יזידים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יזידים
קורמאנג'י: Êzidî
סוראני: ئيزيدي
Yezidischld.JPG
אוכלוסייה
בין 800,000 ל-1,000,000 (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
עיראקעיראק עיראק 650,000 (הערכה)
גרמניהגרמניה גרמניה 60,000
סוריהסוריה סוריה 50,000
רוסיהרוסיה רוסיה 40,586
ארמניהארמניה ארמניה 35,272
גאורגיהגאורגיה גאורגיה 20,843
הולנדהולנד הולנד 5,000
שוודיהשוודיה שוודיה 4,000
דנמרקדנמרק דנמרק 500
טורקיהטורקיה טורקיה 377 (לא כולל פליטים)
שפות
קורמאנג'י (ניב של כורדית)
ערבית
דת
יאזידי
קבוצות אתניות קשורות
עמים איראנים אחרים

יזידיםכורדית-קורמאנג'י: Êzidî; סוראני: ئيزيدي), או "אזידים", על-פי המינוח המודרני הנהוג בפיהם, הם מאמיני דת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים. כל בני הדת היזידית הם כורדים ורובם מתגוררים בסביבות מוסול וסינג'אר שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריה, טורקיה, איראן, גאורגיה וארמניה (בה הם מהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר). מספרם הכולל נאמד בין שמונה מאות אלף למיליון.

מקורות הדת

רוב החוקרים כיום סבורים כי שמם של היזידים נובע משמו של הח'ליפה מבית אומיה, יזיד הראשון אבן מעאויה. ח'ליפה זה נחשב בעיניהם כהתגשמותו של הדמות האלוהית "סולטאן עזי". היזידים עצמם סוברים כי מקור שמם הוא במילה Yezdan או Êzid שמשמעותה "אל". תרבות היזידים היא תרבות כורדית מובהקת, ורובם דוברים קורמאנג'י (כורדית צפונית) בניב הבהדיני הייחודי להם, עם מיעוט דובר ערבית. קורמאנג'י היא גם שפת הקודש היזידית.

סברה אחרת קושרת את מקורות הדת לזרם הח'וארג' ולאחד ממנהיגיו, יזיד אבן אוּנייסה. על פי גישה זו, בעת הפילוגים שחלו בכת, נוצר זרם שדחה את שליחותו של מוחמד וציפה לנביא נוסף ולקוראן חדש ולכן חיפש חיזוקים רעיוניים בדתות אחרות.

הדת היזידית עצמה ממזגת מספר השפעות: המונחים הדתיים מושפעים מהסופיות, במיוחד בטרמינולוגיה של הספרות הדתית האזוטרית והמיסטית, אך רוב המיתולוגיה היזידית איננה מוסלמית ותפיסת היקום מזכירה במידה רבה דתות פרסיות קדומות.

חוקרים מוקדמים ניסו לתאר את היזידים כזרם באסלאם, כדתות פרסיות או אף כעובדי אלילים, אך החל משנות ה-90 של המאה ה-20 נחשבות גישות אלו לפשטניות יתר על המידה. מאז נתפסת הדת היזידית כתוצאתו של תהליך סינקרטיסטי ארוך שבו אמונות ומנהגים מקומיים הושפעו ממסדר אדוויה הסופי השוכן בהרי כורדיסטן, הסיטו אותו מהאסלאם המסורתי ומוזגו בו זמן קצר יחסית לאחר מות מייסדו, שייח' עדי אבן מֻסַאפר, שהיה במוצאו מבית אומייה.

שייח עדי מת ב־1162, וקברו בעמק לאלש הוא מוקד עלייה לרגל ליזידים. לאחר מותו, ובמהלך המאה ה-14 בעיקר, התפשטו שבטים כורדיים והפיצו את אמונת היזידים אל מה שכיום הוא שטחה של טורקיה.





מנהגי הדת

תפילה

היזידים מתפללים חמש תיפלות ביום. התיפלה מלווה בתנועות טקסיות הכוללות נישוק הצווארון המעוגל של המלבוש העליון הדתי ("קיראס"). אין להתפלל לעיני זרים. יום רביעי נחשב ליום הקדוש, אך יום המנוחה הוא יום שבת.

עלייה לרגל

קברו של השייח' עדי בן מֻסָאפר בלאלש, כורדיסטן העראקית

מנהג חשוב בקרב היזידים הוא עלייה לרגל הנמשכת 6 ימים לקבר שייח' עדי בלאלש, צפונית למוסול בעיראק.

האזור מכיל מקדשים רבים ואתרים מקודשים, גם לדתות אחרות, ובהם גשר סראט, הר ערפאת ושני מעיינות קדושים הקרויים זמזם והמעיין הלבן (כּאניא ספּי).

