יחס החרדים להקמת המדינה
יחס החרדים להקמת המדינה והתהליכים הקשורים בה איננו אחיד, ובין גדולי ישראל החרדים היו חילוקי דעות בנוגע להקמת מדינה יהודית; הן לפני הקמתה, והן לאחר הקמתה. גם היחס למלחמת השחרור, ושאלת היחס הראוי ליום העצמאות, היוו מקור לפולמוס בציבור החרדי. המחלוקות המרכזיות הן, האם יש בהקמת המדינה מימד גאולי, וכן האם הקמת המדינה היא דבר חיובי או שלילי.
קשת הדעות בציבור החרדי רחבה מאד, כאשר בקצה אחד יש את שיטת סאטמר והקנאים, לפיה הקמת המדינה היא רע מוחלט, ואף הניסים במלחמת השחרור היו מעשה שטן, ומהקצה השני יש את הסוברים כי הקמת המדינה יש בה מימד של גאולה משעבוד מלכויות[1].
באופן כללי הדעות חלוקות לפי החלוקה החרדית הפנימית למגזרים שונים, כאשר בציבור הספרדי היתה גישה אוהדת יותר למדינה[2], ובציבור החסידי היתה חלוקה ברורה בין החסידויות השונות, כאשר אדמור"י הונגריה נקטו כשיטת סאטמר, וחסידויות אחרות נקטו גישה קנאית פחות, וחלקן אף תמכו בהקמת מדינה יהודית[3]. הדעה המקובלת כיום בציבור הליטאי היא דעתו של הרב שך, כי אין לראות בהקמת המדינה תהליך גאולי, ומכיון שהשלטון הוא בידי יהודים חילונים[4], המדינה היא דבר שלילי. עם זאת היו מגדולי ישראל הליטאיים שהצביעו על דברים טובים שקרו בעקבות הקמת המדינה וחלקם אף ראו בה תהליך גאולי[5].
רקע
ב-י"ז בחשוון תרע"ח (2 בנובמבר 1917) חתם שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, על הצהרת בלפור - מסמך שעיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
ב-24 באפריל 1920 החליטה ועידת סן רמו למסור לבריטניה את השלטון על ארץ ישראל במנדט. הוועידה החליטה לכלול במנדט את הצהרת בלפור, ולהטיל על בריטניה, כמעצמה המנדטורית, את האחריות למימוש ההצהרה. בהחלטה על מסירת המנדט נאמר: ”בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד "הבית הלאומי" לעם היהודי בארץ-ישראל”[6].
מלחמת השחרור החלה ב-30 בנובמבר 1947, כאשר פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל, מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, כדי למנוע את יישומה. הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה בעיצומה של המלחמה, ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בשעה 16:00 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס שהתקיים כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות, ובכך קמה מדינת ישראל.
היחס החרדי להסכמת האומות
לאחר הצהרת בלפור התקיימה בווינה אספת רבנים בהשתתפות רבי יוסף ענגיל, רבי מאיר אריק ועוד רבנים, בה נתבקשו מטעם הממשלה לפרסם כרוז נגד ההצהרה. לאחר התייעצות עם הרבנים קם הרב ענגיל והכריז "היד החותמת תקצץ"[7]. בהקשר לאותה אספה כותב האמרי אמת: ”אמת כי הוחלט גם בווין, לבל לגרום נזק להבטחת הזכיות שנתנו לנו בארץ ישראל, ואפילו ח"ו לאחרם, כי יבא הטוב מכל מקום”[8].
רבים מגדולי ישראל ראו בהסכמת האומות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, דבר טוב. החפץ חיים ראה בהצהרת בלפור אתערותא דלעילא בעניין הגאולה[9], אך אמר שהוא מתיירא שהחפשים יקלקלו[10]. באשר לרבי יוסף חיים זוננפלד יש סיפורים סותרים. יצחק ברויאר מספר[11] שהרב זוננפלד שאל אותו מדוע אין הגולה התורתית רואה בהצהרת בלפור אצבע אלוקים. מאידך נכדו העיד שהרב זוננפלד דימה את שמחת ההמון מההצהרה לשמחתם של שיכורים, ואמר שאינו יכול לשמוח כיוון שההצהרה אינה גאולה שלמה ואף לא חלקית[12]. בעיתונות התקופה[13] פורסם מכתבו של האור שמח, לפיה החלטת ועידת סן רמו שמה קץ ל"פחד השבועות".
