים על הגזע הארי.

האידאולוגיה האנטישמית של שטרייכר מצאה לעצמה ביטוי מעשי בפעילותו במחוז פרנקוניה. שטרייכר עשה מאמץ על מנת לסגור את בתי האוכל של נירנברג בפני יהודים ופעל למען הקמתם מחדש של גטאות בערי האזור. היה מיוזמי חרם אחד באפריל 1933 וב-1935 היה מן היוזמים של חוקי נירנברג. היה היוזם הראשי של הרס בית הכנסת המרכזי בנירנברג (עוד לפני ליל הבדולח).

השימוש בחומר האנטישמי שפרסם שטרייכר, נמשך עד ימינו אנו ועיתונו יחד עם הפרוטוקולים של זקני ציון נחשב לחיבור אנטישמי קלאסי. מפורסמות במיוחד הקריקטורות ששטרייכר עשה בהן שימוש המשמשות השראה לקריקטוריסטים אנטישמיים עד ימינו.

תפיסתו, משפטו והוצאתו להורג

יוליוס שטרייכר

ב-23 במאי 1945 נתפס שטרייכר בעיירה בשם ויידרינג בצפון-מערב אוסטריה. קבוצת קצינים אמריקאים בראשות הנרי פליט (שהיה יהודי) גילתה את שטרייכר, שטען כי הוא צייר בשם יוסף סיילר. לאחר חקירה קצרה, הודה בזהותו האמיתית.

שטרייכר היה בין הנידונים למוות במשפטי נירנברג, בהם הורשע ונידון למוות. לפי המגזין "ניוזוויק", בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבא תש"ז (16 באוקטובר 1946), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946". לפי דניס ברק ודייוויד גרס[1], אמר שטרייכר - "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלקים. משתה פורים 1946! הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם"[2]. שטרייכר היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו ברדיפת היהודים. להגנתו טען שמעולם לא קרא להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • וילהלם הנס-היינריך, שטריכר, יוליוס, בתוך האנציקלופדיה של השואה, כרך ה' עמ' 1208.
  • Bytwerk, Randall L. (2001). Julius Streicher: Nazi Editor of the Notorious Anti-Semitic Newspaper Der Stürmer. New York: Cooper Square Press. מסת"ב 0-8154-1156-1.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוס שטרייכר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בספרם A History of West Germany, חלק שני.
  2. ^ "Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen.".


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0