במידת האפשר, כל יזידי מצווה לעלות לרגל ללאלש לפחות פעם אחת בחייו. אלו החיים קרוב יותר משתדלים להגיע פעם בשנה לסעודת ההתכנסות הסתווית הנערכת מ-23 בחודש אילול ועד 1 בחודש תשרין אל-אוול.

בהתכנסות זו רוחצים היזידים במעיין הלבן ומדליקים מאות נרות בקבריהם של שייח' עדי ודמויות דתיות אחרות. הם גם מקריבים פר, ועל כן נחשבו מושפעים מהמיתראיזם, גם בשל הימצאות כלב ונחש באיקונוגרפיה הדתית היזידית.

הקרבת הפר מסמלת את בוא הסתיו, ומיועדת לבקש רחמים בעת החורף כדי שיחלוף בקלות והחיים יחזרו לאדמה באביב.

חגים

ראש השנה היזידי נחגג בחודש ניסאן, ובו רוקדים וחוגגים בסעודות, ומקשטים ביצים. בחג הטאוסגראן מבקרים הקוואלים, אנשי-הדת מן המעמד הנמוך, בכפרים היזידיים ומציגים את הסנג'אק, פסל ברונזה של טווס. בחג זה מביאים מנחות וצדקה. אנשי הדת משמיעים דרשות ומחלקים מים קדושים.

החג החשוב ביותר הוא ג'המה ("עיד אל-ג'מעייה" - חג ההתכנסות) בלאלש, אירוע בן שבעה ימים. חג זה הוא מוקד של עלייה לרגל, התוודעות חברתית וחיזוק השייכות לקהילה. מרכזו הדתי של החג הוא המנהג להקריב שור לזכר אליליהם.

טהרה ואיסורים

החשיבות שהיזידים מייחסים לטהרה דתית משתקפת לא רק במערכת המעמדות החברתיים שלהם, אלא במגוון איסורים בחיי היום יום. חלק מהאיסורים, כגון איסור נישואי תערובת או העלבת אנשי דת, מכובדים כמעט תמיד. מאיסורים אחרים, כאיסור על אכילת חסה או לבישת בגדים בצבע כחול מתעלמים בדרך כלל אלא אם אנשי דת נוכחים במקום.

ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה צריכים להישמר טהורים לתפיסת היזידים, ומספר איסורים מגנים על כך, למשל איסור על יריקה על האדמה או על אש. מגע ממושך עם מי שאינם יזידים נחשב למטמא גם הוא, ולכן נהגו היזידים להתחמק מגיוס ולא לחלוק כלים ככוסות או תערים עם זרים. משערים שהאיסור על אכילת חסה נובע מדמיון השם הכורדי לחסה "Koas" למילה "Koasasa" המתארת את אמונתם באליליהם.

מאפיינים נוספים

היזידים מונוגמיים ברובם, אם כי הנכבדים עשויים לשאת יותר מאישה אחת. הילדים נטבלים עם לידתם ומילה היא נפוצה, אם כי אינה הכרח. המתים נקברים בקברים חרוטיים מיד לאחר מותם בתנוחת ידיים מוצלבות על החזה.

היזידים אינם נישאים לכורדים שאינם יזידים ואינם מקבלים מומרים אל דתם. העונש החמור ביותר בקהילתם הוא חרם, אשר משמעותו גם גירוש מהדת והתרת דמו של המוחרם.

בחברה היזידית חלוקה מעמדית נוקשה ולפיה בני המעמד הנמוך הם חקלאים ורועים שנאסר עליהם לדעת קרוא וכתוב. מעמד אנשי הדת הגבוה הוא בעל ידע זה ונחלק להנהגה דתית (שייח'ים) והנהגה אזרחית (אמירים). אין מעבר ממעמד למעמד.

היסטוריה מודרנית

יש הטוענים כי סדאם חוסיין ניסה להשפיע על היזידים ולהחשיבם כערבים, על מנת להטות לטובתו את המאזן האתני בצפון עיראק. אין עדויות חד-משמעיות התומכות בסברה זו.

עם זאת, היות היזידים קבוצה ייחודית בעם הכורדי נוצלה בידי משטר הבעת', על מנת לנסות ולבודד אותם אלו מאלו. בדרך כלל ניסיונות אלו לא עלו יפה, והיזידים אף לחמו יחד עם הכורדים ביחידות ה"פשמרגה", כנגד תומכי הבעת'. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003, מנסים הכורדים להביא לכך שהיזידים ייחשבו כחלק מהעם הכורדי על מנת להגדיל את מספרם וחשיבותם.