בעל השם משמואל זימן לביתו כמה עסקנים ואמר שעתה מכיון שראינו התעוררות משמים שנתנו בלב האומות להסכים שהארץ תהיה ליהודים, זה סימן להתחלת הגאולה, על כן מוטל אנו שגם אנו נתעורר ונתחיל להרבות פעלים למען ישוב הארץ כדי להתכונן גם מצדינו כפי יכלתינו בחומר וברוח על פי התורה והמצוה[14].
הרב וולבה הביא בשם הרב מבריסק ורבי אליהו לופיאן כי: ”הסכמת האו"ם להקמת המדינה היתה חיוך מאת הקב"ה, אלא שראשי השלטון קלקלו”[15]. כך אמר גם רבי אהרן קוטלר כי החלטת האו"ם ”בוודאי היתה זו בשורה טובה ליהודים שיש להודות עליה לאלוקים”[16].
רבי חיים עוזר גרודזנסקי כותב בשנת תרצ"ט[17]: ”גם האור אשר זרח לנו ממזרח מארץ חמדתינו, ארץ הקודש ת"ו, הועב בענן כבד אשר לא נדע מה ילד יום”, ככל הנראה כונתו להצהרת בלפור והסכמת האומות שהם האור אשר זרח לנו, ועתה בשנת תרצ"ט הועב על ידי הספר הלבן.
היחס החרדי להקמת המדינה היהודית
אגודת ישראל
היהדות החרדית נדרשה לראשונה להביע את עמדתה בשאלת הקמת מדינה יהודית, כאשר נציגי היהודים והערבים בארץ ישראל נקראו להעיד בפני ועדת פיל בסוף שנת תרצ"ו. לוועידה הוזמנו גם נציגי אגודת ישראל, והכנסיה הגדולה השלישית של אגודת ישראל עסקה בשאלת החלוקה.
רבני אגודת ישראל נחלקו ביניהם האם יש לתמוך בהקמת מדינה יהודית או להתנגד, וגם הוועד הפועל של אגודת ישראל התכנסו במקביל לכינוס הרבנים בכנסיה הגדולה, וגם שם התגלעו חילוקי דעות בין הנציגים בדבר העמדה הנכונה כלפי תוכנית החלוקה[18].
התומכים
בין חברי מועצת גדולי התורה תמכו אדמו"רי פולין בהקמת מדינה, אך דרשו שהיא תתנהל על פי חוקי התורה[19], ביניהם רבי אברהם מרדכי מגור, רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר, רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה, רבי משה מבויאן, וכן רבי ישראל מצ'ורטקוב, הרב זלמן סורוצקין, נשיא המועצה הרב אהרן לוין, ועוד[20].
גם נשיא הכנסיה, הרב יהודה לייב צירלסון, נאם בתוקף בעד הקמת המדינה, בנימוק שעלינו לתת להקדוש ברוך הוא לנהל את הדברים, והצהרת בלפור היא מעשה ההשגחה[21][22]. בנוגע לשלטון החילוני, אמר שאם יתאחדו כל החרדים יוכלו לקחת את השלטון. בנוסף, רבנים רבים הביעו מחאה על חלוקת ארץ ישראל, ששייכת כולה ליהודים. היו שהתנגדו לתוכנית החלוקה באמרם שהסכמה לה מהווה ויתור על חלקים מארץ ישראל, בניגוד לתורה. כנגדם פסק רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שהבעלות על ארץ ישראל אינה נפגמת בשל חתימה על חוזה בינלאומי, ואין בזה לא תחנם[23].
חלק מהרבנים אמרו שיש לתמוך בהצעה גם אם נראה שהחילונים ישלטו, כגון האדמו"ר מסוכטשוב שאמר שייתכן שהדורות הבאים יהיו צדיקים, והאדמו"ר מסדיגורה סבר שיש לתמוך בגלל המצב הקשה של היהודים באירופה.
המתנגדים
לעומתם, רבי אלחנן וסרמן, רבי יוסף צבי דושינסקי, רבי אהרן קוטלר, הרב מרדכי רוטנברג מאנטוורפן ועוד מרבני צ'כיה והונגריה, התנגדו להקמת המדינה, היו סיבות שונות להתנגדותם[24], בעיקר מחשש שההנהגה הציונית החילונית תנהל את המדינה שלא ברוח היהדות ואף תרדוף את החרדים, וכפי שאמר רבי אלחנן וסרמן בסיכום הכנסיה הגדולה: ”אם המדינה היתה מוקמת על יסודות התורה והעם היהודי היה חי בה עפ"י התורה - הרי זו ברכה שאין למעלה הימנה, ומקרא דיבר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ומכלל הן אתה שומע לאו”[25]. היו גם רבני הונגריה שהתנגדו לכל מדינה שמהווה לדבריהם כפירה בביאת המשיח[26].
