יונה יגול
יונה יגול (גולדברג) - (26 באוגוסט 1911 - 2 בפברואר 1980), פעיל ציוני, איש האיגוד מקצועי, מחלוצי רעיון הדמוקרטיה התעשייתית בישראל, עיתונאי ופובליציסט בעיתוני תנועת העבודה השונים וביטאוניה. יגול היה פעיל בתנועת הנוער גורדוניה, חבר קיבוץ דגניה ב', פעיל בהנהגת חבר הקבוצות, חבר מרכז מפא"י ופעיל במוסדות המפלגה וחבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל.
ביוגרפיה
יונה יגול נולד בעיר לודג' שבפולין בשנת 1911. בעיר שכנה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. ליגול היו שני אחים ואחות. מגיל צעיר היה חניך ומדריך בתנועת הנוער הציונית עממית חלוצית גורדוניה. החל משנת 1931 החל בפעילות בהנהגה הראשית של התנועה. למרות העובדה שלרוב היו אלה חברי ההנהגה של התנועות הציוניות בגולה הראשונים לעלות לארץ התבקש יגול להשהות את עלייתו ארצה בשנתיים על מנת להישאר לרכז ולהוביל את התנועה בשנים הקשות טרום מלחמת העולם השנייה. בשנים אלו הדריך גרעיני הכשרה של חברי התנועה הצעירים לקראת עלייתם ארצה במסגרת ארגון החלוץ. במהלך מילוי תפקיד זה היה שותף לוויכוח ומאבק גדול שהתנהל בנושא זה באותן שנים. ליבת הוויכוח נסובה בדבר השתייכותם של חברי התנועה ל"החלוץ" (ארגון ההכשרה) או לתנועת גורדוניה (תנועת האם). יגול השתתף בוועידות שונות רבות וכיהן בתפקידים שונים במסגרת מזכירות התנועה. במסגרת פעילות זו הוציא חומרי הדרכה שונים והשתתף במאמץ לגייס ולמצוא כיוונים שונים לקהילה המחפשת פתרונים לאנטישמיות ההולכת וגוברת.
עליה לארץ
עם עלייתו ארצה בשנת 1935 הצטרף יחד עם אשתו צביה (צסיה) לקבוצת דגניה ב'. יגול היה חבר דגניה ב' בשנים 1935-1955. במסגרת חברותו בקיבוץ עבד בענפיו השונים של הקיבוץ לצד פעילותו במסגרת מוסדות התנועה הקיבוצית - חבר הקבוצות. בין היתר השתתף בקרב על הדגניות בעת ההתקפה הסורית במלחמת העצמאות. לאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב. עם פרישתו לגמלאות התמקד יגול בכתיבה ספרותית ופובליציסטית. ברבות השנים כתב ארבעה ספרים.
פעילות במסגרת מפא"י
יגול היה פעיל במסגרת מפלגת מפא"י אשר הייתה בתקופתו המפלגה המרכזית ובעלת מוטת ההשפעה הנרחבת ביותר הן בקרב הזרם הפועלי על אגפיו השונים והן במדינת ישראל. יגול נמנה עם ציבור הפעילים המרכזיים במוסדותיה השונים של מפא"י והיה שליחה לפעילויות ציבוריות ופוליטיות שונות (כגון כנסי הסברה, ארגון עולים ועוד). יגול היה חבר במרכז מפא"י בשנות הסערה של הקמת מדינת ישראל הצעירה[1]. נוסף על כך יגול הקים חוג רעיוני ע"ש משה שרת במפלגה.
תנועת "מן היסוד" - תנועה לחידוש תנועת העבודה
בשנות ה-60 סערה המפלגה במיני פרשיות אשר במרכזן עמדו מאבקים דוריים ורעיוניים שונים. את שיאם של מאבקים אלו היוותה פרשת הדחת פנחס לבון ממשרד הביטחון בשנת 1954 ומראשות ההסתדרות בשנת 1961. יגול אשר היה מקורב ללבון היה בין קבוצת חברי מפלגה ממקורבי לבון אשר ייסדו את תנועת "מן היסוד" במפלגה. הם קראו להתחדשות רעיונית ולחזרה אל ערכי היסוד של תנועת העבודה, בין היתר באמצעות הגדלת עצמאותה של ההסתדרות תוך שמירת קשר מאוזן עם מוסדות המפלגה, חיזוק חברת העובדים, הגברת הדמוקרטיזציה במפא"י ואיחוד מפלגות הפועלים השונות[2].
