יותם בן גדעון
יוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן הוא אישיות מהתנ"ך המוזכרת בפרק ט' בספר שופטים.
לאחר שהשופט גדעון הושיע את ישראל מהמדיינים, בקשו בני ישראל למנות אותו ואת זרעו אחריו למושלים עליהם. גדעון סירב באומרו כי רק ה' לבדו ראוי למשול ולא בן אנוש כמוהו.
לאחר מותו של גדעון, המליך בנו, אבימלך בן גדעון את עצמו, על העיר שכם. כדי שיהיה המועמד היחיד לרשת את אביו, הרג אבימלך את 70 אחיו מצד אביו "על אבן אחת". רק האח הצעיר ביותר, יותם, הצליח להסתתר בעת הטבח וכך ניצל. כאשר נודע ליותם שבעלי שכם (שליטי שכם) המליכו את אבימלך, עלה על הר גריזים ומשם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על חוסר הכרת הטובה שלהם בכך שהרגו את אחיו - בני גדעון מצילם, והמליכו את בן פילגשו עליהם מפני שהיה בן עירם.
במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם - עץ הזית, עץ התאנה ועץ הגפן. לפי רש"י, עץ הזית מסמל את השופט עתניאל בן קנז, התאנה מסמלת את דבורה הנביאה והגפן מסמל את אביו, גדעון. את אחיו אבימלך, לעומת זאת, המשיל יותם לאטד - שיח עקר וקוצני שנוטה לבעור באש ולהבעיר את סביבתו - הממליך עצמו כמלך על העצים, ולבסוף ממנו יוצאת האש המבעירה את עצי הלבנון, ובנמשל - אנשי שכם.
קישורים חיצוניים