גם יעקב רוזנהיים, נשיא אגודת ישראל העולמית, התנגד למדינה, ונימוקיו היו: 1. הקמת המדינה על ידי הציונים לא תהיה תורנית ואף לא באופן מינימלי. 2. האיסור לכבוש את הארץ בכוח. 3. מאבק של חצי מיליון יהודים נגד ערביי הסביבה הוא פשע נגד היהודים הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית[27].
החלטת האגודה
רבי אלחנן וסרמן ורבי אהרן קוטלר רצו לפרוש מהכנסיה הגדולה כשראו שעומדים לקבל החלטה בעד הקמת מדינה יהודית, אך רבי חיים עוזר גרודזנסקי הורה להם שלא יפרשו[28].
בסופו של דבר פרסמה אגודת ישראל החלטה בשם מועצת גדולי התורה ובה נאמר[29]:
ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם למען לחיות בה חיי התורה לשמה ולקיים מצוותיה, ועם ישראל קשור בה בכל רוחו ונשמתו לנצח נצחים, ומפני חטאינו גלינו מארצינו והשי"ת הבטיח לנו ע"י נביאיו הקדושים כי יגאלנו ע"י משיח צדקנו וזה עיקר מעיקרי דת קדשינו אשר כל בן ישראל מחוייב להאמין בה.
זכות עם ישראל על הארץ הקדושה יסודה בתורה הקדושה וביעודי הנביאים, קיום מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בה בתורת החוקה היסודית של הארץ, ושלטון התורה בהנהגת המדינה. מדינה של יהודים אשר אינה מיוסדת על חוקי ושלטון תורה היא התכחשות למקור ונצח ישראל, ושוללת את מהותו וצביונו של עם ישראל, וחותרת את יסוד קיום עמנו וחודלת להיות מדינה יהודית
הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה נתונה לעם ישראל עם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות הקודש הנתונה לנו ע"י הקב"ה בגבולותיה אין בו ממש
מועצת גדולי התורה מכירה, שכל מו"מ המתנהל על אודות גורל ארץ הק' בלי השתתפות שלוחי היהדות החרדית, אין לו יסוד משפטי
מועצת גדולי התורה פונה לכל בני ישראל בקריאה עזה, חוצבת להבות אש, לעזור בשעה חמורה ואחראית כזו לאגו"י בעבודת בנין אה"ק, בהגנת טהרת וקדושת א"י לחזק בה את הישוב החרדי, ולהטביע חותם שמירת התורה וקדושת הארץ על כל החיים באה"ק
— החלטות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל
למרות שהחלט מועצת גדולי התורה תומכת בהקמת מדינת הלכה, היא נוסחה כפשרה בין הצדדים, כיון שהיא שוללת מדינה חילונית[30], וכן ההחלטה שוללת ויתורים על חלקים מארץ ישראל, כדרישת חלק מהרבנים.
בעיתונות התקופה
גם בעיתונות התקופה היו שהציגו שהכנסיה הגדולה החליטה לתמוך בהקמת מדינה יהודית, ורק התנו שזו תהיה מדינת הלכה, כך לדוגמה בהפרדס. לעומת זאת עיתון קול ישראל שהיה בשליטת משה בלוי שהתנגד להקמת מדינה יהודית בגלל שליטת התנועה הציונית בממסד הארצישראלי, הביאו מיד לאחר החלטות מועצגה"ת, שורת החלטות נוספת בשם "החלטות המדיניות של הכנסיה הגדולה השלישית" בהם כתוב מפורש ש"הכנסיה הגדולה דוחה את הקמת המדינה היהודית". לדברי העיתון החלטות אלו הוקראו בידי יעקב רוזנהיים וקיבלו את הסכמת רוב הנוכחים[31]. לעומת זאת יש מקורות שיעקב רוזנהיים הקריא את ההחלטות על דעת עצמו, ונאלץ להתנצל על כך[32].
