יעקב קפלן
ערך זה עוסק בארכאולוג ישראלי. אם התכוונתם לרב הראשי לצרפת, ראו  | |
| ד"ר יעקב קפלן, 1987 | |
| ענף מדעי | ארכאולוג |
|---|---|
| תרומות עיקריות | |
| חקר התקופה הנאוליתית והתקופה הכלקולותית בארץ ישראל | |
יעקב קפלן (י"ד בתשרי תרע"ב, 6 באוקטובר 1911 – ט' בניסן תשמ"ט, 14 באפריל 1989) היה ארכאולוג ישראלי, שלזכותו נזקפות רוב החפירות הארכאולוגיות בתל אביב וביפו. בשנות ה-70 הקים את מוזיאון יפו לעתיקות. שותפתו למלאכת החפירה הייתה רעייתו חיה ריטר-קפלן, ארכאולוגית אף היא.
ביוגרפיה
יעקב קפלן נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין הרוסית בשנת 1911, ובגיל 3 עלה לארץ ישראל עם הוריו, שהתיישבו ביפו. בתל אביב סיים קפלן את בית הספר התיכוני למסחר, ולימים סיים לימודי הנדסה בטכניון. בשנת 1936 הצטרף קפלן במקרה למשלחת החפירות בשייח' אבריק (בית-שערים) בראשות הארכאולוג בנימין מזר, ושם עבד במשך שלוש עונות כמהנדס-מודד. לאחר שפרש מעבודתו בבית-שערים עבד בתור מהנדס במחנות הצבא הבריטיים בדרום הארץ. במשך כל אותה תקופה שמר על קשר עם מזר וחבריו והמשיך לגלות עניין בארכאולוגיה. קפלן אגר מידע, סייר באתרים עתיקים וליקט ממצאים ארכאולוגיים, שלימים יגיעו לפרסומיו הראשונים (כגון זיהויו של “כלי המחבצה” הכלקוליתי).
ב-1948 שב קפלן לעבודה בתחום הארכאולוגיה והצטרף למשלחת בראשות פרופ' מזר שחפרה בתל קסילה. תוך כדי עבודתו זו התוודע קפלן להרס אתרים עתיקים בצפונה המתפתח של תל אביב, והחל מינואר 1950 נרתם להצלתם בסיועו של ראש העיר דאז, ישראל רוקח, שמינה אותו לתפקיד שהיה בגדר תקדים בארץ, ושזכה לתמיכתו של מנהל מחלקת העתיקות הראשון של המדינה, פרופ' שמואל ייבין: הארכאולוג העירוני.[1]
כך החל להתפתח מפעל חייו של קפלן: המחקר הארכאולוגי של תל אביב-יפו, ששיאיו החפירות בתל של יפו והקמתו של מוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו. במהלך מפעל זה הפכו רחובות, שכונות, גנים, מתקנים ועצמים גאוגרפיים לשמות נרדפים לאתרים ארכאולוגים, ובחלקם הם משמשים עד היום אבני-דרך בתולדות המחקר הארכאולוגי הפרוטו-היסטורי של ארץ-ישראל: רחוב הבשן, רחוב ז'בוטינסקי, גבעת בית-המטבחיים. בעבודתו של קפלן בראשית שנות החמישים חברו יחדיו ידע עיוני רב, מאגר גדול של נתונים שהעלו כישוריו הטכניים כמהנדס וחדות האבחנה הסטרטיגרפית שבה ניחן.
רישומו של קפלן בארכאולוגיה הישראלית ניכר בייחוד בשנות החמישים והשישים, כמו למשל מחקריו על הקרמיקה של התקופה הנאוליתית והתקופה הכלקולותית וכן גיבושה של גישה משווה בפירוש ממצאיו בשדה, שמהם צמח הדוקטורט שלו, אשר הוגש בשנת 1954 לסנאט האוניברסיטה העברית בירושלים. מלבד פיתוחו וניהולו של המוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו, הסקרים, חפירות ההצלה והחפירות היזומות באזור תל אביב-יפו, הוליכוהו מחקריו גם מחוץ לאזור תל אביב-יפו – למן המעקב אחר תחומי תפוצתה ומקורותיה של התרבות הכלקוליתית הקדומה, שאותה זיהה לראשונה באתר ואדי רבה ליד ראש העין. התרבות נמצאה מתחת לשכבה כלקולית ע'סולית; קפלן כינה את התרבות בשם “תרבות ואדי רבה” (חלק מהחוקרים מיחסים תרבות זאת לנאולית קרמי מאוחר). דרך חפירותיו בתלוליות בטש שבנחל שורק, ועד למרגלות תל אבל בית מעכה שליד כפר גלעדי. מחקריו על ביצוריה של יפו הביאו את קפלן לחפור בסוללות העפר מתקופות הברזל והברונזה ביבנה-ים ובאשדוד-ים ולגבש תפיסה כוללת על הביצורים של תקופת הברונזה התיכונה ומקורותיה.