פעילות במסגרת הסתדרות העובדים הכללית
החל משנת 1955 ועד לפרישתו לפנסיה עבד יגול בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית בשורת תפקידים. במסגרת ההסתדרות היה מחזיק תיק הימאים בשעתו הסוערת של תיק זה בשנות השישים[3]. כמו כן היה מחלוצי רעיון הדמוקרטיה התעשייתית בישראל ואף כיהן כראש האגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות[4][5]. בהמשך מילא תפקידים נוספים בעיקר במסגרת האגף לאיגוד המקצועי. בעבודתו שיתף פעולה עם פנחס לבון, אהרון בקר ויצחק בן אהרון וירוחם משל שכיהנו כמזכירי ההסתדרות.
עבודתו כעיתונאי בישראל
ליונה יגול פעילות ענפה בתחום העיתונות העברית ובעיקר בין עיתוני ובטאוני תנועת העבודה. במשך עשרות שנים כתב בעיתון דבר. בין יתר תפקידיו בעיתון זה כיהן כשליח העיתון לארצות הברית ולאנגליה. בנוסף כיהן גם כעורך "הדור", עיתון הצהריים המפלגתי של מפא"י. כתב מאמרים רבים והשתתף בכתיבה גם בביטאון "המשק השיתופי" בישראל בהוצאת חברת העובדים. שימש ככתב אורח בעיתונות המוכוונת לעולים, בעיקר בביטאון "האומר" מבית דבר. יגול כתב רבות גם לכתב העת שדמות של התנועה הקיבוצית ובשנות ה-70 כתב מאמרי אורח רבים בעיתון מעריב.
שליחותו בחו"ל
שלוש פעמים היה יגול שליח בחו"ל. היו אלה שליחויות בהן מילא כמה תפקידים חשובים. בשנים 1945-1947 היה שליח ההסתדרות הציונית וכתב עיתון דבר בארצות הברית. כך גם קנה לו את שם משפחתו החדש עקב היותו שליח המדינה העברית הטרייה[6]. השתתף במאבק היהודים להכרעה באו"ם לטובת תוכנית החלוקה. בשנים 1952-1953 היה שליח "החלוץ", ההסתדרות ועיתון דבר לאנגליה. בשנים 1972-1975 כיהן כשליח ההסתדרות לבריסל במשרדי ארגוני העובדים הבין-לאומיים[7].
ספריו
- יונה יגול, תמורות בתנועת הפועלים העברית, הוצאת מ. ניומן, תשי"ח 1958
- יונה יגול, דמוקרטיה תעשייתית בישראל, הוצאת תרבות וחינוך, 1966
- יונה יגול, קץ ההגמוניה, הוצאת יסוד, תשל"ח 1978
- יונה יגול, הפוטש בהר הבית, הוצאת ית"ד, תשל"ט 1979
קישורים חיצוניים
- סופר דבר, מת יונה יגול, דבר, 3 בפברואר 1980
- יונה יגול איננו, מעריב, 3 בפברואר 1980
הערות שוליים
- ^ הויכוח בועידת מפלגת פועלי א"י, דבר, 18 באוגוסט 1950
- ^ מן היסוד באתר תנועת העבודה הישראלית
- ^ יגול דורש לשתף את הימאים ברווחי החברות, מעריב, 1 באוקטובר 1968
- ^ יונה יגול, שיתוף הפועלים בהנהלת החרושת ההסתדרותית, דבר, 20 ביולי 1956
- ^ הופיע הספר "דמוקרטיה תעשייתית בישראל", דבר, 27 בינואר 1966
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 11 בינואר 1951
- ^ יונה יגול מנהל המדור לשוק האירופי, דבר, 15 באוקטובר 1975