נשיא אגודת ישראל העולמית, רבי יעקב רוזנהיים עצמו, כתב למשה בלוי אחרי ההחלטה: ”למרות שגם אגודת ישראל... מתנגדת בהחלט להפיכת ארץ ישראל חבר עמים יהודי, כלומר ציוני, רואים את הדבר כלא חכם ולא לעניין למחות באופן רשמי בפני הממשלות היות שממילא אין סיכוי להגשמה. אם אגודת ישראל הייתה יוצאת בהתקפה חזיתית נגד תוכניות הבית הלאומי היהודי יהיה לציונים - ברגע שחלום הבית הלאומי יתנפץ להם - את התירוץ המאוד נח להם לטעון שאותו כשלון של 'העם היהודי' באשמת 'קנוניית' האורתודוקסיות האגודתית...”.
רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי
רבי חיים עוזר גרודזנסקי לא השתתף בכנסיה הגדולה בגלל חולשתו, ואולם רבים מהרבנים והעסקנים של אגודת ישראל שאלו לדעתו, כך לדוגמה יעקב רוזנהיים ומשה בלוי התכתבו איתו באשר לדעתו בשאלת החלוקה. כל צד הציג שרבי חיים עוזר תומך בעמדתו. כך רבי אליעזר סילבר שתמך במדינה יהודית, עבר בדרכו לכנסיה הגדולה בוילנא, ולדבריו קיבל את הסכמת רבי חיים עוזר לדעתו[33], ולעומת זאת מתנגדי התוכנית, הציגו גם הם שרבי חיים עוזר תמך בעמדתם[34].
במכתביו השונים הוא כתב שלדעתו תוכנית החלוקה אינה טובה, הן מצד השטח הקטן שנותנים ליהודים, והן מצד שהחילונים ישתלטו על המדינה. עם זאת הוא כותב שאם הבריטים עומדים לבצע את התוכנית, על היהדות החרדית לקחת חלק, כדי שיוכלו להשפיע על צביונה התורני של המדינה[35]. כמו כן הוא סבר שלא ראוי לפרסם שהחרדים מתנגדים להקמת מדינה יהודית, גם אם ברור שהחילונים ישלטו: ”הטעם והנימוק שמפרסמים אחינו תמימי דעים, שאינם רוצים בחלוקה... לפי שתהיה ידי החופשיים על העליונה, לא היה נכון לפרסם, שיתנו בזה מקום למצוא עלילות ע"י אחינו שומרי תורה, שרוצים יותר להיות כפופים לעם אחר מאשר לאחינו”[36]. מאידך הוא עצמו כתב[37] שיש להתפלל שהאומות יכירו בזכויות היהודים על ארץ ישראל[38],.
בדצמבר 1936 העידו בפני הוועדה נציגי אגודת ישראל, רבי יוסף צבי דושינסקי, משה בלוי, יצחק ברויאר וזאב שיין. הרב דושינסקי דיבר על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וצפייתו הארוכה לגאולה וציין: ”כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וצפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת.” עם זאת ציין הרב דושינסקי: ”אנו מצווים לא לכבוש אותה בכח ולא להשתלט על אחרים”. בשם "עם התורה" ביקש הרב דושינסקי שלא תוטל שום מגבלה על העלייה ורכישת קרקעות בארץ ישראל[39].
שיטת רבני הונגריה
שיטתם של כמה מרבני הונגריה שכל מדינה שתקום לפני ביאת המשיח יש בה כפירה בביאת המשיח. בלט מתוכם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים כפי שהרחיב בספרו ויואל משה. כשיטה זו סברו חלק מרבני אגודת ישראל[40] וכך כתב רבי יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק[41]. לפי שיטה זו, אסור להסכים להקמת מדינה יהודית לפני בוא המשיח, אפי' אם המדינה תתנהל על פי התורה.
שיטת הרב מבריסק
רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק התנגד בנחרצות להקמת המדינה, והוא אמר ”כי המטרה בהקמת התנועה הציונית ומדינת ישראל היא לעקור את הדת מעם ישראל ולהפוך אותו לעם ככל העמים”[42]. הוא לא השתתף בכנסיה הגדולה, ואולם הוא כעס מאוד כאשר שמע על ההחלטה העומדת להתקבל[43], והצהרת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אשר תמכה עקרונית ברעיון, הייתה בעיניו נקודת שבר בעמדה המסורתית של אגודת ישראל. לדבריו הרבנים ידעו שהמדינה שתקום תהיה מדינה חילונית, ואף על פי כן תמכו בזה[44].
