יריעות המשכן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובץ:Levite encampment.jpg
בתמונה זו, מאתר מכון המקדש, ניתן לראות את יריעות המשכן האדומות המכסות את אוהל מועד

יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתיקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"

ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

  1. יריעות המשכן
  2. יריעות האוהל
  3. עורות אילים מאדמים
  4. עורות תחש

יריעות המשכן

יריעות המשכן היו הכיסוי הפנימי ביותר של המשכן. יריעות אלה עשויות היו מאריגה של עשרים וארבעה חוטים של תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. היריעות, בדומה לפרוכת נארגו בצורה של כרוב בדמות אריה מצד אחד ובדמות נשר מהצד השני ("כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב"). את היריעות ניתן היה לראות במבט מעלה מתוכו של המשכן. מתבונן חיצוני לא יכול היה לראותן. היריעות מתוארת בספר שמות:

(1) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם; (2) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת, מִדָּה אַחַת לְכָל-הַיְרִיעֹת; (3) חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָה, וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ;

היריעות היו תפורות במחט זו בצד זו חמש לבד וחמש לבד כל קבוצת יריעות נקראה חוברת. בקצה החוברות היו לולאות תכלת - אליהן הוכנסו קרסי זהב כדי לחבר את היריעות.

הקרסים והלולאות מתוארים:

(4) וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת, וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית; (5)חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית - מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ; (6) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב, וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד;

הלולאות היו בקצה יריעה אחת (בלטו ממנה), ובשפת יריעה אחרת (בשטחה של היריעה מבלי לבלוט ממנה), וכך, עת שחוברו היריעות, לא היה ביניהן מרווח, והן חפפו זו את זו. הקרסים מזהב פנו מטה ונראו מתוך אוהל מועד, כאמור במסכת שבת צ"ט: "ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע", ולדברי המלבי"ם: "משמע שלולאות של צד האחד קבע על השפה מלמעלה, לא על הקצה, ולולאות שבצד השני קבע בשפה, היינו בצידי השפה, וזה מפני שהיה צריך שיתראו הקרסים מלמטה ככוכבים ברקיע... ואם היו הלולאות שבשני הצדדים על השפה מלמעלה לא היו הקרסים נראים למטה, כי היריעה הייתה מכסה אותם, ולכן היו בצד אחד בשפה ולא על השפה."

היריעות כיסו את כל אוהל מועד וקצותן הגיע לגובה של אמה אחת מעל האדנים - כך שאמה אחת מהקרשים המוזהבים הייתה נראית למתבונן אלמלא יריעות האוהל.

יריעות האוהל

השיכבה השנייה של כיסויי המשכן, שהונחה מעל יריעות המשכן הייתה יריעות עזים שחורות. יריעות אלה מתוארות בספר שמות:

(7) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן, עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם; (8) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת, מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת; (9) וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד, וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל; (10) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת, וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית; (11) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים, וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד; (12) וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן; (13) וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל, יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ;

אחת עשרה יריעות עיזים שהיו מחוברות לשתי יריעות - חמש יריעות חוברו ליריעה אחת ושש ליריעה שנייה. שתי אלה חוברו אף הן, בדומה ליריעות המשכן, על ידי קרסים - הפעם - קרסי נחושת (כיוון שקרסים אלה לא ניראו מתוכו של המשכן). יריעות אלה הגיעו עד האדנים, שכן היו ארוכות מיריעות המשכן, ואף היו ארוכות מספיק שאמה אחת נשרכה על הקרקע כך שהמתבונן מבחוץ לא ראה את האדנים.

יריעות אלים מאדמים ועורות תחשים

מעל יריעות האוהל הונחו יריעות עור:

וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה

עורות אילים מאדמים הם עורות אילים הצבועים אדום. לפי הרמב"ם כיסו עורות האילים רק את קירות המשכן ועורות התחש רק את גגו של המשכן. לפי רבי יהודה, הן האלים המאדמים והן עורות התחש הונחו זה על זה על גג המשכן, ואורך היריעות היה 30 אמות על 10 אמות. לפי רבי נחמיה, מחצית הגג כוסתה בעורות אילים מאדמים ומחצית בעורות תחשים (בריתא דמלאכת המשכן, פרק ג'). ואילו רש"י מחליף את סדר הדעות:

"'מכסה לאוהל'- לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אלים מאדמים ועוד, למעלה ממנו, מכסה עורות תחשים. ואותן מכיסאות לא היו מכסים אלא את הגג. אורכן ל' ורוחבן י'. אלו דברי רבי נחמיה, ולדברי רבי יהודה, מכסה אחד היה: חציו עורות אילים מאדמים וחציו עורות תחשים"

היינו, רבי יהודה טוען שמחצית הגג כוסתה בעורות אילים מאדמים ומחצית בעורות תחשים ואילו רבי נחמיה סבור ששתי השכבות כיסו את הגג לחלוטין והיו אחת על השנייה.

ראו גם

לקריאה נוספת

משה לוין, מלאכת המשכן, הוצאת "מלאכת המשכן", תל אביב, 1968