ישראל המאירי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ישראל המאירי (נולד ב-1948) הוא סופר, מחזאי וחוקר דרמה ישראלי. המאירי מלמד דרמה וכתיבה דרמטית, פרופסור חבר (בגמלאות) בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה

ישראל המאירי נולד וגדל בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. בצה"ל שירת כחובש קרבי בצנחנים. סיפוריו הראשונים התפרסמו בעת שירותו הצבאי בכתבי עת שונים. במהלך השנים עבד כמורה בבית ספר תיכון ופרסם ביקורות ספרות ותיאטרון וסיפורים בכתבי העת "מבפנים", "עתון 77" ובעיתונים "ידיעות אחרונות", "דבר" ו"למרחב".

סיים תואר ראשון בחוג לתורת הספרות הכללית ובחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, המשיך לתואר שני וסיים תואר דוקטור באוניברסיטת חיפה בהדרכתו של פרופ' אברהם עוז. עבודת המאסטר עסקה בתפקיד השירים (songs) במחזותיו של ויליאם שייקספיר. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בהופעת "האחר המיתי" במחזותיהם של י"ח ברנר, נסים אלוני וחנוך לוין. במרץ 2015 הועלה לדרגת פרופ' (חבר) בפקולטה לספרות עברית והשוואתית, אוניברסיטת חיפה. פרופ' המאירי הוא מרצה בכיר לדרמה ולכתיבה דרמטית בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית אורנים.

ישראל המאירי זכה בפרס היצירה מקרן ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול לשנת תשמ"ו 1986 ובפרס כתב העת 'מאזנים' לפרוזה (1984).

נשוי לד"ר אביבה המאירי, אמנית ומרצה לאמנות. אב לארבעה, מתגורר באמירים שבגליל מאז שנת 1975.

ספריו

ועדת השופטים בראשות נתן זך שבחרה בהמאירי כאחד הזוכים בפרס ראש הממשלה לשנת 1986 כתבה:

”כמי שהותיר כבר את בוסר המתחילים הרחק מאחוריו, מסתמנים קווי ייחודה של יצירתו של ישראל המאירי: הארת המוכר והשגרתי בהבזק לא צפוי, החושף את הנעווה והמעוות שמתחת לפני השטח היומיומיים השגורים, כביכול. ישראל המאירי, רואה בסיפוריו את שאין אחרים, כולל גיבוריו הישראלים במובהק, רואים בעצמם. הוא מציג לפנינו את המפחיד, המסתתר והנוטה להתערער במה שנראה כלפי חוץ איתן ובטוח. ברגישות שאינה שכיחה, הוא מגלה בנופים המוכרים לנו ולו את הפנים שמתחת לפנים ברגע הדרמאטי, המשברי, שבו הוא מתמקד, בנשור המסיכה… “

  • פראות, סיפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972
  • הרביעי, 7 סיפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
  • אש בקוצים, הוצאת עם עובד, 1983
  • הלבנים, הוצאת עם עובד, 1985
  • אוכלי האבטיח, הוצאת זמורה-ביתן, 1988
  • ליל זיכרון, הוצאת עם עובד, 1990
  • חזירים, הוצאת כתר, 1994 
  • סימביוזה, הוצאת עם עובד, 2000. הספר תורגם לצרפתית ולגרמנית.
  • שחקנים, הוצאת אבן חושן, 2006
  • אש במדרון, הוצאת עם עובד, 2012
  • הדרמה של האחר המיתי : עיון בחמישה מחזות בעקבות לוינס, רסלינג, 2013

סיפורים ושירים באנתולוגיות ובכתבי עת

  1. "מקום של אש, שירים מן המלחמה" (עריכה: ר. קלינוב, ע. שביט, הקיבוץ המאוחד, 1975) השיר "במטוס מרפידים ללוד", עמ' 31.
  2. "מאה שירים לחייל" (עריכה: חיים גורי, מ. ברינקר, ע. פליישר. הוצאת 'ספרייה לחייל, 1978) השיר: "במטוס מרפידים ללוד", עמ' 113.
  3. "עתון 77", שנה ד, מס. 24, דצמבר 1980, בעריכת יעקב בסר. הסיפור "מעבר לפינה", עמ' 12–13.
  4. "ואין תכלה לקרבות ולהרג: שירה פוליטית במלחמת לבנון", בעריכת חנן חבר ומשה רון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983. השיר:"שיר התמסרות".
  5. "סיפורים, מבחר עיתון 77" (עריכה:י. בסר, הוצאת דומינו 1984), הסיפור "הרביעי", עמ' 135–149.
  6. גיליון "מאזניים" -40 שנות סיפורת עברית ליום העצמאות, 5-4, יוני-יולי 1988, עריכה: חיים פסח, אשר רייך, הסיפור: "קו ההר", עמ' 75–83.
  7. "אפס שתיים", גיליון מס.1, אביב 1992. עורכים: יגאל שוורץ וצרויה שלו. הוצאת כתר, ירושלים. הסיפור "בחולצה ירוקה", עמ' 109–116.
  8. "50 ישראלים קצרצרים" (עריכה: חנן חבר, משה רון, הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1999), הסיפור "בשעה מאוחרת מאוד", עמ' 68–73.

מחזות שהועלו בתיאטרון

  1. 1975 - "חיבוק", התיאטרון הקאמרי, בימוי: תום לוי.
  2. 1982- "מוזיקת לילה", פסטיבל עכו, בבימוי המחבר.
  3. 1985- "עוולה", הבימה, עיבוד לסיפורי ברנר, בימוי: עמית גזית.
  4. 1991- "קרקורים", פסטיבל עכו, בימוי: אריה אלדר.
  5. 1996 - "עד הים", תיאטרון חיפה, בימוי: אילן תורן.
  6. 1997- "גזר דין", ע"פ קפקא, פסטיבל עכו; הועלה גם בסמינר הקיבוצים, המחלקה לדרמה (2003) בימוי: אילן תורן.
  7. 1999- "סימביוזה", תיאטרון בית ליסין, קריאה מבוימת, בימוי: יגאל עזרתי.
  8. 2010- "מעבר לגבולין", עיבוד לי. ח. ברנר, קריאה מבוימת; המחזה הועלה גם בהפקה מלאה (2012) - בימוי: אילן תורן. החוג לתיאטרון, אוניברסיטת חיפה.
  9. 2017 - "יוליה" (בעקבות סטרינדברג) תיאטרון הסטודיו, בימוי סיני פתר

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל המאירי בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0