כאשר שאלו אותו למה הוא כ"כ נרעש מהחלטות גדולי ישראל, כאשר האומות מכירות רק בהנהגה החילונית ולא במועצת גדולי התורה, אמר ”חוששני כי דעתו של הקב"ה תטה לדעת קשר צדיקים שהוא מן המנין, ולהחלטה שנתקבלה בכנסיה הגדולה תהיה השפעה בשמים!”[45]
נימוקים שונים נאמרו בשמו של הרב מבריסק באשר לטעם האיסור בהקמת מדינה:
- בנו רבי מאיר סולובייצ'יק אמר בשמו שהאיסור הוא משום שהדבר מהווה סתירה לאמונתנו שהקב"ה בעצמו יביא את הגאולה, ואסור לנו לקחת את גורלנו בידינו. הוא אמר שאפילו אם החפץ חיים היה עומד בראש המדינה היה הדבר אסור[46].
- רבי זלמן סורוצקין אמר בשמו שאסור לתמוך בהקמת מדינה כיון ש: ”על ידי זה אנו מוסרים התורה וחינוך בנינו ביד רשעים ופוקרים ואין לך איסור חמור כמוהו”[47].
- הקמת מדינה יהודית תגרום לשפיכות דמים[48].
היחס למדינת ישראל
למרות עמדתם של רבים מגדולי ישראל בעד הקמת מדינה יהודית אם זו תפעל במסגרת התורה, הרי שרובם סברו כי מדינת ישראל שקמה על בסיס חילוני, היא דבר שלילי ואינו תהליך גאולי. החזון איש אמר על הקמת המדינה כי ”זו איננה אתחלתא דגאולה, הלוואי וזו סוף הפורענות”[49], והרב מבריסק[50], שאף התבטא שאינו רואה שום קרן אור בתקופה זו[51]. כך סברו גם רבי אלחנן וסרמן[52], הסטייפלר[53], הרב שך[54] ורבי אהרן לייב שטיינמן[55].
גם הרבי מחב"ד למרות שהתנגד להחזרת שטחים, סבר שאין בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, וראה באמירה זו עצמה סכנה[56].
ידועים במיוחד בני היישוב הישן ביחסם העוין למדינה, ורבי עמרם בלוי אף התבטא כי הקמת המדינה היא המשך לשואה[57].
לעומת זאת היו מגדולי ישראל שראו גם היבטים חיוביים בהקמת המדינה:
- רבי אהרן מבעלזא אמר שמדינת ישראל שהוקמה אחרי השואה היתה ישועה לבני ישראל, שהרי לאן יכלו היהודים לפנות לעת כזאת[58].
- רבי אליהו מאיר בלוך: ”למרות כל הליקויים והמגרעות שבהנהגת מדינת ישראל, עצם קיומה שנתהווה ע"י ניסים גלויים יש לו חשיבות”[59].
- רבי יעקב קמינצקי סבר שהקמת המדינה מנעה התבוללות של כמליון יהודים בתפוצות[60].
- רבי שלמה וולבה אמר שהקמת מדינת ישראל היא מכת מוות ליסודות האמונה הנוצרית[61].
- רבי עובדיה יוסף אמר כי הקמת המדינה הינה דבר חיובי כיוון שעתה יש שלטון יהודי במקום האנגלים, מה שהכפיל את כמות היהודים בארץ פי כמה, ואפשר להרחיב את לימוד התורה[62].
הרב כהנמן אף התבטא מספר פעמים על התקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה[63].
מלחמת השחרור
הניצחון של מדינת ישראל במלחמת השחרור כנגד כל הסיכויים, התקבל בכל שכבות הציבור כנס גמור[64] והיו שראו בכך הוכחה לצדקת הדרך של התנועה הציונית. לדבריו של הרב מבריסק ניסי מלחמת השחרור היו כל כך ברורים, שאף האפיקורס הגדול ביותר לא יכול להסביר את הניצחון בדרך הטבע, אבל הם לא נעשו כלל עבור הרשעים מקימי המדינה[64].