בקרב היזידים פועלת קבוצה עצמאית של משכילים, בשם "התאחדות המשכילים היזידים" (رابطة المثقفين الأيزيديين) בראשות עלי סידו רשו, הקוראת להיבדלות היזידים הן מן הערבים והן מן הכורדים. הקבוצה טוענת כי גם הערבים וגם הכורדים השתמשו ביזידים ככלי משחק לניגוח פוליטי בעוד שאף ראייה היסטורית אינה מוכיחה כי היזידים הם במוצאם אכן ערבים או כורדים. פעילותה של הקבוצה עדיין מצויה בשוליים, אך קולות דומים לשלה כבר נפוצים מאוד בשיח היזידי, בעיקר בפורומים באינטרנט.

בראייה היסטורית, היזידים היו מיעוט דתי בעם הכורדי מאז שנת 2000 לפנה"ס (לפי מקורותיהם). מספרם נאמד ב־100,000 עד 800,000[1]). האתר גם טוען שבגרמניה מתגוררים 30,000 פליטים יזידים.

באביב 2007 תושבת הכפר בעשיקה נרצחה על ידי ההמון. משערים שהיא התאסלמה. כתגובה לאירוע, ב-14 באוגוסט 2007 בוצע פיגוע טרור בשתי עיירות יזידיות בצפון עיראק, פיגוע שנחשב לקטלני ביותר מאז פלישת ארצות הברית לעיראק ומיוחס לארגון אל-קאעידה. מתאבדים נהגו בשעות הערב ארבע מכליות עמוסות חומר נפץ אל תוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים ופוצצו אותן בתחומם. בהתפוצצות נהרגו למעלה מ-500 בני אדם, ושטח בנוי בן ק"מ רבוע בערך נהרס. הפיגוע בוצע מסיבות שונות. ביניהן, ככל הנראה, הקושי של ארגוני הטרור לבצעו בתוך ערים מרכזיות בעיראק, אי החשבתם של היזידים כבני דת האסלאם (לפי השקפתם של זרמים אחרים), תגובה לאירוע שבו יזידים סקלו נערה בת העדה שהתאסלמה, או כדי לגרום ליזידים לעזוב את עיראק.

טבח סינג'אר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – טבח סינג'אר

באוגוסט 2014, במסגרת התקדמות כוחות המדינה האסלאמית בצפון עיראק, כבשו כוחות הארגון את העיר סינג'אר מידי הפשמרגה הכורדים. כ-213 אלף פליטים כורדים, מהם כ-40 אלף יזידים נסו על נפשם, מפחד מחבלי הארגון, לכיוון טורקיה, לעבר הערים דהוק ואירביד. חלק מהפליטים היזידים הוגלו על ידי פעילי המדינה האסלאמית להרי סינג'אר, והם סובלים שם מרעב וצמא. יזידים אחרים שנותרו באזור סינג'אר נדרשו להתאסלם וחלקם הוצא להורג.[2] כמו כן, לוחמי המדינה האסלאמית לקחו בשבי מאות נשים מבנות היזידים.[3]

היזידים נהלו מאבק ממושך על מנת להשיג הכרה בינלאומית בסבלם וברצח העם שנעשה בהם (דוגמת טבח סינג'אר). לשם כך, נקטו היזידים בדרכים שונות להשגת ההכרה. למשל, חברת הפרלמנט העיראקי ממוצא יזידי, ויאן דחיל, נאבקה ביו"ר הפרלמנט כדי לשאת נאום פומבי לחשיפת הטבח ותוצאותיו הקשות. בנוסף, פליטים יזידים יצרו שיתוף פעולה עם כוחות סיוע אמריקאים להנחתת מזון ותרופות מהאוויר לנצולי הטבח שהסתתרו בהרי סינג'אר.[4]

ועדה מיוחדת מטעם המועצה לזכויות אדם של האו"ם קבעה ביוני 2016 כי המדינה האסלאמית מבצעת בבני העם היזידי רצח עם.[5][6] פעילים יזידים ברחבי העולם, כנאדיה מוראד, קוראים לקהילה הבינלאומית להתערב ולפעול להצלתם, ואף מנסים לפעול כנגד המדינה האסלאמית במשפט הבינלאומי.[7]

הקשר עם מדינת ישראל

מדינת ישראל פועלת במישורים שונים על מנת לתמוך בבני העם היזידי, זאת בשל השתתפותה של ישראל באמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם.

