יעקב אורלנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אורלנד
יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948
יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948

יעקב אוֹרְלַנְד (14 ביולי[1] 19145 במרץ 2002) היה משורר, מתרגם, מחזאי ועורך ישראלי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (1994) ופרס ביאליק לספרות יפה (1996). כונה "מאחרוני דור הנפילים של התרבות העברית".[2] בין פזמוניו: "היו לילות", "עץ הרימון", "אנחנו שרים לך, מולדת ואמא".

תולדות חייו

יעקב אורלנד נולד בעיירה טטייב שבפאתי קייב שבאוקראינה. כשהיה בן שש ניצל מפוגרום בעיירתו, שבו נרצחו לנגד עיניו שמונה מבני משפחתו על ידי פורעים. בגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו, והמשפחה התיישבה בפלוגת מגדל של גדוד העבודה. מאוחר יותר עברה המשפחה לירושלים, לשכונת הבוכרים, ויעקב למד ב"תחכמוני" ובגימנסיה העברית רחביה. הצטרף לפלוגות הנוטרים, הגן על העיר במלחמת העצמאות, ושירת במהלכה כקצין החינוך של גדוד "מצדה" של הגדנ"ע.[3] סיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ונסע ללמוד תיאטרון בבריטניה.

כשחזר, התיישב בתל אביב. על המעבר מירושלים לתל אביב סיפר: "אחרי מלחמת השחרור לא יכולתי לגור יותר בירושלים. אחרי 28 שנות מגורים בירושלים העיקה עלי העובדה, שלא יכולתי לעבור את החומה, לעלות להר הצופים ולרדת לים המלח."[4] בתל אביב הכיר את אשתו בת-אל (עליה כתב את השיר "שיר אלייך"). התיידד עם משוררים מ"חבורת כסית" כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן. ב-1954 עבר לחיפה במסגרת פרויקט "מגורי אומנים".

אורלנד, שכתב את שירו הראשון בגיל 16, עסק בכתיבת שירה.

בימי היישוב ובשנות החמישים והשישים פרסם גם פזמונים שהפכו לפופולריים עד ימינו, ובהם "עץ הרימון", "שני שושנים", "היו לילות", "הטנדר נוסע", "זכריה בן עזרא", "אני נושא עמי", "שלכת" ("עמוק העצב בעיניים"), "שיר שמח" ("אם גם ראשנו שח") ועוד. פזמונים רבים פרי עטו הולחנו על ידי חברו הטוב, מרדכי זעירא. את הפזמונים כתב ללהקת הבריגדה "מעין זה", לתיאטרון "המטאטא" ולאירועים שונים. הזמרת שושנה דמארי ביצעה רבים משיריו.

בנוסף לחיבור שירים ופזמונים, נתן אורלנד ידו גם בתרגום: הוא תרגם יצירות ספרותיות רבות, ובהן של ויליאם שייקספיר ושל ג'ורג' ברנרד שו.

אורלנד עסק גם בכתיבת מחזות. מחזהו "העיר הזאת" הועלה בשנת 1953 בתיאטרון "אהל".[5] בשנת 1967, לקראת העלאה נוספת של המחזה, הורה בית המשפט להסיר מהמחזה קטעים אחדים, שעסקו בתוכנית של בחורי ישיבה להיכנע ללגיון הערבי במלחמת העצמאות.[6] תרגם עשרות מחזות, שהוצגו ב"אהל" ובתיאטרון חיפה.

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

יעקב אורלנד נפטר לאחר מחלה ב-5 במרץ 2002 בחיפה, בגיל 87, ונקבר בבית הקברות שדה יהושע בחיפה.[7] הותיר את שני ילדיו – שמרית אור, פזמונאית, ורעואל, וטרינר – וארבעה נכדים. על שמו נקראו רחובות בכמה ערים בארץ.

ארכיונו שמור באוניברסיטת בר-אילן.[8]

פרסים והוקרה

כתביו

תרגומיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיצירתו:

על יצירתו:

על שיריו:

הערות שוליים

  1. ^ 100 שנה להולדת יעקב אורלנד
  2. ^ מירב יודילוביץ', נפטר המשורר יעקב אורלנד, באתר ynet, 6 במרץ 2002
  3. ^ אהוד אמיר, גדנ"ע ירושלים בתש"ח, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 77.
  4. ^ יעקב אורלנד, אמת המידה היא הכאב, דבר, 14 בינואר 1966.
  5. ^ י. מ. ניימן, "העיר הזאת" ב"אהל", דבר, 3 באפריל 1953.
  6. ^ הותרה הצגת "העיר הזאת" לאחר הוצאת קטעים, מעריב, 9 במאי 1967; י. אורלנד מתנגד להוצאת קטעים ממחזהו "העיר הזאת", מעריב, 10 במאי 1967.
  7. ^ יעקב אורלנד באתר חברה קדישא חיפה
  8. ^ ארכיון המשורר יעקב אורלנד, המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר-אילן.
  9. ^ פרס למדן – לשלשה, מעריב, 12 בספטמבר 1963; חיפאים ברמת-גן, מעריב, טור 1, 13 בספטמבר 1963.
  10. ^ פרס ז'בוטינסקי יוענק לי. אורלנד ולעוזי נרקיס, מעריב, 8 באוקטובר 1976.
  11. ^ ראו: יום תל פאחר של אורלנד, בבלוג נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים, 25 בינואר 2022.
  12. ^ יעקב אורלנד – חתן פרס ורטהיים, דבר, 27 במאי 1983.
  13. ^ אריאלה ראובני, משורר ומטיף בשער, דבר, 4 בנובמבר 1983.
  14. ^ אמציה פלד, רחוב יעקב אורלנד, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  15. ^ פרס אלתרמן ליעקב אורלנד ולסביון ליברכט, מעריב, 23 בינואר 1987; געגועים הביתה, מעריב, 6 בפברואר 1987.
  16. ^ אש"א, גבורת העורף הירושלמי – במחזה, מעריב, 22 ביולי 1949.
  17. ^ ר. בן-צבי, תולדות היישוב – במחזה ענק, מעריב, 23 באפריל 1958; דן בן אמוץ, מה נשמע | חזיון ראווה, מעריב, טור 1, 25 באפריל 1958.
  18. ^ ש. שחורי, "מגילות", דבר, 8 בנובמבר 1962.
  19. ^ הרשלי מאוסטרופולי, ארכיון התיאטרון העירוני חיפה, אתר ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | "הרשלי מאוסטרופולי" – מחזמר מקורי, מעריב, 7 בדצמבר 1965; טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | הרשלי – "לץ" בעל שליחות, מעריב, 9 בינואר 1966; רפאל בשן, הרשלי מאוסטרופולי [...], מעריב, 14 בינואר 1966 (ראיון).
  20. ^ נחמן בן-עמי, ביצוע בוגר – בהצגה לצעירים, מעריב, 2 ביוני 1964.


הקודם:
מאיר ויזלטיר, חנוך לוין
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם יהודית הנדל

1996
הבא:
יהושע קנז

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0