"אי אפשר ואף אסור לומר שהניסים נעשו למקימי המדינה שאינם מאמינים בה', אלו אינם ראוים שיעשו להם ניסים. מאידך אסור גם לומר כי זהו מעשה שטן שהרי השטן אינו אלא אחד מן המלאכים הפועל בשליחות הקב"ה. האמת היא שהניסים נעשו לשארית הפליטה לומדי התורה ושומרי המצוות, כדי שיתקיים הכתוב "כי לא תשכח מפי זרעו", והם יוכלו למסור את התורה הלאה, ועל ידם תתקיים התורה בכלל ישראל".
— הרב מבריסק
החרדים ויום העצמאות
למרות החלטת הרבנות הראשית לישראל לקבוע את יום העצמאות כיום חג. באמירת הלל ואי אמירת תחנון. החזון איש הקפיד שבבית הכנסת שלו יאמרו תחנון ביום העצמאות, ובשנים מאוחרות הורה שיאמרו תחנון אפילו אם יש ברית מילה בבית הכנסת[65]. בראיון לעיתונאי מדער מארגען זשורנאל אמר החזון איש כי ”אכן שמחה נחוצה, אבל זו איננה "שמחה במעונו", ועדיין אינה מסמלת את העצמאות היהודית האמיתית”[66]. במהלך השנים התקבלה גישתו של החזון איש, וכיום רוב מוחלט של הציבור החרדי אינו מציין את יום העצמאות בשום צורה, ובבתי הכנסת החרדיים אומרים תחנון כרגיל.
לעומת זאת בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה חלקים גדולים בציבור החרדי חגגו את יום העצמאות, ובבית הכנסת הגדול בתל אביב התקיימה תפילה חגיגית וכן אמירת הלל עם ברכה בהשתתפות רבנים ואדמורי"ם מהציבור החרדי[67]. הרב כהנמן הנהיג להניף כל שנה ביום העצמאות את דגל המדינה על בניין ישיבת פוניבז, מנהג שעדיין נוהג שם עד היום[68]. על פי המקובל הוא גם נמנע מלומר תחנון באותו היום[דרוש מקור].
רבי עובדיה יוסף כתב בפסיקה מפורסמת בנוגע לאמירת הלל ביום העצמאות, שהקמת המדינה היא נס לעם ישראל, וחובה עלינו להודות על נס זה[69]. עם זאת, מאחר שהנס לא כלל את כל העם היהודי אלא רק את אלה שישבו בארץ ישראל, וכן נס הקמת המדינה אינו נס מחוץ לטבע אלא 'נס בתוך הטבע', ”ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית” – אין לברך על אמירת הלל זה. הוא פוסק כי הרוצה לומר הלל ביום העצמאות בלא ברכה, רשאי לעשות כן, וכך היה מנהגו מדי שנה בבית הכנסת שלו[דרוש מקור], ואף האומרו לאחר תפילת שמונה עשרה בלא ברכה – אין למחות בידו"[70].
אנשי נטורי קרתא מקיימים ביום העצמאות עצרות קינה וצום, (מלבד זאת מקיימים קהילות המשתייכות לעדה החרדית גם הם עצרות). בקהילות "קהל יראי ה'" ו"אמעריקאנער שול" נוהגים לצאת בסיום העצרת לתהלוכה בשכונות מאה שערים והבוכרים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שרשרת הדורות בתקופות סוערות.
- הרב מבריסק, שמעון יוסף מלר
קישורים חיצוניים
- דיוני הכנסייה הגדולה השלישית, בירחון הפרדס
- גיטלין א. - צימר, אוריאל, יהדות התורה והמדינה, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ראה בהמשך התבטאותו של הרב כהנמן
- ^ ראה להלן גישתו של הרב עובדיה
- ^ ראה להלן תמיכתם של האדמורי"ם מסדיגורא ובויאן במדינה יהודית שתתנהל על פי תורה.
- ^ ראה להלן עמדת אגודת ישראל וכן דברי רבי חיים עוזר גרודזנסקי ומהרי"ץ דושינסקי שתמכו בהקמת מדינה יהודית בתנאי שישמרו על התורה.
- ^ ראה להלן בפסקה 'היחס למדינת ישראל' את דברי גדולי ישראל שראו גם היבטים חיובים בהקמת המדינה.
- ^ מתוך מאגר המידע "מסע בארץ ישראל" מסדרת "סביבות למידע".