דוגמה לתמיכה במיעוט זה היא הכינוס המיוחד שהכנסת קיימה ב-24 ביולי 2017 לזכרו של העם היזידי. באירוע זה השתתפה נאדיה מוראד, שהצליחה לברוח משבי המדינה האסלאמית בעיראק אחרי שעברה עינויים קשים. מלבד זאת, הגישו תשעה חברי כנסת מסיעות שונות הצעת חוק שקוראת להכיר ברצח העם היזידי, הכוללת קיום יום זיכרון ב-3 באוגוסט מדי שנה וכן, תוכניות לימוד ועצרת מרכזית לזכר ההרוגים.[8] כמו כן, "מטה הסיוע הישראלי ליזידים", הכולל ארגונים, תנועות נוער, חוקרים ופעילים חברתיים, הוא ארגון-גג ישראלי אשר הוקם לאחר הטבח, המרכז את פעולתם של מספר גופים ופרטים לצורך מתן סיוע מיידי ליזידים בעיראק ובפזורה. מטרת מטה זה היא להגביר את המעורבות הישראלית להצלת העם היזידי, וזאת על ידי הגברת המודעות למצבו של העם היזידי, מתן סיוע ליזידים לצורך הצלת חיים וכן, דרישה מהמוסדות הבינלאומיים למצוא פתרון קבע בר קיימא לעם היזידי.[9]

בנוסף לכך, מדינת ישראל, בעזרת ארגון "Dram Doctors" המכשיר ליצנים רפואיים, יחד עם ארגון "Road to Peace", בית החולים הדסה עין כרם בירושלים ובתמיכת משרד החוץ הישראלי אף פועלת להכשיר מטפלים יזידים בתחום הליצנות הרפואית. זאת במטרה לסייע לילדים בני העם היזידי, הזקוקים לטיפול רפואי או סובלים מפוסט טראומה, בעזרת צחוק, מגע והסחת דעת.[10]

דגל היזידים

דגל היזידים

דגל היזידים מייצג את העם היזידי ושאיפתו לעצמאות. השמש המוזהבת במרכז הדגל היא סמל דתי ותרבותי עתיק של היזידים. מתפללים יזידים מפנים את פניהם כלפי השמש.

משמעות הצבעים בדגל:

דמותם בספרות וסטראוטיפים נפוצים

מאחר שהדת היזידית איננה מוכרת לזרים, ובשל זיהויו של מלאכ טאוס עם השטן, רבים כתבו אודותיהם עובדות וסיפורים בלתי מדויקים. סופר האימה ה. פ. לאבקרפט כתב בסיפורו הקצר, "The Horror at Red Hook", על "שבט היזידים עובדי השטן".

ספרו של קרל מאי, "דרך כורדיסטן הפראית" מציג (בין היתר) תמונה מדויקת למדי של סבלם הרב של היזידים תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, אז נרדפו כעובדי שטן.

בספרו האוטוביוגרפי "פגישות עם אנשים מיוחדים" מספר גיאורג איבאנוביץ' גורדייף על מפגשיו עם היזידים בילדותו ומזכיר כיצד התייחסו אליהם כ"עובדי השטן".

בספרו של אלכסנדר פושקין, המסע לארזורום, פוגש המספר חייל יזידי בצבא הרוסי ושואל אותו על מנהגי דתו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • زهير كازم عبود، الأيزيدية: حقائق وخفايا وأساطير، بيروت: المؤسسة العربية للدراسات والنشر، 2005 (הספר בקטלוג ULI)
  • زهير كازم عبود، الأيزيدية وصحف ابراهيم الأولى، بغداد: شرق غرب للنشر، 2010
  • Eszter Spat, The Yezidis, London: Saqi, 2005 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יזידים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ כפי שנטען באתרם yezidi.org
  2. ^ אלי לאון, ‏להישאר על ההר ולמות מצמא, או לרדת - ולמות בידי דאעש, באתר ישראל היום, 7 באוגוסט 2014
  3. ^ דאעש חטפו מאות צעירות בעיראק, באתר ynet, 9 באוגוסט 2014
  4. ^ ג'קי חוגי, מיהם היזידים, קורבנות הטבח ההמוני שמבצע דאעש?, באתר פורבס ישראל, 19 באוגוסט 2014
  5. ^ יניב כרמל, ‏נהאו"ם: דאע"ש מבצע רצח-עם בסוריה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 19.6.16
  6. ^ אוריאל לוי, ‏שנתיים לנסיון של דאע"ש לבצע רצח עם ביזידים בעירק, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 באוגוסט 2016
  7. ^ יניב כרמל, ‏נדיה מוראד ואמל קלוני רוצות לחסל את דאע"ש בבית המשפט הבינ"ל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 בספטמבר 2016
  8. ^ הכנסת, הכנסת ה-20, הצעת חוק הכרה ברצח העם היזידי, התשע"ז–2017
  9. ^ הוועד למאבק ברצח עם, ארגון יהודי וכלל אנושי, מטה הסיוע הישראלי ליזידים
  10. ^ שי ניר, ‏צחוק יפה לבריאות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 ביולי 2018


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0