קפלן נמנה עם דור הארכאולוגים אשר בעקבות תגליותיהם באתרים מתקופות שונות התמודדו בהתלהבות עם מגוון רחב של נושאים שנקרו בדרכם. כך, למשל, תרם לגאוגרפיה ההיסטורית של ההתיישבות היהודית והשומרונית במישור החוף בתקופה הרומית הביזנטית ולידיעותינו על תולדות הבנייה בתקופה המוסלמית ברמלה.
קפלן נפטר ב-1989, בגיל 77. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] אלמנתו, חיה לבית ריטר, נפטרה בשנת 2000.[3] בני הזוג היו הורים לבת יחידה, דינה בר-לב.
עיזבונם של יעקב קפלן וחיה ריטר-קפלן שמור בארכיון רשות העתיקות.[4]
על שמו נקרא רחוב ביפו בשנת 2012.[5]
כתביו
- עין אל-ג'רבה: שרידים כאלקוליתיים בעמק יזרעאל, תל אביב–יפו: חמו"ל, תשכ"ט.
- שתי קבוצות של כלי חרס מן המאה ה-א לספה"נ מיפו וסביבתה, פרסומי המוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו, א, תל אביב – יפו: המוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו, תשכ"ד.
- אלמנטים מיסופוטאמיים בתרבות של תקופת הברונזה התיכונה II בארץ-ישראל, תל אביב – יפו: מוזיאון הארץ, תש"ל.
- ביצורי תקופת הברונזה התיכונה II בארץ ישראל, פרסומי המוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו, 4, תל אביב – יפו: [חמו"ל], תשל"ב.
- ישובי התקופה הנאוליתית והכאלקוליתית בתל אביב והסביבה, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשי"ד-1954 – תשי"ח-1958.
- הארכאולוגיה וההיסטוריה של תל אביב-יפו: מהימים הקדומים ביותר עד התקופה הערבית, תל אביב: מסדה, 1959.
- מוזיאון יפו: המוזיאון להיסטוריה הקדומה של תל אביב-יפו, תל אביב: מוזאון יפו, תש"ך-1959.
לקריאה נוספת
- רם גופנא, "לזכר נעדרים: ד"ר יעקב קפלן ז"ל", קדמוניות: רבעון לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, כ"ב, 85–86 (1989), 55.
- אהרן קמפינסקי, "יעקב קפלן", ארכאולוגיה: ביטאון אגודת הארכאולוגים בישראל, 3 (1992), 88–89.
- Israel Exploration Journal, 40 (1990), 228. (נקרולוג)
קישורים חיצוניים
- רשימת המאמרים של יעקב קפלן באתר רמב"י
- דינה בר-לב, משפחתו של ד"ר יעקב קפלן, באתר "לידרמן" (תולדות המשפחה נכתבו בעיקרן על ידי הדודן רם גופנא)
הערות שוליים
- ^ ההיסטוריה הסודית של תל אביב: מה קרה כאן במשך 20,000 שנה?, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, תשס"ט 2009, עמ' 15.
- ^ יעקב קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ חיה קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו. על אביה ראו: דוד תדהר (עורך), "נפתלי ריטר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5443.
- ^ עזבונות השמורים בארכיון רשות העתיקות, באתר רשות העתיקות.
- ^ אילן ליאור, אדם ברוך פינת ישראל טל: אושרו שמות חדשים לרחובות בתל אביב, באתר הארץ, 23 סאפריל 2012