- ^ רבי מנחם מנדל כשר, התקופה הגדולה, חלק ב' עמוד 472
- ^ אוסף מכתבים אמרי אמת
- ^ הדברים מצטרפים למה שכתב ההחפץ חיים בשם עולם שער התחזקות פרק י"ד, שיש שתי אופני גאולה. אופן אחד "שמתרומם קרן ישראל בלילה אחד", והאופן השני "ויש שהקב"ה נותן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להיטיב עם ישראל וכעניין שנאמר בכורש שהכריז בכל מלכותו... מי בכם מכל עמו יהי אלוקיו עמו ויעל"
- ^ לפי עדות בנו בספר שיחות חפץ חיים
- ^ מוריה עמ' 197
- ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, חלק שלישי עמ' 351
- ^ ההד חשוון תרצ"ו
- ^ צבי יהודה מאמלוק, אביר הרועים, פיעטרקוב תרצ"ה, חלק א עמוד קו
- ^ בין ששת לעשור עמ' קמ"ה
- ^ אהרן סורסקי אש התורה עמ' צ"ב
- ^ בהקדמה לאחיעזר חלק ג
- ^ רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק בספר שיעורי הגרמ"ד על התורה (עמ' תסט) כתב: "גם הוועד הפועל ערכו אז אסיפה, ורבי יעקב רוזנהיים ורבי משה בלויא וגודמאן היו נגד, ולאחר כמה ימי דיון בענין ערכו אסיפה אחרונה לקבל החלטות, ורצו שלא יצא השינוי דעות המופלגה כ"כ זו מזו לרבים. ורבי יעקב רוזנהיים קם למסור את החלטת האסיפה, ומסר הכל באופן מעורפל ולא ברור, ותוך כדי נאומו אמר "שאנו נגד הקמת מדינה", וכשאמר זאת נעשתה שם מהומה ומריבה גדולה, ור' יעקב טרוקנהיים ומינצברג נגשו למיקרופון בכעס, והחלו למחות ועשו רעש גדול על שדיבר נגד הקמת המדינה, ודרשו מרבי יעקב רוזנהיים שיארגן עוד אסיפה ויתנצל על שאמר כן ויאמר לכולם שזה היה דעה עצמית שלו ולא היה לו רשות לומר זה בשם כולם. ורבי אהרן ורבי אלחנן הלכו משם בפחי נפש, והתחרטו על שהלכו להשתתף שם".
- ^ גליון הפרדס שנה י"א חוברת ו
- ^ רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק בספר שיעורי הגרמ"ד על התורה (עמ' תסט) כתב: "הרב רוטנברג מאנטווערפן ועוד כמה היו נגד, אבל כל רבני ואדמו"רי פולין היו בעד"
- ^ הרב יהודה לייב צירלסון, "קוץ שבקץ" המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016
- ^ יוסף פונד, פירוד או השתתפות, אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, ירושלים תשנ"ט, עמ' 114
- ^ אגרות ר' חיים עוזר, חלק שלישי איגרת רכ"ב
- ^ הפרדס שנה י"א חוברת ו
- ^ כתבי רבי משה בלוי, הוצאת משאבים, עמ' 348.
- ^ עדות כותב הפרדס
- ^ חלקים מהפסקה מבוססים על פי מסמכים מארכיון אגודת ישראל שמזכיר דוד נחמן רוטנר, מוסף קהילות של העיתון המבשר, מס' 155.
- ^ תשובות והנהגות
- ^ החלטת מועצת גדולי התורה בהפרדס, שנה י"א, חוברת ו', אתר היברובוקס. וראה גם אגרות רבי חיים עוזר סימן תתל"ט.
- ^ שמעון מלר, הרב מבריסק חלק שלישי עמ' 300, כתב שהכניסו את הסעיפים האלו כדי לרצות את ר' אלחנן
- ^ עיתון קול ישראל, כ"ב אלול תרצ"ז
- ^ רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק בספר שיעורי הגרמ"ד על התורה (עמ' תסט) כתב: "רבי יעקב רוזנהיים קם למסור את החלטת האסיפה, ומסר הכל באופן מעורפל ולא ברור, ותוך כדי נאומו אמר "שאנו נגד הקמת מדינה", וכשאמר זאת נעשתה שם מהומה ומריבה גדולה, ור' יעקב טרוקנהיים ומינצברג נגשו למיקרופון בכעס, והחלו למחות ועשו רעש גדול על שדיבר נגד הקמת המדינה, ודרשו מרבי יעקב רוזנהיים שיארגן עוד אסיפה ויתנצל על שאמר כן ויאמר לכולם שזה היה דעה עצמית שלו ולא היה לו רשות לומר זה בשם כולם.
