יעקב דורי
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1899 אודסה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 1973 (בגיל 73) חיפה, ישראל |
| תאריך עלייה | 1905 |
| השתייכות |
 הגדודים העבריים ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1917–1921, 1929 – 9 בנובמבר 1949 |
| דרגה |
 רב אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם הראשונה, מאורעות תר"פ, המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נשיא הטכניון, סגן ראש העיר חיפה | |
| הנצחה | |
| מחנה דורי, דרך דורי בחיפה, פלוגת דורי בפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בין השנים 2015-2018 | |
יעקב דוֹרִי (דוֹסְטְרוֹבְסקי) (8 באוקטובר 1899 – 29 בינואר 1973) היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בשנים 1948–1949. כיהן כרמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1939–1945 ו-1947–1948. נשיא הטכניון בשנים 1951–1965 וסגן ראש העיר חיפה.
תולדות חייו
דורי נולד בשם יעקב דוֹסְטְרוֹבְסקי לאברהם צבי ומרים (לבית לוינסון) בעיר אודסה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בעקבות הפרעות ביהודי אודסה בשנת 1905. מצד אביו היה אחיינם של הרופא אריה דוסטרובסקי ופעיל הציבור אליעזר דורי (דוסטרובסקי)[1] אחיו היה האדריכל שלמה דורי.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, התגייס בשנת 1918 לגדוד העברי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ושירת בו עד שפורק הגדוד ב-1921 בגלל השתתפותו במאורעות תרפ"א בתל אביב.
בשנים 1921–1925 למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת גנט בבלגיה וסיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר שובו עבד במחלקה הטכנית של ההסתדרות הציונית אך פוטר במאי 1927 בגלל המשבר הכלכלי הגדול ששרר אז בארץ ישראל. לאחר מכן התגייס להגנה והיה סגנו של יעקב פת בחיפה. כינויו המחתרתי "דן ו-אגוז".
בשנים 1931 - 1939 היה מפקד ההגנה בחיפה. ב-15 באוגוסט 1938 הותקפה משאית נוטרים בדרכה לבסיס הנוטרים ביערות הכרמל. 10 נוסעים בהם שמונה נוטרים חמושים ושתי נשים, נהרגו. זו לא הייתה ההתקפה הראשונה באזור זה והועלתה דרישה לפנות את יערות הכרמל אולם דורי התעקש לא רק לא לנטוש אלא לחזק את המקום ואכן ב-1939 עלה למקום קיבוץ בית אורן.
בשנת 1939 נתמנה לתפקיד ראש המטה הכללי של ההגנה, תפקיד שבו החזיק עד שנת 1945. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנת תוכנית מצדה על הכרמל לריכוז היישוב העברי בהרי הכרמל והתבצרותו שם, למקרה של פריצת הגרמנים לארץ ישראל. בשנים 1946–1947 עמד בראש משלחת ההגנה בארצות הברית אשר עסקה ברכש נשק לקראת מלחמה.
ביוני 1947 מונה בפעם השנייה לתפקיד רמטכ"ל ההגנה לאחר שהרמטכ"ל הקודם, יצחק שדה, הודח על ידי בן-גוריון וכאשר הוקם צה"ל היה לרמטכ"ל הראשון. על אף כישוריו בפיקוד ובארגון, נעדר מתפקידו עקב מחלה (אולקוס) במשך כמה חודשים באמצע 1948. הפיקוד על הלחימה בשיא הקרבות של מלחמת העצמאות עבר לידי ראש אגף המבצעים, יגאל ידין.
ב-9 בנובמבר 1949 סיים דורי את כהונתו כרמטכ"ל ופרש מהשירות הצבאי.
עם שחרורו מצה"ל התמנה לראש המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה. ב-1952 התמנה לנשיא הטכניון בחיפה (הראשון שנקרא נשיא ולא מנהל), וכיהן בתפקיד עד 1965. בימיו החלה הבנייה בקריית הטכניון ומעבר רוב הפקולטות אליה ממבנה הטכניון בשכונת הדר הכרמל.
דורי היה חבר במספר ועדות ציבוריות. בינואר 1955 היה חבר בועדת אולשן-דורי, שחקרה את העסק הביש. הוועדה פעלה במשך 10 ימים ולא הכריעה בשאלה מי נתן את ההוראה לבצע את הפיגועים במצרים (שר הביטחון פנחס לבון או ראש אמ"ן בנימין גיבלי). בעקבות דוח הוועדה התפטר לבון ובן-גוריון חזר לתפקיד. בשנת 1963 עמד בראש ועדת דורי, בה היו שותפים גם חבר הכנסת ברוך אזניה ועורך דין אברהם וינשל, לקביעת מבנה ההתאחדות לספורט בישראל.[2]
כאשר הוקמה רפ"י היה בין המצטרפים לרשימה, והועמד מטעמה כמועמד לראשות עיריית חיפה. בבחירות לא זכה ברוב, אבל נבחר למועצת העירייה וכיהן כסגן ראש העיר.
ב-1959 עוטר באות לגיון הכבוד בדרגת אביר על ידי גי מולה.
דורי היה נשוי מ-1929 לבַּדַּנַה לבית פינטוב, מורה במקצועה. היה אב לשלושה. בנו ירחמיאל דורי כיהן כקצין הנדסה ראשי במלחמת ההתשה, וכמהנדס העיר תל אביב-יפו. בנו צבי דורי היה פרופסור לכימיה בטכניון וממייסדי מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל (בעבר: "טכנודע") ומנהלו. בתו פרופ' איתנה פדן היא ביוכימאית בהכשרתה ופרופסור אמריטה מוערכת מאד בתחומה - ביוכימיה של חלבוני ממברנה, במחלקה לכימיה ביולוגית במכון למדעי החיים ע"ש סילברמן באוניברסיטה העברית בירושלים.[3] נכדתו רות אשרי-פדן היא פרופסור במחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.
דורי נפטר ב-29 בינואר 1973 ונקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.
על שמו קרויים מחנה דורי בתל השומר וציר תחבורה ראשי בחיפה (דרך דורי).
לקריאה נוספת
- מרדכי נאור, הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי, הוצאת משרד הביטחון, 2011.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יעקב דורי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1120
- מת יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון, דבר, 30 בינואר 1973, המשך
- משה כרמל, רמטכ"ל מלחמת השחרור, דבר, 1 בפברואר 1981
- סקירה ביוגרפית על הרמטכ"ל ה-1 יעקב דורי מאתר צה"ל מחבר-רב סרן גיא אביעד
הערות שוליים
- ^ ד. דיוקנאי [דוד לאזר], ראשים בישראל: רב-אלוף יעקב דורי, או: וכיתתו חרבותיהם ל...עטים, מעריב, 27 ביוני 1952.
- ^ אהרן להב, יורחבו סמכויות ועדות ההתאחדות שיורכבו על בסיס דמוקרטי, דבר, 24 בנובמבר 1963.
- ^ המכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| נשיאי הטכניון | |
|---|---|
|