- ^ גליון הפרדס, שנה י"א חוברת ו
- ^ עיתון קול ישראל, אלול תרצ"ז
- ^ על פי מכתביו אגרות ר' חיים עוזר ח"ב אגרות תתכ"ה-תתל"ד
- ^ אגרות ר' חיים עוזר, חלק שני איגרת תתל"ב
- ^ מכתב מכ"ז שבט תרצ"ט
- ^ "בימים האלה אשר זכויות עם ישראל על ארץ ישראל שקולות בפלס באסיפת העמים בלונדון, אנו צריכים לרחמים גדולים לפני אדון כל, שיטה לב מלכים ושרים לטובה, ויכירו זכויותינו הקודמות על הארץ הטובה הזאת". מתוך אגרות ר' חיים עוזר חלק שני
- ^ עדויות אגודת ישראל בועדה המלכותית, דבר, 21 בדצמבר 1936
- ^ כך על פי עדותו של כותב הפרדס
- ^ סימן י
- ^ שלמה לורנץ, במחיצתם עמ' 179
- ^ תשובות והנהגות חלק שני עמ' קה
- ^ שמעון מלר, הרב מבריסק, חלק שלישי עמ' 301
- ^ הרב שמעון מלר, תולדות הרב מבריסק, ירושלים ה'תשס"ו, כ"ג עמוד 284
- ^ שמעון מלר, הרב מבריסק, חלק שני עמ' 437
- ^ תשובות והנהגות חלק שני עמ' קה, וכן בהרב מבריסק חלק שלישי עמ' 326
- ^ תשובות והנהגות ח"ב עמ' קה, וכן הרב מבריסק ח"ג עמ' 306
- ^ מפיהם עמ' 364
- ^ שמעון מלר, הרב מבריסק, חלק שלישי עמ' 328
- ^ מפיהם עמ' 419
- ^ אמנם הוא לא ראה את הקמת המדינה, אבל כבר כשעלתה ההצעה הוא אמר, שבמידה ותקום מדינה בשליטת הציונים, לא תהיה זו אתחלתא דגאולה אלא תחילת גלות מרה - הפרדס, שנה י"א חוברת ו
- ^ "מי שחושב שזהו אתחלתא דגאולה אע"פ שבאמת אינו כן כי הוא שינוי מגלות לגלות מר יותר" קריינא דאיגרתא חלק שלישי איגרת תשמ"ז
- ^ "במעשים כאלו שהארץ מקיאה לא יכולה להיות גאולה, ואפילו לא אתחלתא דגאולה" - מכתבים ומאמרים ח"א י"ז ד
- ^ "הדמיונות של הרבה יהודים על אתחלתא דגאולה בהקמת המדינה רח"ל" - כאיל תערוג - עובדות והנהגות על גדולי הדורות עמ' תע"א
- ^ הרבי במכתב להרב שלמה יוסף זוין מי"ז בכסלו תשכ"ט, נדפס באגרות קודש הרמ"מ, חלק כ"ו עמודים מ"ד-מ"ז, ובלקוטי שיחות חלק ט"ו, עמודים 491-493
- ^ מפיהם עמ' 385
- ^ מכתב אחיו רבי מרדכי רוקח מבולגרייא, פרשת גדולת מרדכי ובקובץ אור הצפון גליון צ"ו
- ^ מכתבו הובא בהמעין גליון 221 ניסן תשע"ז.
- ^ רבי יעקב, עמ' 277
- ^ עולם הידידות עמ' קמ"ה
- ^
הרב עובדיה יוסף על החובה להודות לה' ביום העצמאות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ "רבה של פוניביז'" – "ציוני" הי'ה?, יצחק רוייטמן, אתר חב"ד - דור השמיני
- ^ 64.0 64.1 שלמה לורנץ, במחיצתם חלק ראשון עמ' 180
- ^ במחיצתם ח"א עמ' 86. גם רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם התנגד לביטול התחנון בה' אייר - מפיהם עמ' 375
- ^ מפיהם עמ' 365
- ^ שלמה לורנץ, במחיצתם, חלק ראשון עמ' 86
- ^ שאול כהנא, דגל ישראל מתנוסס מעל ישיבת פוניבז' • תמונות, באתר כיכר השבת, 16 באפריל 2013
- ^ ראו גם: הרב עובדיה יוסף על החובה להודות לה' ביום העצמאות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק ו' או"ח סימן מ"א